אירוס
אִירוּס או אִירִיס[1][2] (שם מדעי: Iris) הוא סוג במשפחת האירוסיים. בסוג כ-300 מינים, שהם גאופיטים רב-שנתיים, הנפוצים ברוב אזורי העולם כצמחי בר או נוי. בארץ ישנם למעלה מ-15 מינים, חלקם בעלי פקעת, חלקם בעלי בצל וחלקם בעלי קנה שורש מעובה[3]
אירוס | |
---|---|
מיון מדעי | |
ממלכה: | צומח |
מערכה: | בעלי פרחים |
מחלקה: | חד-פסיגיים |
סדרה: | אספרגאים |
משפחה: | אירוסיים |
סוג: | אירוס |
שם מדעי | |
Iris לינאוס, 1753 |
תיאור
עריכהגבעוליו של האירוס עגולים, צומחים ביחידים או בקבוצות, פשוטים או מתפצלים. העלים שטוחים, צרים ומוארכים, לעיתים חתכם דמוי צלב, צומחים בשושנה סביב הגבעול. מערכת השורשים קרובה לפני הקרקע. קני השורש שטוחים בדרך כלל, אוגרים מזון, מתפצלים ומתפתלים.
פרחיו של האירוס ייחודיים, שצורותיהם וצבעיהם מגוונים ומיוחדים. עטיף הפרח מורכב משלושה דורים הנבדלים זה מזה. בכל דור 3 עלים, כולם צבעוניים. הדור החיצוני, מורכב משלושה עלי עטיף. עלה העטיף החיצוני מפותח בכל מיני האירוס. חלקו התחתון, המחובר לגבעול, דומה לחצי צינור, חלקם העליון רחב, אופקי או נוטה כלפי מטה, ומשמש כמשטח נחיתה למאביקים. הדור השני, ייחודי לסוג אירוס, מורכב משלושה עמודי עלי כותרתיים, שטוחים וצבעוניים. כל עמוד העלי דומה לחצי צינור ויוצר צנור סגור עם חלקו התחתון של עלה העטיף החיצוני. הוא מתפצל בחלקו העליון ותחת הפיצול נראית הצלקת הדומה ללשון קטנה הפונה מטה. הדור הפנימי ביותר שונה ממין למין, בדרך כלל הוא זקוף ובולט, משמש כדגל המסמן את מקום האבקן. בצדו העליון של הצינור הנוצר מעלי הדור החיצוני והאמצעי נמצא אבקן שמאבקו פונה מטה, אל תוך הצינורת היינו: אל גבו של החרק הנכנס לצינור.[4] למעשה, כל פרח הוא נכון (בעל סימטריה רדיאלית) אך הוא בנוי משלושה פרחים לא-נכונים הכוללים שני עלי עטיף, עמוד עלי ואבקן. הפריחה בדרך כלל מתרחשת באביב. הפרי הוא הלקט הנפתח בשלוש קשוות, והוא מכיל זרעים כהים קטנים.
רבייה
עריכהבחלק ממיני האירוס קיימת אי סבילות עצמית - ההאבקה נמנעת באותו הפרח ולעיתים אף בצמחים שונים בתחומי אותה המושבה. ההאבקה מתבצעת על ידי חרקים - בעיקר דבורים, הנמשכות לפרחים בשל ההאבקה המזינה. ישנם מינים המואבקים על ידי זכרי דבורים המשתמשים בפרח כמקום לינת לילה.
הפרי הוא הלקט המכיל זרעים קטנים המופצים במספר דרכים: חלקם מופצים על ידי רוח או מי גשמים, ואחרים מופצים על ידי נמלים הלוקחות אותם בשל חלק שומני מזין הצמוד לזרע.
מלבד הרבייה המינית, מתרבה האירוס לעיתים קרובות ברבייה וגטטיבית על יד חלוקת קני השורש והצמחת גבעולים חדשים ממפרקים. לפעמים ניתן למצוא מושבת אירוסים זקנה וגדולה, שאינה אלא התפצלות של שורש אחד. במושבות כאלו הבשלת הזרעים היא נדירה מאוד.
תפוצה
עריכהאירוסי בר נפוצים באזורים ממוזגים-קרירים עד ממוזגים-יבשים בכל חצי הכדור הצפוני. רוב מיני האירוס צומחים בתצורות צומח פתוחות - חורשים פתוחים, גריגות ובעיקר בבתות עשבוניות, במקומות עשירים באור שמש.
בארץ ישראל צומחים בר שבעה עשר מינים:
- אירוס עַנֵף - צומח בעמק הירדן ונחלי מישור החוף.
- אירוס הביצות - גדל בביצות בבקעת הירדן, בגולן, בעמק זבולון ובעמק יזרעאל.
- אירוס ארם נהריים - גדל בחרמון, בגולן, בגליל, ביהודה, בשומרון ובכרמל.
- אירוס החרמון - גדל בגולן ובחרמון.
- אירוס הסרגל - גדל באזורי ההרים שמצפון לבקעת באר שבע. נפוץ בכרמל.
- אירוס הלבנון - בצפון ארץ ישראל ובסוריה, נאסף גם סמוך לשכם.
- אירוס ארצישראלי - גדל מדרום הרי חברון ועד לטורקיה - בהרים ולרגליהם.
- אירוס עוזיהו - בהר הנגב המרכזי ובהרי אדום.
- אירוס לבנבן - בחבל הים תיכוני, בעיקר בעמקים.
- אירוס הדור - בהרי נפתלי ובמזרח הגליל העליון.
- אירוס השומרון - בהרי השומרון
- אירוס הגלבוע - בגלבוע.
- אירוס נצרתי - בהרי הגליל התחתון, במערב הגליל העליון ולרגלי החרמון.
- אירוס שחום - באזור ערד, באר שבע, ספר מדבר יהודה ומזרח שומרון.
- אירוס הנגב - במרכז הנגב ובצפון סיני.
- אירוס ירוחם - באזור ירוחם ודימונה.
- אירוס הארגמן - במישור החוף, מאשדוד עד לבנימינה.
- אירוס וסט - בסכנת הכחדה, אנדמי לחרמון. התגלה לפני כ-20 שנה, בעבר היה מצוי בדרום לבנון אך נכחד משם. פורח בחודש מאי, מוקדם יותר מעונת הפריחה הרגילה בחרמון.
רוב מיני האירוס הצומחים בישראל נדירים, ואף אנדמיים לארץ ישראל או כמעט אנדמיים (צומחים רק בה ובדרום לבנון).
שם הצמח
עריכהשמו של האירוס ניתן לו על שמה של האלה היוונית איריס, שהייתה אלת הקשת בענן ושליחת האלים כביטוי לצבעים הססגוניים של הפרח. שם זה ניתן לו על ידי היפוקרטס, הרופא היווני בן המאה החמישית לפני הספירה.
קארולוס ליניאוס, אבי המיון המדעי המודרני ומי שהחל בהענקת שמות אחידים לצמחים, שימר את השם כפי שהוא ניתן על ידי היפוקרטס.
השם בצורתו העברית הנפוצה, אירוס, מוזכר כבר במשנה (כלאים ה' ח')- אליה חדר מן היוונית. לפי האקדמיה ללשון העברית, תקינות בעברית שתי הצורות - גם איריס וגם אירוס[1][2].
מיון
עריכה300 המינים של האירוס היו מחולקים לסקציות החל מתחילת המאה העשרים. בשנים האחרונות הוצאו מינים רבים מתוך הסוג אירוס לסוגים נפרדים, והסקציות השונות קיבלו מעמד של תת-סוגים נפרדים וחלקם חולקו לסקציות שונות.
כיום מקובלת החלוקה לשישה תתי-סוגים:
- תת הסוג אירוס (Iris), מתחלק לשש סקציות:
- פוגון נציגי הסקציה בארץ ישראל: אירוס ארם נהריים
- אונקוציקלוס (Oncocyclus) - ידועה גם בשם אירוסי ההיכל. נציגי הסקציה בארץ ישראל: אירוס החרמון, אירוס נצרתי, אירוס הדור, אירוס הגלבוע, אירוס שחום, אירוס השומרון, אירוס הנגב, אירוס ירוחם ואירוס הארגמן.
- פסמיריס (Psammiris)
- הקספוגון (Hexapogon)
- רגיליה (Regelia)
- פסבדורגיליה (Pseudoregelia)
- תת הסוג לימנאירוס (Limniris), מתחלק לשתי סקציות:
- לומנאירוס (Limniris). נציגי הסקציה בארץ ישראל הם אירוס ענף ואירוס הביצות.
- לופאירוס (Lophiris)
- תת הסוג קסיפיום (Xiphiom)
- תת הסוג נפלנסיס (Nepalensis)
- תת הסוג סקורפאירוס (Scorpiris), בעבר נקראה יונו. נציגים בארץ ישראל: אירוס טוביה ואירוס ארצישראלי.
- תת הסוג הרמודקטילואידס (Hermodactyloides ). בארץ ישראל צומחים אירוס הלבנון ואירוס הסרגל.
בעבר נמנה עם האירוס גם תת-הסוג Gynandriris, אך כיום הוא הופרד לסוג נפרד בשם צהרון, הכולל את המין צהרון מצוי שנקרא בעבר "אירוס מצוי", ובשם העממי "אירוס אחר הצהריים".
מיון מינים גנניים
עריכהאף על פי שבטבע אין האירוסים נוטים ליצור מיני כלאיים זה עם זה, בצורה מלאכותית הדבר קל ביותר לביצוע. מקובל ליצור מיני וזני כלאיים לגינון, שכן צורותיהם וצבעיהם המיוחדים של האירוסים הופכים אותם לצמח מקובל ונפוץ בגינות הנוי. בשנת 1840 היו בקטלוג זני האירוס רק כ-100 זנים גנניים, אך בסוף המאה העשרים היו כבר למעלה מ-35,000 זנים שונים. עם המינים מרובי הזנים נמנים אירוס הולנדי, אירוס יפני ואירוס גרמני.
מקובל למיין את האירוסים הגננים לפי תכונות מורפולוגיות שונות: גובהם (עד 37 ס"מ, עד 70 ס"מ ומעל 70 ס"מ), מולדת הצמח, צורת פרחיו או צבעו.
האירוס באמנות וכסמל
עריכהפרחי האירוס נפוצים מאוד בציור בשל צורתם וצבעיהם המרהיבים. הצייר ההולנדי וינסנט ואן גוך צייר מספר עבודות שנושאם הוא פרח האירוס, ביניהן ידועה ביותר עבודתו "איריסים". המלחין האיטלקי פייטרו מסקאני כתב אופרה בשם "איריס". הסופר הגרמני הרמן הסה הקדיש אחד מסיפוריו המוקדמים לאירוס, והא מסמל בסיפור זה את הילדות.
פרח האירוס משמש כסמלה של החברה להגנת הטבע בישראל. האירוס, שכל מיניו הארצישראלים נדירים וחלקם גם אנדמיים, מסמל את פעילות החברה בשל המאבק לשימורו שכלל הכרזה על מספר שמורות טבע המוקדשות לאירוס והשפעה על תודעת הציבור - מאבק שאכן עלה יפה והציל את מיני האירוס מכליה.
יש הסבורים בטעות שדגם הפרח הקרוי בצרפתית fleur-de-lis (שושן בצרפתית) מדמה את האיריס. הסבורים כך כוללים את הדגמים הרבים שיש ביניהם משותף חזותי של שני עלים גלולים לצדדים ועלה מרכזי ניצב. למשל, סמלו של בית המלוכה בצרפת החל מן המאה ה-11, סמלן של יחידות צבאיות רבות בכל העולם וסמל תנועת הצופים.
אולם, הדגמים הסימטריים הללו, בעלי שלושת עלי הכותרת מהווים פיתוח של דגמי שושן צחור Lilium candidum, ששורשיו האומנותיים נעוצים כבר בעבר הרחוק. הדגם ינק השראה ממספר מקורות אומנותיים מקבילים- אשוריים, פיניקיים, מצריים, הלניסטיים ורומיים, חלקם קדומים וחלקם בני תקופת הבית השני.
גם הסמל של "החברה להגנת הטבע" מיוסד על דגמי השושן הקדומים ומחקה את הקומפוזיציה שלהם. כל זאת למרות שהוא מדמה בוודאות איריס, אותו בחרה החברה לחרוט על דגלה כסמל לשמירת האיריס ושמירת הטבע. מכיוון שסמלה של החברה להגנת הטבע הוא בן המאה ה-20, לא ניתן ללמוד ממנו לאחור על דגמים שקדמו לו, ולא ניתן להשליך מדימוי האיריס בדגם החברה להגנת הטבע לגבי דגמים קדומים לו.
-
סמל החברה להגנת הטבע, מדמה איריס
-
fleur-de-lis איננו איריס
-
סמל תנועת הצופים, איננו איריס
-
סמל סיירת צנחנים, איננו איריס
גלריית תמונות
עריכה-
מין מתורבת
-
אירוס חרמון
-
Iris reticulata
-
אירוס שחום (נחל תקוע- ספר מדבר יהודה)
קישורים חיצוניים
עריכה- אירוסים (צמח), דף שער בספרייה הלאומית
- אירוס, באתר ITIS (באנגלית)
- אירוס, באתר NCBI (באנגלית)
- אירוס, באתר צמחיית ישראל וסביבתה
- אירוס, באתר Tropicos (באנגלית)
- אירוס, באתר GBIF (באנגלית)
- אירוס, באתר IPNI (באנגלית)
- (אורכב 23.01.2020 בארכיון Wayback Machine)", הוצאת תבונות, המכללה האקדמית הרצוג, שבט תש"ס
- מיני האירוס, באתר צמח השדה
- גלעד כרמלי, בגולן, בביצות, בגלבוע ובנגב: לטייל בעקבות האירוסים, באתר ynet ב-27 בינואר 2023
- זהר עמר, האירוס כ-iris, על אתר, התשס"ו, עמ' 221–229
- עפר כהן, טוסקנה: הפרח של אלת הקשת בענן, באתר מסע אחר
- משה גלעד, 16 מיני איריסים פורחים בישראל, חלקם בסכנת הכחדה, באתר הארץ, 19 במרץ 2023
הערות שוליים
עריכה- ^ 1 2 אירוס/איריס – Iris, דיון והכרעה בוועדה לשמות צמחי ארץ ישראל של האקדמיה ללשון העברית, 24 במרץ 2003, עמ' 74, 76–77
- ^ 1 2 יצחק ספיר, איריס או אירוס?
- ^ יואב ויזל, גד פולק, יעל כהן, אקולוגיה של הצומח בארץ ישראל, תל אביב: ספרית הפועלים, 1982, עמ' 339-340
- ^ אבישי מ', עזריה אלון (ע), צמחים בעלי פרחים ב', כרך 11, תל אביב: משרד הבטחון, 1983, אנציקלופדית החי והצומח של ארץ ישראל, עמ' 236-237