פתיחת התפריט הראשי

מצוות תכלת

חלק בקיום מצוות הציצית

מצוות תכלת (או פתיל תכלת) היא חלק ממצוות ציצית. על פי הכתוב בתורה, יש להוסיף לציצית פתיל צמר הצבוע בצבע תכלת. על פי ההלכה, צבע התכלת צריך להיות מופק מבעל חיים ימי מסוים כלשהו. המסורת על זהותו המדויקת של בעל החיים אבדה במהלך השנים. בנוסף, לצבע התכלת משתמשים גם להכנת חלק מבגדי כהונה בזמן שבית המקדש קיים.

מצוות תכלת
(מקורות עיקריים)
מקרא ספר במדבר, פרק ט"ו, פסוק ל"ח
משנה מסכת מנחות, פרק ד', משנה א'
תלמוד בבלי מסכת מנחות, דף ל"ח, עמוד א' עד דף מד, עמוד א
משנה תורה ספר אהבה, הלכות ציצית, פרק ב'
ספרי מניין המצוות ספר המצוות לרמב"ם, עשה יד
ספר החינוך, מצווה שפו
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית OOjs UI icon info big.svg

מקור המצווהעריכה

בפרשת ציצית בסוף פרשת שלח נאמר:

דַּבֵּר אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וְאָמַרְתָּ אֲלֵהֶם וְעָשׂוּ לָהֶם צִיצִת עַל כַּנְפֵי בִגְדֵיהֶם לְדֹרֹתָם וְנָתְנוּ עַל צִיצִת הַכָּנָף פְּתִיל תְּכֵלֶת

בציווי בפרשת כי תצא לא נזכר הציווי על פתיל התכלת.

מניין חוטי התכלתעריכה

בתורה ובתלמוד לא נזכר בפירוש כמה חוטי תכלת יש להטיל בציצית, ועל כן נוצרה מחלוקת בין הראשונים.

  • דעת הרמב"ם (בשם רב שמואל בן חפני גאון[1]), פוסקים נוספים ורוב המקובלים[2] כי חוט התכלת צריך להיות אחד משמונת חוטי הציצית, כך שלפני הכנסת החוטים לבגד וכפילתם יש חוט אחד שחציו צבוע בתכלת וחציו לבן, בהתאם לדבריו ש"פתיל תכלת" תפקידו להיכרך על הציצית[3].
  • דעת הראב"ד כי חוט התכלת הוא חוט שלם מארבעת חוטי הציצית, כך שלאחר כפילתם בכנף הבגד שני חוטים מתוך השמונה הם של תכלת[4]
  • דעת רש"י ותוספות (ורוב הראשונים)[5] כי שני חוטים שלמים מארבעת חוטי הציצית צריכים להיות של תכלת, כך שמחצית החוטים הם כאלה[6].

מקורות נוספים תומכים בכל אחת משלוש השיטות ומבין מחדשי מצוות התכלת ישנם הנוהגים ככל אחת מהן[7].

דיני התכלתעריכה

דיני הצביעהעריכה

בגמרא נאמר שצביעת הצמר המיועד לתכלת צריכה להיעשות "לשמה", היינו שהצמר ייצבע במיוחד לשימוש זה. אסור להשתמש בצמר שנצבע בשביל ניסיון או בדיקת הצבע. בשל כך, אסור לקנות תכלת סתם כך, אלא רק מאדם שידוע שצובע תכלת לשמה. חשש נוסף בקניית תכלת ללא בדיקה הוא שהצבע איננו תכלת אמיתית אלא זיוף זול יותר (קלא אילן)[8].

דיני הקשירהעריכה

 
פתילי ציצית תכלת קשורים לפי שיטת הגר"א

קשירת הציצית מורכבת מחוליות וקשרים ונעשית באמצעות ליפוף אחד החוטים מסביב לחוטים האחרים. יש לכרוך את החוטים כחוליות - קבוצות נפרדות של מספר כריכות כל אחת ולקשור בסוף כל חוליה. תחילת הקשירה חייבת להיות בחוט לבן וכן גם סוף הקשירה. יש מחלוקת בין הראשונים כמה כריכות יש לעשות בכל חוליה, כמה חוליות יש לעשות, והאם את כל החוליות עושים בכריכות בחוט התכלת, או שכורכים גם בחוט לבן[9].

מקור הפקת צבע התכלתעריכה

עם זאת, לא נאמר במקרא כיצד מפיקים את צבע התכלת, בדומה לצבעים אחרים שהוזכרו במקרא שלא התפרשה דרך עשייתם. בתוספתא למסכת מנחות נאמר כי התכלת לציצית צריכה להעשות דווקא מ'חלזון', ותכלת שנעשתה באופנים אחרים - פסולה[10]. בספרות חז"ל ניתנו מספר סימנים לחלזון ממנו מופק התכלת:"‫תנו רבנן: חלזון זהו גופו דומה לים, וברייתו דומה לדג, ועולה אחד לשבעים שנה, ובדמו צובעין תכלת, לפיכך דמיו יקרים" (תלמוד בבלי, מסכת מנחות, דף מ"ד, עמוד א')

מאפיין אחר שתואר הוא צביעה עמידה שאינה דוהה (בניגוד לחיקויים זולים פסולים ('קלא אילן') הדוהים). לאחר חורבן בית המקדש הראשון מתואר בנביא כי בארץ הושארו 'כורמים ויוגבים'. המדרש מפרש כי יוגבים הם ציידי החלזון היושבים בחוף הים בין סולמה של צור לחיפה.

לדעת ה'תפארת ישראל', התכלת היא לאו דווקא מחלזון אלא כל תכלת ששומרת על יופיה, אולם זו דעה שולית בהלכה.

היעלמות התכלתעריכה

 
ציצית עם תכלת המופקת מארגמון קהה קוצים וקשורה על פי שיטת הגר"א

התכלת הייתה קיימת בתקופת המקרא ובתקופת בית שני. קשיים בהשגת התכלת לציצית החלו כבר בתקופת האמוראים. בגמרא[11] מסופר על זוג תלמידי חכמים שניסו להבריח תכלת לבבל ונתפסו על ידי הרומאים.

הרב יצחק הלוי הרצוג שיער שהפסקה של צביעת תכלת לציצית אירעה בראשית תקופת הגאונים. בין הגורמים שהובילו להעלמות התכלת נמנו איסור שהטילו הקיסרים הרומיים והביזנטים על ייצור עצמאי של התכלת (על מנת להבטיח מונופול לשלטון בייצור התכלת היקר), איסור על שימוש בצבע בידי ההמון והכיבוש הערבי של ארץ ישראל, בשנת 638, שהחריב רבים מבתי הצביעה והוביל להתמעטות האוכלוסייה היהודית שגרה לאורך חוף הים התיכון ועסקה בדייג ובצביעה. גורם אחר שצוין היה פיתוח חומרי צבע חדשים וזולים יותר.

החוקר זהר עמר חולק על הטענה שהכיבוש הערבי החריב את בתי הצביעה. לטענתו אין הוכחות לכך, והפקת הצבע מחלזונות בחופי ישראל ולבנון פסקה רק מאוחר יותר, במאות השמינית והתשיעית, ובאירופה במאה השלוש-עשרה[12]. בתקופתו של הרמב"ם כבר לא הייתה התכלת קיימת, עובדה המצוינת בכתביו.

קיימות מספר הערכות לגבי הסיבות והתאריכים של הפסקת תהליך הפקת התכלת שהביא במשך הזמן גם להעלמות המסורות הקשורות בנושא[13]. על פי העקרון העולה מדברי המשנה: "התכלת איננה מעכבת את הלבן"[14], נהגו דורות רבים ללבוש ציציות ללא חוטי תכלת, אם כי יש שפסקו כי דברי המשנה אינם להלכה וקיום מצוות ציצית כאשר התכלת אינה מצויה הוא רק מדרבנן[15].

ניסיונות לחידוש התכלתעריכה

  ערך מורחב – חידוש מצוות התכלת

החל משלהי המאה ה-19 נעשו ניסיונות לחידוש מצוות התכלת והועלו כמה אפשרויות לזיהוי החילזון על פי תיאורים שונים המצויים בדברי חז"ל והראשונים ובחינתם בין השאר בעזרת כלים מדעיים. יש שראו בחידוש התכלת אחד מסימני הגאולה[16].

השיטות המרכזיות הן של רבי גרשון חנוך הניך ליינר, האדמו"ר מראדזין, שזיהה את החילזון ממנו הופק התכלת עם דיונון הרוקחים (Common Cuttlefish)[17] ושל הרב ד"ר יצחק אייזיק הלוי הרצוג שזיהה אותו עם הסגולית (Janthina)[18]. זיהוי נוסף של החילזון עם ארגמון קהה קוצים (Murex trunculus) נדחה על ידי הרב הרצוג, אולם כיום הוא מקובל על ידי רוב המדענים העוסקים בנושא וקושרים בין התכלת למצוה וצבע ה'פּוּרְפּוּרָה' אשר היה נחשב בעולם העתיק כמוצר יקר ערך[19].

מאז החל הרב ליינר לעסוק בשאלת חידוש התכלת מתקיים פולמוס רחב בקרב העולם הרבני הדן בהתאמת הזיהוי המודרני של החילזון לדברי חז"ל וכן בעצם היכולת לחדש מצווה שבטלה[20]. כיום, קיימות קבוצות הולכות וגדלות של שומרי מצוות המטילים פתיל תכלת בציציותיהם, רובם מצבע המופק מארגמון קהה קוצים ומיעוטם ההולכים בשיטת ראדזין[21].

משמעות צבע התכלתעריכה

חז"ל דרשו את טעם צביעת פתיל התכלת, בכך שהתכלת מזכירה את האלוהות, "היה רבי מאיר אומר: מה נשתנה תכלת מכל מיני צבעונין? מפני שהתכלת דומה לים וים דומה לרקיע ורקיע לכסא הכבוד"[22].

במדרשים נוספים מופיע קשר בין צבע התכלת ליציאת מצרים, על פי דברי התורה הקושרת בין קיום מצוות ציצית לזכירת יציאת מצרים[23]. למשל, בפירוש רש"י לפסוק זה נאמר ""פתיל תכלת" - על שם שכול בכורות תרגום של שכול תכלא, ומכתם היתה בלילה וכן צבע התכלת דומה לרקיע המשחיר לעת ערב.", וכן יש הדורשים התכלת כצבעו של הים כדי לרמז לקריעת ים סוף.

התכלת אצל הקראים השומרונים והצדוקיםעריכה

 
ציצית עם פתיל תכלת בקשירה לפי מנהג הקראים

לדעת הקראים התכלת היא צבע ולא בעל חי, ובניגוד לדעת ההלכה הרבנית, אין לצבוע מבעל חי, מכיוון שמדובר בחיה טמאה. משום כך בטליתות הקראים יש פתיל אחד הצבוע תכלת (שאינו מפותל סביב ה"פתילים האחרים" אלא יוצא מתוך קבוצת אניצים)[24].

אצל השומרונים יש משמעות לצבעים המצביעים על ארבעה חלקים שונים של החודש. בשעת התפילה הכהן הגדול לובש בגד תכלת המוסתר תחת הטלית, ושאר קהל הגברים לובש בגד מיוחד צבעוני לפי השבוע, ובקצותיו פתיל הצבוע בצבע זה. כמו הקראים, לפי טעמם, מקור הצבע אינו בר חשיבות.

ייתכן שצבעים אלו קשורים לצדוקים ולביתוסיים, שפעלו לפי ספר היובלים, עם לוח שנה קבוע על פי השמש, כאשר התאריכים לאורך השנה נקבעו גם לפי היום בשבוע. בתלמוד הבבלי מסכת מנחות כתוב שתכלת אשר נקשרה בידי שומרוני ("כותי") היא פסולה. בהמשך הסוגיה דנים בכך אם יש אפשרות לבדוק את מקורו של הצבע[25].

הערות שולייםעריכה

  1. ^ אולם את דבריו של רב שמואל בן חפני עצמו בספרו "דיני מצות ציצית" פרק ד ניתן לפרש גם כשיטת הראב"ד דלקמן.
  2. ^ בנו ותלמידיו, רבי יוסף קארו בחיבורו הקבלי מגיד מישרים פרשת קורח, האר"י (שער הכוונות דף ו' ע"ב), טעמי המצוות להרדב"ז, ספר "חרדים" פרק י אות מד. וכן הכריע במשכנות יעקב סימן י"ג, וכן הנהיג למעשה האדמו"ר מראדזין (עיין בספרו פתיל תכלת).
  3. ^ משנה תורה לרמב"ם, ספר אהבה, הלכות ציצית, פרק א', הלכה ו'
  4. ^ השגתו על הרמב"ם שם. וכן ר' נתן בעל הערוך בערך "תכלת", וכן המאירי במסכת יבמות ד ע"ב, וכ"כ ר"ש סירילאו בפירושו על מסכת ברכות - ירושלמי. וכ"כ ריא"ז ב"הלכות קטנות". וכן הביא הרב החיד"א ב"חומת אנך", את דעת רבי וידאל הצרפתי, שהכריע כשיטת הראב"ד. (והגר"א פעם אחת (בביאורו לזוה"ק ברעיא מהימנא, פינחס דף רכ"ח ע"ב) פירש כמו הראב"ד, ופעם אחת (בביאורו לספרא דצניעותא, תרומה דף קע"ט ע"ב) פירש כמו הרמב"ם, ובפירושו לשולחן ערוך הסביר את דעת תוספות.)
  5. ^ פירוש רבנו גרשום מנחות לח. (מובא בשיטה מקובצת מהדורת אילן וש"ס עוז והדר), עיטור, רש"י מנחות לח. ד"ה התכלת, תוספות שם ד"ה התכלת, וכן רוב מוחלט של ראשוני צרפת ואשכנז (ר"ת, סמ"ק מצווה ל"א, יראים מצווה ת"א, הרא"ם (בפירושו להלכות ציצית של הרי"ף)[דרושה הבהרה], מהר"ם מרוטנבורג (שו"ת דפוס פראג חלק ד' סימן תמד) רא"ש הלכות קטנות, ציצית סימן ו, רבינו ירוחם, מרדכי, טור, רבינו פרץ, ראבי"ה, רבינו יונתן מלוניל, הרי"ד, נמוקי יוסף, רשב"א, אגודה, האגור, ארצות החיים (המאיר לארץ סימן ט', סעיף כז'), משנה ברורה (סימן ט' סעיף יד').
  6. ^ תלמוד בבלי, מסכת מנחות, דף ל"ח, עמוד א', רש"י ותוספות שם, דיבור המתחיל "התכלת".
  7. ^ ראו בספרי דברים רלד ובספרי במדבר קטו, במדרש תנחומא תחילת פרשת קורח אות ב', וב"מחזור פיוטי רבי יניי" (עורך: צבי מאיר רבינוביץ) ב, עמ' 59.
  8. ^ תלמוד בבלי, מסכת מנחות, דף מ"ב, עמוד ב'.
  9. ^ תיאור שיטות שונות באופן קשירת התכלת באתר עמותת "פתיל תכלת".
  10. ^ תוספתא מנחות פרק ט'
  11. ^ מסכת סנהדרין, דף י"ב, עמוד א'
  12. ^ זהר עמר, המדריך הקצר למפצח הארגמונים, על אתר יז, תשע"ג. עמ' 112
  13. ^ בורשטיין, עמ' 133–140. ראו במאמר מתי פסקה התכלת מישראל הרב אליהו טבגר
  14. ^ תלמוד בבלי, מסכת מנחות, דף ל"ח, עמוד א'.
  15. ^ בורשטיין, עמ' 102-97.
  16. ^ בורשטיין, עמ' 140-139.
  17. ^ בורשטיין, עמ' 169-147.
  18. ^ בורשטיין, עמ' 239-230.
  19. ^ בורשטיין, עמ' 316-295.
  20. ^ בורשטיין, עמ' 196-170.
  21. ^ הרב ברל ויין, "חזרה לתכלת", בתוך עלון "נושאים בפרק התכלת".
  22. ^ תלמוד בבלי, מסכת סוטה, דף י"ז, עמוד א'.
  23. ^ ספר במדבר, פרק ט"ו, פסוק מ"א.
  24. ^ על פתיל התכלת הקראי 15 ביוני 2017 (פתיל תכלת - בלוג קראי באנגלית)
  25. ^ פרק התכלת, בבלי מנחות