חיים הלוי סולובייצ'יק

רבה של בריסק, ואבי שיטת בריסק (1853–1918)
(הופנה מהדף חיים סולובייצ'יק)

הרב חיים הלוי סולובייצ'יק (מכונה "רֶבּ חיים מבריסק" או בקצרה "רֶבּ חיים"; ט"ו באדר ב' ה'תרי"ג, 1853כ"א באב ה'תרע"ח, 30 ביולי 1918) היה מגדולי הדמויות הרבניות של המאה ה-20 ואבי שיטת בריסק בלימוד התורני.

רבי חיים הלוי סולובייצ'יק
רבי חיים סולובייצ'יק
רבי חיים סולובייצ'יק
רבי חיים סולובייצ'יק
לידה 1853
ט"ו באדר ב' ה'תרי"ג
וולוז'ין, האימפריה הרוסית
פטירה 30 ביולי 1918 (בגיל 65 בערך)
כ"א באב ה'תרע"ח
אוטבוצק, ממלכת פולין
מקום קבורה בית הקברות היהודי, ורשה
מקום פעילות וולוז'ין, סלוצק, בריסק (ליטא)
תקופת הפעילות ? – 30 ביולי 1918 עריכת הנתון בוויקינתונים
תחומי עיסוק חינוך
תפקידים נוספים משנה לראש ישיבת וולוז'ין
רבה של בריסק
רבותיו הבית הלוי
תלמידיו הרב שמעון שקופ
הרב יצחק זאב סולובייצ'יק
הרב אלחנן ווסרמן
הרב יחזקאל אברמסקי
הרב משה סולובייצ'יק
הרב ברוך בער לייבוביץ
הרב איסר זלמן מלצר ועוד
חיבוריו חידושי רבנו חיים הלוי
בן או בת זוג ליפשא סולובייצ'יק עריכת הנתון בוויקינתונים
שם השושלת סולובייצ'יק עריכת הנתון בוויקינתונים
אב יוסף דוב הלוי סולובייצ'יק עריכת הנתון בוויקינתונים
צאצאים
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית
רבי חיים סולובייצ'יק. ליתוגרפיה של הרמן שטרוק

ביוגרפיה

עריכה

נולד בוולוז'ין כבן שני לרב יוסף דב (יושע בער) סולובייצ'יק, משנה לראש ישיבת וולוז'ין, ולצירל לבית עפרון. על פי השמועה למד אצל מלמד חסיד סלונים שממנו שאב את עיקר שיטתו הלימודית[1] אך במשפחת סולובייצ'יק מכחישים את השמועה.[2] במשפחתו מקובל שבתקופת רבנות אביו בסלוצק בהיותו נער בן 12, למד אצל הרב מנדל מסלוצק.[3] נישא לליפשא, בתו של ר' רפאל שפירא, חתנו של ראש ישיבת וולוז'ין - הנצי"ב.

רבי חיים הלוי עבר זמנית לסלוצק בעקבות אביו שנאלץ לפרוש מהישיבה. אך הוא חזר ב-1873. כמה שנים אחר כך, בגיל 27 נהיה ראש ישיבה כמשנה לנצי"ב. ב-1892, עם סגירת הישיבה נעשה לרב העיר בריסק, אם כי לא התעסק בפסיקת הלכה יומיומית. כרב עיר עסק בענייני הציבור. עסק רבות בחסד, וביתו היה פתוח לרווחה לעניים ומסכנים.

היה ידוע בהחמרות מרובות, ביניהן גישה מחמירה לעניין פיקוח נפש. בעקבות גישה זו, הקל מאוד בשמירת צומות לאלו שהיו חולים. כאשר טענו כנגדו על כך שהוא מקל בדיני הצומות, אמר שהוא מחמיר בדיני פיקוח נפש. מסופר גם שבאחד מלילות יום כיפור כשנדרש כסף לפדיון שבויים משלטון הצאר, הורה שלא יתחיל בתפילה עד שהכסף ייאסף מהציבור, והציבור נדרש להביא אותו במזומן בליל יום כיפורים עצמו.

השפעתו הציבורית הייתה רבה והתנגדותו לציונות הייתה חריפה, ובכך השפיע על היווצרותו של הזרם היותר קיצוני בענייני השקפה והתנגדות לציונות בעולם הליטאי, שהנציגים הבולטים שלו היו בנו הרב יצחק זאב הלוי סולובייצ'יק, ותלמידיו הרב ברוך בר ליבוביץ והרב אלחנן וסרמן.[4] בשנת 1900 נמנה עם הרבנים שמכתבם התפרסם בקונטרס "אור לישרים" שנכתב "נגד השיטה הציונית".[5] על אף קנאותו היה ידוע כרחב לב גם כלפי הרחוקים מדרכו, אם כי לא לאידאולוגיה שהם ייצגו.

התנגד רבות ואף נלחם נגד תנועת המוסר, אבל בשנת התרנ"ח הפסיק להילחם נגדם באופן פעיל, לאחר שקיבל מכתב מהרב יהושע ליב דיסקין שבו ביקש ממנו להפסיק את המלחמה נגדם.[6]

בציווי הרופאים, שהה במשך כמה שנים מדי קיץ בליבוי, שם רחץ בים וטייל על החוף. מכיוון שנאסר עליו מטעמי בריאות לעסוק בתורה בשהותו בנופש, היה משוחח אז בנושאים שונים, ועוסק במתמטיקהפיזיקה ועוד.[7]

 
אוהל קברי רבי חיים והנצי"ב, בבית הקברות היהודי בוורשה

רבי חיים סולובייצ'יק נפטר באוטבוצק בכ"א באב תרע"ח, 30 ביולי 1918, והובא לקבורה ליד סב אשתו, הנצי"ב, בבית הקברות היהודי בוורשה.

בנו השני, רבי משה סולובייצ'יק היגר לארצות הברית והיה לאחד מראשי ישיבה יוניברסיטי ובעל השקפה דתית מודרנית. בנו של רבי משה סולובייצ'יק, הרב יוסף דוב הלוי סולובייצ'יק נמנה עם גדולי רבני דורו והיה מראשי תנועת המזרחי. בנו השלישי, הרב יצחק זאב הלוי סולובייצ'יק, שמילא את מקומו ברבנות בריסק, ונכדו הרב יוסף דוב הלוי סולובייצ'יק, היו רבנים מפורסמים ונחשבו כממשיכי שושלת בית בריסק. נכד נוסף הוא הרב משה סולובייצ׳יק ממנהיגי הקהילה החרדית באירופה, בנו של ר׳ ישראל גרשון, בכורו של ר׳ חיים.

הוא עצמו העלה על הכתב רק מעט מחידושיו ואלו התפרסמו אחרי מותו. חידושיו ה"רשמיים", שאותם הגיה ובירר היטב, מכונים חידושי רבנו חיים הלוי, ואילו חידושים אחרים שלו, שלא עברו את הגהתו, הודפסו על ידי תלמידי בנו במכונת כתיבה, ומכונים חידושי הגר"ח (סטנסיל).

 
קברו של רבי חיים מבריסק הנמצא בבית הקברות היהודי בוורשה. הקבר נמצא לצד קבר הנצי"ב

מורשתו הלמדנית

עריכה
  ערך מורחב – שיטת בריסק

השפעתו על שיטות הלימוד הנהוגות כיום בישיבות מכרעת. הוא ותלמידיו נהגו לנתח כל גורם בסוגיה התלמודית לחלקיו, בדרך כלל ל"שני דינים" שונים המעורבים בו. בדרך זו נתנו מימד חדש של עומק לתלמוד ולרמב"ם, ונפתחה הדרך להוסיף ולהעמיק בשאלות ובתירוצים.

אופיינית לו החלוקה בין "חפצא" לבין "גברא" - אם ההלכה נאמרה לגבי החפץ או לגבי האדם. למשל, החובה לבער חמץ ערב פסח - האם פירושה שלאדם לא יהיה חמץ או שמא שהחמץ יתבער. לכאורה נראית זו שאלה עקרה. למעשה ניתן להבין על ידה הבדל חשוב בדין. אם העיקר הוא שלאדם לא יהיה חמץ, אין זה משנה כיצד הוא יבער אותו. ממילא כל דרכי ביעור החמץ כשרות. אם הדגש הוא על כך שהחמץ יתבער, ייתכן שיש דווקא דרכים מסוימות שבהן עליו להתבער.

כיוצא באלו הוא תוהה על הבנת מושגים הלכתיים רבים, ומתווה דרך לשיטת החקירה הישיבתית הליטאית הרווחת היום.


חוג בריסק, המתאפיין בין היתר בדקדוק במצוות והקפדה על "חומרות", עוצב במידה רבה בידי בנו, רבי יצחק זאב סולובייצ'יק.

ספריו וכתביו

עריכה

כמו כן יצאו ספרי ליקוטים רבים המבוססים על הספרים האמורים ואחרים.

מתלמידיו

עריכה

מלבד בני משפחתו נמנו בין תלמידיו:

משפחת סולובייצ'יק

עריכה
ילדיו
עץ משפחת סולובייצ'יק 


הרב חיים בן יצחק רבי חיים מוולוז'ין
 
 
רלקה
 
רבי יוסף סולובייצ'יק
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
אליהו צבי סולובייצ'יקרבי יצחק זאב סולובייצ'יק
 
רבקה
 
 
 
 
 
 
שמחהר' רפאל שפירא מוולוז'יןר' יוסף דוב הלוי סולובייצ'יק
בעל בית הלוי
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
רבי אליהו הלוי פיינשטייןזלמן יוסף הלוי סולובייצ'יקליפשה שפירא
 
ר' חיים סולובייצ'יק
"ר' חיים מבריסק"
ר' שמחה סולובייצ'יק
אב"ד דמאהליב
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
פשקה פיינשטיין סולובייצ'יק
 
ר' משה סולובייצ'יק מארצות הבריתר' יצחק זאב סולובייצ'יק
"הגרי"ז"
הבריסקר רב
שרה ראשה סולובייצ'יק גליקסון
 
ר' צבי הירש גליקסוןר' ישראל גרשון סולובייצ'יקר' יוסף דובער סולובייצ'יק
מספרינג ואלי
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
ר' מאיר סולובייצ'יקר' רפאל סולובייצ'יקליפשה סולובייצ'יק פיינשטיין
 
הרב יחיאל מיכל פיינשטייןר' יוסף דוב (ברל) סולובייצ'יקר' משולם דוד סולובייצ'יקר' משה סולובייצ'יק משווייץר' יצחק סולובייצ'יק
בעל רווחא שמעתתא
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
שולמית סולובייצ'יק מייזלמןר' ד"ר אהרן סולובייצ'יקטוניה סולובייצ'יק
 
ר' ד"ר יוסף דוב הלוי סולובייצ'יק
"הגרי"ד"
הרב חיים פיינשטייןר' אברהם יהושע סולובייצ'יקר' יצחק זאב הלוי סולובייצ'יק (השני)ר' ברוך סולובייצ'יק ראש ישיבת תורת זאב
 
שרה יהודית (ענף משפחת אפשטיין)
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
ר' משה מייזלמןפרופ' חיים סולובייצ'יקר' פרופ' יצחק אשר (איזידור) טברסקי
 
עטרה סולובייצ'יק טברסקיר' ד"ר אהרן ליכטנשטיין
 
ד"ר טובה סולובייצ'יק ליכטנשטיין
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
ר' מאיר טברסקיר' משה ליכטנשטייןר' מאיר ליכטנשטייןהרבנית אסתי רוזנברגר' יצחק ליכטנשטיין


לקריאה נוספת

עריכה
  • הרב ש"י זוין, רבי חיים סולוביצ'יק, בתוך: אישים ושיטות, הוצאת ביתן הספר
  • יעקב מארק, במחיצתם של גדולי הדור, הוצאת "גויל", תשי"ח, עמ' 36–53.
  • עובדות והנהגות לבית בריסק ארבעה חלקים.
  • שמעון יוסף מלר, רבן של כל בני הגולה, ב' חלקים, ירושלים תשע"ד-תש"פ
  • שי עקביא ווזנר, אבי דרך הלימוד הישיבתית: ר' חיים הלוי סולובייצ'יק מבריסק, בתוך: בנימין בראון, נסים ליאון (עורכים), הגדולים - אישים שעיצבו את פני היהדות החרדית בישראל, הוצאת הספרים ע"ש י"ל מאגנס, 2017.

קישורים חיצוניים

עריכה

הערות שוליים

עריכה
  1. ^ ריאיון עם הרב דוד יצחק שפירא באתר בחדרי חרדים.
  2. ^ הרב דוד סולובייצ'יק בריאיון לעיתון המבשר, י"ט באב תשע"ג.
  3. ^ הוא כיהן ברבנות ועקב מחלוקת על מיאון שערך, נאלץ לעזוב את משרתו ועבר לסלוצק שם מסר שיעורים לבעלי בתים ורבי חיים נהג להשתתף בשיעוריו ולהתפלפל עמו במהלכם.
  4. ^ שי עקביא ווזנר, אבי דרך הלימוד הישיבתית: ר' חיים הלוי סולובייצ'יק מבריסק, עמ' 163, בתוך הספר הגדולים: אישים שעיצבו את פני היהדות החרדית בישראל, עורכים בנימין בראון ונסים ליאון, ירושלים 2017.
  5. ^ אור לישרים, באתר היברובוקס
  6. ^ יוסף שמשון מלר, הרב מבריסק, עמוד 26: (שם כתוב כל לשונו של המכתב)
  7. ^ יעקב מארק, במחיצתם של גדולי הדור, הוצאת "גויל", ירושלים, תשי"ח, עמ' 36-37.