פתיחת התפריט הראשי

אליהו ברוך קמאי

הרב אליהו ברוך קמאי (י"ט באלול ת"ר, 1840-י"ב בתמוז תרע"ז, 1917) היה רב העיר מיר וראש ישיבת מיר.

אליהו ברוך קמאי
אין תמונה חופשית
לידה 17 בספטמבר 1840
טלז, האימפריה הרוסית עריכת הנתון בוויקינתונים
פטירה 2 ביולי 1917 (בגיל 76) עריכת הנתון בוויקינתונים
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית OOjs UI icon info big.svg

תולדותיועריכה

נולד בטלז לרב אברהם, מנכדי רבי אברהם אחי הגר"א, ולחנה, בתו של הרב ברוך מניישטאדט בנו של הרב (הגביר) בנימין בייניש מניישטאדט. בגיל שש שנים נתייתם מאביו, ואמו נישאה בזווג שני לרב חיים זאב יפה רבה של שקוד, בליטא.

כשהגיע לפרקו (גיל 18) נישא לאחותו החורגת רבקה יענטא, ובמות אביו החורג-חמיו בכ"א באייר תרכ"ח מילא את מקומו כאב"ד שקוד. בתרל"ח עבר לכהן ברבנות קרליץ, בתרמ"ה לוועקשנא, בתרמ"ח לצ'חנוביץ, ובתרנ"ט במות הרב חיים לייב טיקטינסקי הר"מ של ישיבת מיר, נתמנה הרב קמאי במקומו. בתרס"א כשעלה הרב אליהו דוד רבינוביץ-תאומים - האדר"ת לירושלים, נתמנה הרב קמאי במקביל גם כרבה של מיר. בשנת תרע"ה, 1915, במהלך מלחמת העולם הראשונה כבשו הגרמנים את פוניבז', שרפו את הרובע היהודי כולו, והפכו את כל תלמידי פוניבז' לפליטים. כאשר עמדו הגרמנים להגיע למיר, עברו תלמידי הישיבה לפולין, אך הרב קמאי החליט להישאר בעיר משום שכיהן גם כרבה של מיר. הישיבה עברה בראשותו של חתנו הרב אליעזר יהודה פינקל, ואילו הוא (ובנו) נשאר במיר.

בשנת תרע"ז (1917) חלה והוכרח לגלות ממיר למינסק לצורכי רפואה, אך שם הורע מצבו ובה נפטר ונקבר. בהלווייתו השתתף קהל רבבות שכלל רבנים חשובים רבים שנקלעו אף הם למינסק בשל המלחמה, במעמד רבי רפאל שפירא מוולוז'ין, חתנו רבי חיים סולובייצ'יק מבריסק ורבי אברהם דוב כהנא שפירא, מינה רבה של מינסק, רבי אליעזר רבינוביץ, את בנו של המנוח, הרב אברהם צבי קמאי לממשיך דרכו ברבנות וראשות ישיבת מיר.

דרכו בלימודעריכה

דרכו הייתה בחריפות גדולה ופלפול עצום. כמה מטובי הבחורים באותה תקופה באו לשמוע את שיעוריו המבריקים, ביניהם רבי ראובן גרוזובסקי, ורבי משה פינקל.
כאשר הפך לראש ישיבת מיר, הנהיג שם מלגות מיוחדות לתלמידים מבריקים אך מעוטי יכולות שלא יכלו לממן את לימודיהם. מנהג זה הפך את ישיבת מיר למפורסמת ולנחשקת בזכות הרמה הגבוהה של תלמידיה.
הרמה המודגשת של בן הישיבה מלאה אותו רגש הכרת עצמו וחשיבותו לגבי הסביבה של "בעלי הבתים". תקנתו של ר' אלי' ברוך שלא לתלות את תקציב תמיכתו של התלמיד בהכנסת עיר מוצאו אלא בחשיבות עצמו, שימשה שוב גורם ברגש אי-התלות של התלמיד והתפתחותו. כך נעשה ר' אליהו ברוך, למרות שמשו גם כאב"ד של העיר, למתקן רדיקלי בתכונת הישיבה ביחס להתבדלותה מן הסביבה.
הוא התנגד לתנועת המוסר, ושגור היה על לשונו: "דף גמרא עם תוספות הוא שיעור המוסר הכי טוב", אולם מאידך גיסא פעל לליכודה של הישיבה ולריכוזה בתוך עצמה בעולם החי בזכות עצמו וברוח עצמו, על ידי רוח החיים שהכניס אל הלימוד. אבל בשנות התר"ע כשהגיעה הישיבה למשבר, ביקש חתנו רבי אליעזר יהודה פינקל מאביו רבי נתן צבי פינקל לשלוח קבוצת בחורים מסלבודקה לחזק את הישיבה ולהנהיג בה סדרי מוסר. כמשגיח בישיבה מונה אז רבי ירוחם ליבוביץ, בהמשך הוא עזב את מיר, וחזר אליה רק כעבור כמה שנים עד פטירתו בתרצ"ו.

ילדיועריכה

  • בנו רבי אברהם צבי קמאי שנתמנה אחריו כרבה של מיר, וכן כר"מ בישיבה. נספה בשואה עם משפחתו וכל בני העיירה
  • בתו מלכה, נישאה לרבי אליעזר יהודה פינקל, שנתמנה בחיי חותנו לר"מ בישיבה, ואחר כך כראש הישיבה וכמנהלה העיקרי
  • בתו פערל, נישאה לרבי אברהם חיים קצנלנבויגן
  • בתו לאה, נישאה לדב זילברטל
  • בנו יעקב, עלה לארץ ישראל
  • בנו רבי שלום טוביה
  • בנו יוסף, היגר לקנדה
  • בנו זלמן, היגר לדטרויט

חידושיועריכה

כל כתביו אבדו בשואה, ורק מעט מזעיר הדפיס חתנו בסוף ספרו דברי אליעזר חלק א', ירושלים, תשכ"ד

קישורים חיצונייםעריכה