אלה ליטביץ
אלה ליטביץ (נולדה ב-1982) היא אמנית רב-תחומית ישראלית.
 | |
| לידה |
1982 (בת 43 בערך) חיפה, ישראל  |
|---|---|
| מקום לימודים |
|
| פרסים והוקרה |
פרס עידוד היצירה לאמנות פלסטית (2021) |
  | |
ביוגרפיה
עריכהאלה ליטביץ נולדה בחיפה בשנת 1982. בין השנים 2005–2009 למדה לתואר ראשון בצילום באקדמיה לאמנות בצלאל, ולאחר מכן בשנים 2014–2015 בתוכנית של בית הספר הגבוה לאמנויות היפות בגנט, בלגיה.
חיה ויוצרת בתל אביב.
יצירתה
עריכהעבודתה של ליטביץ מבוססת מחקר מולטידיסיפלינרי ונוגעת בין השאר בנושאים של נוף ולאומיות. היא יוצרת מיצבים העוסקים בטריטוריה, עם חיבור להיסטוריה, תרבות ופוליטיקה.
בשנת 2017 הציגה בתערוכת היחיד במוזאון פתח תקווה לאמנות מיצב בשם "קפיצת הדרך". ליטביץ חקרה את ההיסטוריה של העיר ימית בחצי האי סיני מהקמתה ועד לפירוקה. מחקר זה הוביל אותה לעסוק גם בתנאי הסביבה ובעיקר בתופעת החולות הנודדים הנוצרים ומתפרקים במהירות בדומה לעיר ימית עצמה. המיצב של ליטביץ הורכב משני חלקים: האחד, קיר בטון באורך שישה וחצי מטרים הוצב ברחבת הכניסה – קיר טרומי מפירוק העיר ששכב בעשורים מאז פירוק ימית באזור חבל שלום שיועד לשיירי העיר המפורקת. חלקו השני של המיצב הוצב בחלל הגלריה: דיונת חול ש"הונשמה" באמצעות מאווררים תעשייתיים, ובדומה לדיונה טבעית היא השתנתה ועוצבה מחדש בחלל לאורך התערוכה[1]. באותה שנה הציגה מיצב בשם "נדידה" בגלריה האוניברסיטאית לאמנות. עבודה זו הורכבה מ-17 מפות רקומות המבוססות על תוכניות של מבני טחנות קמח ומבטשות צמר לאורך נחל עמוד ששוחזר על ידי רשות העתיקות. ליטביץ לקחה את תוכניות הטחנות המהוות זכר וסימן להיסטוריה ארוכה של הגירה ונדידת עמים במהלך המאה ה-16, תרגמה אותן בשרטוט לכדי קומפוזיציה מופשטת, ולמרות ההפשטה הרכיבה מחדש את הקווים מחדש ליצירת מבנים. את הרישומים המופשטים העבירה לקבוצת נשים פלסטיניות שגרו בקרבת נחל עמוד, שרקמו אותן ברקמה פלסטינית מסורתית. ליטביץ השאירה בידיהן את הפירוש לשרטוט כראות עיניהן והן תרגמו את הקווים הגאומטריים לצורות דקורטיביות, הוסיפו פרטים מהחי, הצומח ודגלי לאום; אך כל זאת, תוך שמירה על הגרעין המבנה האדריכלי[2].
בשנת 2021 הציגה בתערוכה "ספק סביר" (אוצר: סרג׳יו אדלשטיין) במרכז לאמנות עכשווית בתל אביב עבודות שנוצרו במהלך מסעות מחקר תקופתיים לגבול ירדן-ישראל, בחלקו הדרומי של נהר הירדן, הממוקם בין שני לוחות טקטוניים מתנגשים. ליטביץ התמקדה בייחוד באזור קאסר אל-יהוד שמהווה לפיה צומת של דתות, גאוגרפיות ופוליטיקות וכן של אדמה מים ושמים. בתערוכה הציגה ליטביץ אובייקטים שליקטה באזור, שמשמעותם נובעת מהמיקום המקורי של הצבתם, ואילו בגלריה הפכו למוצג מוזיאלי, כגון חביות מחוררות מירי כדורים, ואבני סימון שבילים, וכן אובייקטים שהיא העניקה להם משמעות סמלית כמו בד שהוטבל בקאסר אל-יהוד, שני מגדלים עשויים סבון משכם ובוץ מקאסר אל-יהוד, ויציקת ברונזה של אדמה. עוד הוצגו עמוד ספרים שכותרותיהם נוגעות בנושאים שונים הקשורים להיסטוריה, לפוליטיקה ולביטחון מדינת ישראל, ויציקות ברונזה של צמחים מקומיים כחלק מפרויקט הקטלוג שלה של צמחי הארץ[3][4].
זכתה בפרס עידוד היצירה לאמנות פלסטית לשנת 2021[5]
תערוכות יחיד נבחרות
עריכה- 2024 – אונטלוגיה של הריק, גלריה אלכסנדר לוי, ברלין, גרמניה.
- 2024 – לתהו ולבהו תשוקתם, אוצר ד״ר קובי בן מאיר, מוזיאון חיפה, ישראל.
- 2024 – היום בו השמים היו נמוכים, גלריה HLP, בריסל, בלגיה.
- 2023 – Axis Mundi, אוצרת ג׳וליה מונרוי, Una Boccata d’Arte, סיציליה, איטליה
- 2023 – כספית אדומה, אוצרים קריסטין מולר ופליקס רופר, בסיס, פרנקפורט, גרמניה
- 2022 – Correnti I - Animalia, תערוכה זוגית עם אלנה מאזי, אוצרת ג׳וליה בורטולוזי, גלריה ארטופיה ריטה רוסו, מילאנו, איטליה.
- 2022 – If Everything That Exists Has A Place, Place Too Will Have A Place, גלריה קופרפילד, לונדון, בריטניה.
- 2021 – If Everything That Exists Has A Place, אוצרת אגתה קיאסטון, SIC! BWA, ורוצלב, פולין.
- 2021 – נציב מלח, גלריה אלכסנדר לוי, ברלין, גרמניה.
- 2021 – "ספק סביר", CCA המרכז לאמנות עכשווית, אוצר סרג׳יו אדלשטיין, תל אביב, ישראל.
- 2019 – Facts on the Ground, גלריה אלכסנדר לוי, ברלין, גרמניה.
- 2019 – ההבטחה, אוצרת מארן בראונר, קונסטהאלה סנקט גאלן, שווייץ.
- 2019 – הפיל בחדר, אוצר אוריאול פונטדוילה, לה פנרה, ליידה, ספרד.
- 2018 – "And Waters Became Wormwood" , אוצרת אגתה קיאסטון, המוזיאון לאמנות עכשווית (אנ'), ורוצלב, פולין[6].
- 2018 – “And a third of the waters became wormwood”, גלריה HLP, בריסל, בלגיה.
- 2017 – "קפיצת הדרך", מוזאון פתח תקווה לאמנות.
תערוכות קבוצתיות נבחרות
עריכה- 2015 – "מבט חוזר" – מוזיאון הרצליה לאמנות עכשווית, הרצליה.
- 2018 – "פרחי ארצנו", המרכז לאמנות דיגיטלית, חולון.
- 2019 – "רקפות: צומח, מקום, משל", בית אנה טיכו, ירושלים.
- 2020 – "בחזרה אל הטבע", הגנים הבוטניים האוניברסיטאיים בירושלים, ירושלים.
- 2021 – "הווה מתמשך", מוזאון ישראל, ירושלים.
- 2021 – "חפירות, אמנות מזמן עכשיו", מוזיאון ארצות המקרא, ירושלים.
קישורים חיצוניים
עריכה- אלה ליטביץ, באתר מרכז המידע לאמנות ישראלית, מוזיאון ישראל
- אלה ליטביץ, באתר ארטפורט
- גדעון עפרת, אלה ליטביץ: ללא כל ספק, המחסן של גדעון עפרת, 7 ביוני 2021
- גזבר ידידיה, בשבילים לא מסומנים, מגזין ערב רב, 24 באוגוסט 2021
- גדעון עפרת, געגועים לאמנות, המחסן של גדעון עפרת, 29 בנובמבר 2021
נעמה ריבה, האמנית אלה ליטביץ: "יש תקווה שהמקום הזה עדיין שלנו", באתר הארץ, 6 בנובמבר 2024
In the studio with Ella Littwitz, Artis (אנ'), vimeo, 2021
הערות שוליים
עריכה- ^ אלה ליטביץ- קפיצת הדרך, באתר מוזאון פתח תקווה לאמנות, 2017
- ^ נדידה, הגלריה האוניברסיטאית לאמנות ע״ש גניה שרייבר ויד מישל קיקואין: אוניברסיטת תל אביב, 2017, עמ' 17-22
- ^ Trezzi Nicola (editor),, Ella Littwitz: Facts on the ground, Tel-Aviv: CCA, 2021
- ^ חגית פלג-רותם, אלה ליטביץ: הקללה הברכה ומה שביניהן, באתר מגזין פרוטפוליו, 3.6.2021
- ^ הוכרזו הזוכים והזוכות בפרס משרד התרבות בתחומי האמנות הפלסטית 2021, באתר ערב רב Erev Rav
- ^ MWW – Wroclaw Contemporary Museum – Ella Littwitz. And Waters Became Wormwood, MWW – Wroclaw Contemporary Museum