אלחנן ליב לוינסקי

אלחנן ליב לוינסקי
לידה	21 במרץ 1857; פברז'ה, ליטא
פטירה	27 באוקטובר 1910 (בגיל 53); אודסה, האימפריה הרוסית
שפות היצירה	עברית, יידיש

אלחנן ליב לוינסקי (בכתיב יידי: לעווינסקי‏ 21 במרץ 1857 – 27 באוקטובר 1910) היה סופר עברי ויידי, מראשוני אגודת חובבי ציון ברוסיה, מו"ל עברי, מסופרי אודסה ומנהל סניף 'כרמל ארץ ישראל' בעיר ("כרמל אודסה"). היה ידיד קרוב של אחד העם, השתתף במספר קונגרסים ציוניים ופרסם מאמרים רבים בעיתונים הפרדס והשילוח.

קורות חיים

לוינסקי (ברוסית Левинский Элханан Лейб) נולד בעיירה פודברזה שבמחוז וילנה^[1] באימפריה הרוסית (כיום בליטא). בשנת 1881 ביקר בארץ ישראל, ושב לאירופה משוכנע בצורך להקים בה מרכז יהודי.

לוינסקי חיבר את הרומן הבדיוני הראשון בשפה העברית המודרנית: "מסע לארץ־ישראל בשנת ת"ת באלף השישי".^[2] הספר הופיע לראשונה בשנת 1892, בעברית. הוא מתאר מסע (עתידי) בשנת 2040 לארץ ישראל, שבה הקימו אנשי תנועת חובבי ציון חברה אוטופית טכנולוגית, ברוח חזונו של אחד העם. החברה הישראלית העתידית המתוארת בספר היא סוציאליסטית, מוסרית ורודפת שלום, שבירתה היא העיר ירושלים ולא העיר יפו. המסע מתואר בגוף ראשון בידי מורה לעברית שנשא זה מקרוב אישה המסורה גם היא לתרבות העברית, ואם כי הם חיים בחוץ־לארץ (ששם עברית היא שפה בינלאומית השגורה בפי כל בכל מקום) הרי שאת ירח הדבש שלהם הם עושים בארץ ישראל.

ספרו האוטופי של לוינסקי אמנם הקדים ב-10 שנים את ספרו האוטופי של בנימין זאב הרצל, אלטנוילנד, אולם זכה לתפוצה מצומצמת יותר. הסיבות לכך היו, בין השאר, העובדה שהספר נכתב בעברית ולא בגרמנית, וכן אישיותו הכריזמתית והשפעתו המדינית של הרצל.

בשנת 1901 היה שותף, יחד עם חיים נחמן ביאליק, ש. בן ציון, מאיר דיזנגוף ויהושע חנא רבניצקי, לייסוד הוצאת הספרים מוריה באודסה, שספריה היוו את המסד לספריית בית הספר העברי המודרני על ידי הספקת ספרי לימוד וספרי יסוד במקצועות העברית והמקרא ועיבוד לעברית קלה של סיפורי חז"ל ויצירות מתקופת ימי הביניים.

במדורו: "מחשבות ומעשים" בכתב העת "השילוח" כתב לוינסקי עשרות פיליטונים שזכו לפופולריות רבה בקרב הקוראים, והוא נחשב לאחד מהפיליטוניסטים הטובים של התקופה.^[3] "בחמישים פרקי הסדרה הביא לוינסקי את אמנות הפיליטון העברית לשיאה" כתב אבנר הולצמן.^[4] בפיליטונים רבים, כמו למשל במדור "יפיפותו של יפת" אשר בעיתון "המליץ" היה נוהג לחתום בשם-העט: "רבי קרוב".^[5]

י.ד. ברקוביץ, כותב בזכרונותיו על לוינסקי שהיה הפיליטוניסט השני המפורסם ביותר בזמנו, לאחר דוד פרישמן. "חן הפיליטון של לוינסקי היה מסוג אחר [לא מהסוג האמנותי]: קרן מתוך נועם מזגו, מתוך ההומור הרך והנוח, הממוזג לב טוב ושכל טוב, שבו המתיק את סממניו המרירים בשביל הקהל. הוא היה הומוריסט רך-המזג, נלבב ויפה עין בהשקפתו על עם ואדם, הומוריסט שאינו צוחק ומצחיק את הקורא, אלא מנעים לו בשיחה נאה, מרפרף בגיחוך קל על חולשותיהם של בני אדם, ומאמין בתום לבב, כי הכל עשה אלוהים טוב"^[6]

אלחנן ליב לוינסקי נפטר באודסה ולא זכה לראות את התגשמות חלומותיו הציוניים.

על שמו נקראים מכללת לוינסקי לחינוך, רחוב ושוק לוינסקי בתל אביב ורחובות בערים ברחבי ישראל.

השקפותיו

ללוינסקי היה חלק משמעותי בפולמוס על מעמד היידיש בספרות. בשנת 1889 הוא פרסם בעיתון "המליץ" מאמר נוקב בשם: "שפת עבר ושפת יהודית מדוברת" בגנותם של הסופרים החוזרים לכתוב ספרים ביידיש, בעקבות הוצאתו החדשה של שלום עליכם, "די יודישע פאלקס-ביבליותהעק". זכור במיוחד משפטו המוחה של לוינסקי: "וצר לי לראות כי השפחה תירש גבירתה".^[7] מאמרו של לוינסקי פתח דיון תוסס בנושא, שהתפתח מעל דפי "המליץ" ו"הצפירה", כאשר חלקם של הכותבים (שלום עליכם, רבניצקי ואחרים) תומכים בשימוש ביידיש, חלקם מתנגדים בתוקף (קמינקא, טביוב) וחלקם מנסים לפשר (סוקולוב).

ראו גם

אדמונד מנחם אייזלר

לקריאה נוספת

"השילוח" 1, דצמבר 1910, גיליון לזכר לוינסקי.
יוסף קלוזנר, כתבי א. ל. לווינסקי: ומאמר על תולדותיו וערכו הספרותי, אודסה: יבנה, תרע"א-תרע"ג.
גצל קרסל, לקסיקון הספרות העברית בדורות האחרונים כרך ב'
צבי קרניאל, הפיליטון העברי, פרק רביעי

קישורים חיצוניים

אודותיו:

אלחנן ליב לוינסקי, ב"לקסיקון הספרות העברית החדשה"
בן-ציון אייזנשטט, ר' אלחנן ליב (א. ל.) לעווינסקי, דור רבניו וסופריו, תרנ"ה-תרס"ה, חלק א, עמוד 35, באתר היברובוקס
דיוקנו(הקישור אינו פעיל), באתר אוניברסיטת חיפה
אחד העם, חיים נחמן ביאליק, ‏"הראשון להספיד את לעווינסקי!", "המנוח לוינסקי", השילוח, 6, ספטמבר 2017
אלי אשד, "לוינסקי - על חזיונות העתיד של כותבי העבר", באתר "האייל הקורא", 28 באוקטובר 2002
אלי אשד, אלחנן לוינסקי: ישראל בשנת 2040, באתר e-mago,‏ 3 במאי 2006
אריאנה מלמד, אמרו שיהיה כאן שמח, באתר ynet, 10 בפברואר 2009
ערן סבאג, "חיים של אחרים" על אלחנן ליב לוינסקי‏, 5 באוגוסט 2014
אלחנן ליב לוינסקי (1857-1910), דף שער בספרייה הלאומית
אלחנן ליב לוינסקי, בלקסיקון הספרות העברית החדשה

כתביו:

בשפות זרות:

אלחנן ליב לוינסקי, במהדורת האינטרנט של האנציקלופדיה היהודית בשפה הרוסית (ברוסית)

הערות שוליים

^ כ-30 ק"מ מצפון לווילנה; ביידיש: פּאָדבערעזע; Paberžė; ראו גם Paberže, באתר Jewish Gen (באנגלית)
^ ראו: "מסע לארץ־ישראל בשנת ת"ת באלף השישי", בפרויקט בן יהודה.
^ אלחנן ליב לוינסקי, מסות ומאמרים; מחשבות ומעשים, באתר פרוייקט בן-יהודה
^ אבנר הולצמן, אלחנן ליב לוינסקי, באתר לקסיקון הספרות העברית החדשה
^ ראו: שאול חיות, אוצר בדויי השם, סימן 4290, באתר היברובוקס; וראו גם: "יפיפותו של יפת", המליץ, 4 בפברואר 1896
^ יצחק דב ברקוביץ, הראשונים כבני אדם; סיפורי זכרונות על שלום עליכם ובני דורו, דביר, תשי"ג, עמ' 876-866
^ אלחנן ליב לוינסקי, שפת עבר ושפת יהודית מדוברת, המליץ, 22 במרץ, 1889

[1] כ-30 ק"מ מצפון לווילנה; ביידיש: פּאָדבערעזע; Paberžė; ראו גם Paberže, באתר Jewish Gen (באנגלית)

[2] ראו: "מסע לארץ־ישראל בשנת ת"ת באלף השישי", בפרויקט בן יהודה.

[3] אלחנן ליב לוינסקי, מסות ומאמרים; מחשבות ומעשים, באתר פרוייקט בן-יהודה

[4] אבנר הולצמן, אלחנן ליב לוינסקי, באתר לקסיקון הספרות העברית החדשה

[5] ראו: שאול חיות, אוצר בדויי השם, סימן 4290, באתר היברובוקס; וראו גם: "יפיפותו של יפת", המליץ, 4 בפברואר 1896

[6] יצחק דב ברקוביץ, הראשונים כבני אדם; סיפורי זכרונות על שלום עליכם ובני דורו, דביר, תשי"ג, עמ' 876-866

[7] אלחנן ליב לוינסקי, שפת עבר ושפת יהודית מדוברת, המליץ, 22 במרץ, 1889

[1]

[2]

[3]

[4]

[5]

[6]

[7]


לידה	21 במרץ 1857 פברז'ה, ליטא
פטירה	27 באוקטובר 1910 (בגיל 53) אודסה, האימפריה הרוסית
שפות היצירה	עברית, יידיש

מיזמי קרן ויקימדיה
ציטוטים בוויקיציטוט: אלחנן ליב לוינסקי
ציטוטים בוויקיציטוט: מסע לארץ-ישראל (ספר)
תמונות ומדיה בוויקישיתוף: אלחנן ליב לוינסקי