אלאריק השני

אלאריק השני
Alareiks
לידה	458; הממלכה הוויזיגותית
נהרג	אוגוסט 507 (בגיל 49 בערך); פואטייה, האימפריה הפרנקית
מדינה	ויזיגותים
בן או בת זוג	תיאודגותו
שושלת בלתה
אב	Euric
אם	Ragnahilda
צאצאים	אמלריק; Gesalec
	28 בדצמבר 484 – אוגוסט 507; (כ־22 שנים)
	→ אוריק גסאלק ←

אלאריק השני (בגותית: 𐌰𐌻𐌰𐍂𐌴𐌹𐌺𐍃, אלאריקס, "שליט של הכל"; ^[1] בלטינית: Alaricus; בערך 458/466 – אוגוסט 507) היה מלך הוויזיגותים מ-484 עד 507. הוא ירש את אביו אוריק כמלך הוויזיגותים בטולוז ב-28 בדצמבר 484; ^[2] הוא היה נינו של אלאריק הראשון המפורסם יותר, אשר בזז את רומא בשנת 410. הוא הקים את בירתו באייר-סור-ל'אדור (Vicus Julii) שבאקוויטניה. הנחלות שלו כללו לא רק את רוב היספניה (למעט הפינה הצפונית-מערבית שלה), אלא גם את גאליה אקוויטניה ואת החלק הגדול של גליה נארבוננסיס שעדיין לא הייתה מחולקת.

שלטונו

הרוויג וולפרם פותח את הפרק שלו על המלך הוויזיגותי השמיני, "שלטונו של אלאריק לא מופיע כמעט במקורות, והמעט שהם כן מכילים מואפלים על ידי מותו בקרב וואיל ונפילתה של ממלכת טולוז".^[3] דוגמה אחת היא התיאור של איזידור מסביליה על שלטונו של אלאריק: המורכב מפיסקה אחת, הוא בעיקר על מותו של אלאריק באותו קרב. ^[4]

דיוקן דמיוני של אלאריק השני מאת קרלוס אסקוויל אי ריבאס. שמן על בד (1856)

האירוע המתועד הקדום ביותר בתקופת שלטונו של אלאריק עסק במתן מקלט לסיאגריוס, השליט לשעבר של ממלכת סואסון (במה שכיום צפון מערב צרפת) שהובס על ידי כלוביס הראשון, מלך הפרנקים. על פי דיווחו של גרגוריוס מטור, אלאריק הופחד על ידי כלוביס למסור את סיאגריוס לכלוביס; לאחר מכן מוסיף גרגוריוס כי "הגותים הם גזע חששן". לאחר מכן כלאו הפרנקים את סיאגריוס, וברגע ששליטתו בממלכתו לשעבר של סיאגריוס הייתה בטוחה, כלוביס כרת את ראשו.^[5] עם זאת, וולפרם מציין כי בזמנו "כלוביס לא התרחק יותר מהסן; רק לאחר מספר שנים נוספות הצליחו הפרנקים לכבוש את שאר מדינת החיץ הגאלו-רומית מצפון ללואר". כל איום במלחמה שכלוביס יכול להשמיע יהיה יעיל רק אם הם היו שכנים; "לא כתוב בשום מקום שסיאגריוס נמסר ב-486 או ב-487".^[3]

למרות ההתקדמות הפרנקית בשנים שלאחר מכן, אלאריק לא פחד לקחת את היוזמה הצבאית כשצצה הזדמנות. בשנת 490, אלאריק סייע לחברו המלך הגותי, תיאודריך הגדול, בכיבוש איטליה על ידי שיגור צבא להסיר את המצור של אודואקר על פאביה, שם תיאודריך נלכד. ^[6] ואז כשהפרנקים תקפו את הבורגונדים בעשור שאחרי 500, אלאריק סייע לבית השלטון, ולפי וולפרם המלך הבורגונדי המנצח גונדובאד הסגיר את אביניון לאלאריק. ^[7] עד שנת 502 נפגשו כלוביס ואלאריק על אי בלואר ליד אמבואז לשיחות פנים אל פנים, שהובילו להסכם שלום. ^[8]

בשנת 506 כבשו הוויזיגותים את העיר דרטוסה בעמק אברו. שם תפסו את פטר הרומאי והוציאו אותו להורג. ^[9]

קרב וואיל ותוצאותיו

ממלכת הוויזיגותים תחת אלאריק השני

עם זאת, לאחר מספר שנים, הפר כלוביס את הסכם השלום שנחתם בשנת 502. למרות התערבותו הדיפלומטית של תיאודריך, מלך האוסטרוגותים וחותנו של אלאריק, כלוביס הוביל את חסידיו לטריטוריה וויזיגותית. אלאריק נאלץ על ידי שריו לפגוש את כלוביס בקרב וואיל (קיץ 507) ליד פואטייה; שם הובסו הגותים ואלאריק נהרג, על פי גרגוריוס מטור, על ידי כלוביס עצמו. ^[10]

התוצאה החמורה ביותר של קרב זה לא הייתה אובדן נחלתם בגאליה לידי הפרנקים; עם עזרה אוסטרוגותית, חלק ניכר מהשטח הגאלי הוחזר, מציין הרוויג וולפרם, אולי עד לטולוז. ^[11] זה גם לא היה אובדן האוצר המלכותי בטולוז, שגרגוריוס מטור כותב שכלוביס לקח לידיו.^[5] כפי שמציין פיטר הת'ר, הממלכה הוויזיגותית הושלכה לאי סדר "על ידי מותו של מלכה בקרב". ^[12] יורשיו של אלאריק היו בנו הבכור, גסאלק הבלתי חוקי, ובנו הצעיר, אמאלריק הלגיטימי שעדיין היה ילד. גסאלק התגלה כבלתי כשיר, ובשנת 511 תפס המלך תיאודריך את כס המלכות לכאורה מטעם אמלאריק - הת'ר משתמשת במילה "נחטף" כדי לתאר את פעולתו. למרות שאמאלריק הפך בסופו של דבר למלך בזכות עצמו, ההמשכיות הפוליטית של הממלכה הוויזיגותית נשברה; "הירושה של אמלאריק הייתה תוצאה של מבני כוח חדשים, לא ישנים", כפי שמתאר זאת הת'ר. עם מותו של אמלאריק בשנת 531, הממלכה הוויזיגותית נכנסה לתקופה ממושכת של אי שקט שנמשכה עד עלייתו של לאוויגילד לכס המלוכה בשנת 569. ^[13]

יכולת כמלך

אלאריק היה אריאני, כמו כל האצילים הוויזיגותים המוקדמים, אך הוא הקל מאוד את מדיניות הרדיפה של אביו אוריק כלפי הקתולים ואישר להם לקיים בשנת 506 את מועצת אגדה. הוא היה ביחסים לא פשוטים עם הבישופים הקתולים של ארלאטה (ארל המודרנית) כפי שהתגלמו בקריירה של קיסריוס הגלו-רומי, הבישוף של ארל, שמונה לבישוף ב-503. קיסריוס נחשד בקשירת קשר עם הבורגונדים, שמלכם התחתן עם אחותו של כלוביס, כדי לסייע לבורגונדים ללכוד את ארל. אלאריק הגלה אותו לשנה לבורדו שבאקוויטניה, ואז איפשר לו לחזור ללא פגע כשהמשבר חלף. ^[14]

אלאריק הפגין חוכמה דומה בעניינים פוליטיים על ידי מינוי ועדה בראשות הממונה אנינוס להכנת תקציר של החוקים הרומיים והגזירות האימפריאליות, שיהוו את הקוד הסמכותי לנתיניו הרומאים. זה ידוע בדרך כלל בשם Breviarium Alaricianum או ספר החוקים של אלאריק.

מורשת

הר אלאריק (צר'), ליד קרקסון, נקרא על שמו של מלך הוויזיגותים. ^[15] השמועה המקומית מספרת שהוא השאיר אוצר עצום קבור במערות שמתחת להר. ^[16]

תעלת אלאריק (צר') (תעלת מים) במחוז הפירנאים העליונים נקראת על שמו.

קישורים חיצוניים

מדיה וקבצים בנושא אלאריק השני בוויקישיתוף

הערות שוליים

^ Kelsie B. Harder, Names and their varieties: a collection of essays in onomastics, American Name Society, University Press of America, 1984, pp. 10–11
^ Herwig Wolfram, History of the Goths, translated by Thomas J. Dunlap (Berkeley: University of California, 1988), p. 190.
^ ¹ ² Wolfram, History of the Goths, p. 191
^ Isidore of Seville, Historia de regibus Gothorum, Vandalorum et Suevorum, chapter 36. Translation by Guido Donini and Gordon B. Ford, Isidore of Seville's History of the Goths, Vandals, and Suevi, second revised edition (Leiden: E. J. Brill, 1970), pp. 17f
^ ¹ ² Gregory of Tours, Decem Libri Historiarum, II.27; translated by Lewis Thorpe, History of the Franks (Harmondsworth: Penguin, 1974), p. 139
^ Wolfram, History of the Goths, pp. 281f
^ Wolfram, History of the Goths, p. 291
^ Gregory of Tours (1976). A History of the Franks (trans. Lewis Thorpe ed.). Penguin. p. 150.
^ Collins, Roger. Visigothic Spain, 409–711. Oxford: Blackwell Publishing, 2004, p. 35.
^ Wolfram, History of the Goths, pp. 292f
^ Wolfram, History of the Goths, p. 245
^ Peter Heather, The Goths (Oxford: Blackwell, 1996), p. 215
^ Heather, The Goths, p. 277
^ "Wace, Dictionary".
^ "The legend of the treasure of Alaric". אורכב מ-המקור ב-27 בדצמבר 2017. נבדק ב-12 במרץ 2015. {{cite web}}: (עזרה)
^ Montagne d’Alaric (אורכב 02.04.2015 בארכיון Wayback Machine)

[1] Kelsie B. Harder, Names and their varieties: a collection of essays in onomastics, American Name Society, University Press of America, 1984, pp. 10–11

[2] Herwig Wolfram, History of the Goths, translated by Thomas J. Dunlap (Berkeley: University of California, 1988), p. 190.

[Wolfram-191-3] ¹ ² Wolfram, History of the Goths, p. 191

[4] Isidore of Seville, Historia de regibus Gothorum, Vandalorum et Suevorum, chapter 36. Translation by Guido Donini and Gordon B. Ford, Isidore of Seville's History of the Goths, Vandals, and Suevi, second revised edition (Leiden: E. J. Brill, 1970), pp. 17f

[Gregory-27-5] ¹ ² Gregory of Tours, Decem Libri Historiarum, II.27; translated by Lewis Thorpe, History of the Franks (Harmondsworth: Penguin, 1974), p. 139

[6] Wolfram, History of the Goths, pp. 281f

[7] Wolfram, History of the Goths, p. 291

[8] Gregory of Tours (1976). A History of the Franks (trans. Lewis Thorpe ed.). Penguin. p. 150.

[9] Collins, Roger. Visigothic Spain, 409–711. Oxford: Blackwell Publishing, 2004, p. 35.

[10] Wolfram, History of the Goths, pp. 292f

[11] Wolfram, History of the Goths, p. 245

[12] Peter Heather, The Goths (Oxford: Blackwell, 1996), p. 215

[13] Heather, The Goths, p. 277

[14] "Wace, Dictionary".

[15] "The legend of the treasure of Alaric". אורכב מ-המקור ב-27 בדצמבר 2017. נבדק ב-12 במרץ 2015. {{cite web}}: (עזרה)

[16] Montagne d’Alaric (אורכב 02.04.2015 בארכיון Wayback Machine)

[1]

[2]

[3]

[4]

[5]

[6]

[7]

[8]

[9]

[10]

[11]

[12]

[13]

[14]

[15]

[16]