אליהו טבגר
הרב אליהו טבגר (נולד בכ"ג באלול ה'תש"ך, 15 במאי 1960) הוא מייסד עמותת פתיל תכלת, מחבר הספר "כליל תכלת", ור"מ בישיבת תורת חיים במוסקבה. היה הראשון להטיל פתיל תכלת הצבוע מארגמון קהה-קוצים בציצית, שאותו הוא מזהה כצבע התכלת המקורי. והתפרסם בזכות פעילותו לחידוש מצוות התכלת לפי זיהוי זה.
 | |
| לידה |
15 במאי 1960 (בן 63) כ"ג באלול ה'תש"ך ברית המועצות |
|---|---|
| השכלה |
ישיבת עטרת ישראל  |
| תחומי עיסוק | ר"מ בישיבת תורת חיים (מוסקבה), מייסד אגודת פתיל תכלת |
| חיבוריו | כליל תכלת, ועוד |
  | |
ביוגרפיה עריכה
טבגר נולד בכ"ג אלול תש"ך[דרוש מקור] בברית המועצות, אביו הוא פרופסור בן ציון טבגר. בשנת ה'תשל"ב בהיותו בן אחת-עשרה עלתה משפחתו לישראל והתיישבה בקריית ארבע.
בבחרותו, עת אביו היה גר בקרית ארבע, סייע לו רבות בפעילותו למען ההתיישבות היהודית בחברון. בשנת תשל"ה (1975), בזמן שהיה בגיל חמש עשרה, קשר את עצמו יחד עם אביו לסורגים שבפתח ציון קברה של שרה אמנו, כדי להישאר במערה מעבר לשעות המותרות לכניסת היהודים לשם. וזאת חלק ממאבק אביו נגד הגבלת זכות הכניסה ליהודים למערת המכפלה מעשה זה עורר הד ציבורי בין תושבי קריית ארבע, שהחלו במאבק על זכותם של היהודים לבקר במערת המכפלה במשך כל שעות היום וכל ימות השבוע, מאבק שהביא בסופו לשינוי סדרי התפילה במקום, הקיימים שם עד היום. בנוסף סייע לו בחודשי בין הזמנים יחד עם חבריו לישיבה לנקות ולשחזר את בית הקברות בחברון.
נשוי למרים לבית קופמן ואב לאחד עשר ילדים, גיסו הוא הרב משה לבל, מתגורר במודיעין עילית.
טבגר למד בירושלים בישיבת עטרת ישראל, וכבר שם החל להתעניין בחידוש מצוות תכלת ולקרוא את הספרות בנושא. בתחילת שנות התשעים החל לנסוע ללמד בישיבת תורת חיים במוסקבה, בעקבות רבו רבי שמואל אוירבך שהורה לו שכתלמיד חכם דובר רוסית הדבר נחשב עבורו כמת מצווה.
בעת האחרונה[דרושה הבהרה] החל טבגר למסור סדרת שיעורים בספר התניא.[1]
חידוש מצוות התכלת עריכה
ערך מורחב – חידוש מצוות התכלת
כבר בשנת ה'תקצ"ד (1834) זוהה החילזון ארגמון קהה-קוצים (מורקס טרונקולוס) כחלזון התכלת, במחקרו של פרופ' ביציאו. הרב הרצוג הביא בעבודתו את ההצעה ודחה אותה בעיקר מפני שלא הצליח להפיק ממנה צבע כחול[2].
בשנות השמונים חלה התעניינות מחודשת בנושא. בשנת 1987, הוציא הרב מנחם בורשטין לאור את עבודתו של הרב הרצוג עם הקדמתו של ד"ר אדלשטין ובתוספת מאמרים ממספר חוקרים – שכולם כאחד מזהים את חלזונות הארגמון כמקור להפקת הארגמן והתכלת הקדומים. פרופ' אוטו אלסנר, ממכללת שנקר ברמת גן, אף הציע[3] כמה דרכים לקבלת גוון כחול טהור מן הנוזל המתמצה מן הבלוטה התת-זימית של חלזונות אלו – דבר שגילה בניסויו בחלזונות, שסופקו על ידי המרכז ללימודי ים באוניברסיטת חיפה. אחת מהן היא חשיפת תמיסת הצבע לאור השמש במהלך הצביעה.
גילויו של פרופ' אלסנר זכה לתשומת לבו של הרב טבגר, אז אברך צעיר, שהחל לחקור את הנושא. הוא למד, שקונכייתו של הארגמון אפורה, אבל חילזון חי צבוע בצבעים עזים של כחול וסגול, שמעניקים לו יצורים חד-תאיים שנצמדים אליו במים, ואז צבעו "דומה לים". הוא השתכנע שזהו חילזון התכלת המקורי, שממנו הפיקו את התכלת. במשך כמה חורפים עסק בחוף אכזיב (השוכן בנחלתו של שבט זבולון, אשר הופקד על התכלת) בניסיון לאסוף חלזונות, ולמד רבות על הארגמון. בשנת תשמ"ח (1988) לאחר הרבה ניסוי וטעייה החל לצבוע תכלת לציצית, ובכך הפך ליהודי הראשון שלבש ציצית עם פתיל תכלת מארגמון קהה קוצים בעת החדשה.
הרב אליהו טבגר הוא תלמיד של רבי שמואל אוירבך, ולאחר שגיבש את שיטתו בעניין התכלת ביקש מרבו שיתן לו המלצה שהוא ירא שמים, כדי שיוכל להציע את הראיות שלו על אמיתות החלזון לגדולי ישראל. הרב אוירבך הזהיר אותו שהוא יתקל בהתנגדות לדברים חדשים שלא היו נהוגים מקדמת דנא, והציע לו לעבוד מלמטה, מהשטח.
מאמרו הראשון בשם "בחינות חדשות בעניין התכלת" פורסם מאוחר יותר בשנת תשנ"ב (1992) בכתב העת התורני 'מוריה'. בתחילה הצליח הרב טבגר לאסוף שני חלזונות בלבד, בהמשך, הצטרפו אליו ד"ר ברוך סטרמן, ד"ר ארי גרינשפן ויואל גוברמן שקיימו מסעי צלילה לאיסוף חלזונות. בשלב זה, היות שארגמון קהה קוצים הוא יצור מוגן בישראל, קיבלו הרב טבגר וחבריו רישיון מיוחד להוצאת אלף חלזונות מהמים. בשנת 1992 הם הקימו את אגודת "פתיל תכלת", שמטרתה – יצור פתילי תכלת לציצית ופעילות הסברה בנושא[4]. עם המעבר לייצור המוני הוחל לייבא את החלזונות מקרואטיה. חידוש זה הביא לפרסומים רבים בנושא חקר התכלת – בעד ונגד.
בשנת ה'תשנ"ג הוציא לאור את הספר "כליל תכלת". לספר צורפו חיבורים בעניין ציצית מאת רב שמואל בן חפני גאון ומאת רבנו חננאל שיצאו לאור לראשונה מכתבי יד. הספר מלבן רבים מענייני מצוות ציצית ובפרט מצוות התכלת.
חיבוריו עריכה
- כליל תכלת – ביאורים חידושים וליקוטים בענייני מצות ציצית
- בחינות חדשות בעניין התכלת – מאמר שפורסם בשנת תשנ"ב (1992) בכתב העת התורני "מוריה"
- אסופת מאמרים בענייני תכלת, מוסקבה, תשע"ב. עריכה והפקה: אייל פישלר
- הלכות דעות להרמב"ם עם פירוש נפש ישרה, תשע"ג
קישורים חיצוניים עריכה
ספריו עריכה
- הרב אליהו טבגר, כליל תכלת, תשנ"ג, באתר אוצר החכמה
- הרב אליהו טבגר, אסופת מאמרים בעניני תכלת, באתר היברובוקס
- הרב אליהו טבגר, הלכות דעות להרמב"ם עם פירוש נפש ישרה, תשע"ג, באתר היברובוקס
- מסע בעקבות התכלת במהדורה המקוונת של עלון שיחת השבוע, צעירי אגודת חב"ד
- אתר אגודת פתיל תכלת
- הרב יצחק ברנד, טלית שכולה תכלת, ראיון עם ד"ר ברוך סטרמן שמספר כיצד התגלו מחדש פתילי התכלת, בעיתון "שביעי"
- ויגבה ליבו בדרכי ה', ואיסור יוהרא במצוות ציצית לבן ותכלת, באתר "בריתי יצחק"
הערות שוליים עריכה
- ^ לצפייה: שיעורים בספר התניא. ביוטיוב.
- ^ הרב הרצוג בספר: הארגמן והתכלת, משא הרב הראשי ד"ר יצחק הרצוג על תעשיות הצבע בישראל הקדומה, (משנת 1913), ותרומות מדעיות מעודכנות, העורך: אהוד שפניר, הוצאת כתר ירושלים, 1987, מתורגם מאנגלית, עמ' 63.
- ^ בורשטיין, עמ' 307-297.
- ^ באפריל 2014 הוקמה החברה פתיל תכלת 613 בע"מ, ופעילויות הייצור והמכירה עברו אליה