אלימות בבית הספר

אלימות בבתי ספר היא תופעה העלולה להתרחש בכל זמן נתון. אלימות בבית ספר כוללת מספר התנהגויות ברמות שונות וגורמים כאלו או אחרים. תופעת האלימות בבתי ספר נתפסת כבעיה חברתית אוניברסלית, הפוגעת בסביבה האנושית והפיזית, ומשפיעה הן על הקורבנות הישירים והן על הקורבנות העקיפים מהיבטים שונים: פסיכולגיים, חברתיים והתפתחותיים. חוקרים מתחום החינוך והחברה הגדירו את האלימות בבית הספר: (...) "כל התנהגות מכוונת שמטרתה לפגוע – רגשית או פיזית – באנשי בית הספר, ברכושם, או בציוד בית הספר"[1].

דפוסי אלימות בבית הספרעריכה

  • אלימות פיזית, אלימות בין התלמידים לבין עצמם, בין תלמידים לצוות הבית ספרי, וענישה גופנית. אלימות פיזית כוללת תקיפות פיזיות המופנות כלפי האחר שביטוייה הנפוצים הם: הכאה, דחיפה, צביטה, נשיכה, סטירה, זריקת חפצים על הזולת, מתן אגרוף, חניקה, גרימת כוויות, משיכה בשיער וכדומה. קיימת גם אלימות שבה התוקף משתמש בחפצים לצורך איום או לצורך פגיעה. נזקי האלימות הפיזית (בניגוד לנזקי האלימות המילולית), גלויים לעין, והם כוללים חבורות, פגיעות על הפנים, סימני נשיכה, שריטות ועוד.
  • התעללות פסיכולוגית, הכוללת אלימות מילולית: אלימות אקטיבית וישירה, הפוגעת ברגשות הזולת. ביטוייה הם: קללות, כינויים שמטרתם העלבת והשפלת האחר, ואיומים לפגיעה פיזית.
  • אלימות רגשית: דפוס התנהגות שביטוייו דחייה חברתית, השלטת טרור, השמצה, סחטנות, הטרדה, השפלה, חרם, רכילות זדונית שיש בה השמצה, איומים, סחיטה כספית, הערות גזעניות, מניעת השתתפות בפעולות חברתיות ועוד. ישנם חוקרים המאחדים דפוס זה של אלימות עם אלימות מילולית. דפוס זה גורם נזק ליכולת החשיבה של הנפגעים ולשימוש בהגיונם.
  • אלימות מינית, הכוללת אונס והטרדה מינית. אלימות מינית כוללת נגיעה במקומות אינטימיים, מציצנות, הפעלת לחץ על הילד לחשוף איברים אינטימיים, הפשטה בכוח ועוד. ממחקרים עולה שבמקרים רבים התנהגות מינית פוגעת של ילד בילד יש בה דפוס החוזר על עצמו ומסלים עם הזמן[1].
  • צורות שונות של בריונות, הכוללות גם בריונות רשת
  • הבאת כלי נשק ואמצעי לחימה שונים לבתי הספר[2][3].

נושאים אלו הפכו לבעיה חמורה בעשורים האחרונים במדינות רבות ברחבי העולם, במיוחד כאשר באלימות בית ספרית מעורבים גם כלי נשק כמו אקדחים, סכינים ועוד. מקרים של אלימות בית ספרית כוללים אלימות בין תלמידים בבית הספר, כמו גם תקיפות פיזיות של הצוותים החינוכיים בבתי הספר על ידי תלמידים. תופעת ירי בבית הספר היא בין החמורות ביותר. בין האירועים הראשונים מסוג זה ניתן לציין את הירי בבית הספר בקינגסטון בשנת 1902[4]. בהתאם לנתונים אמריקאים, בשנים 1974–2000 התרחשו במדינה 37 אירועים מסוג זה[5]. בשנת 1989 התרחש הירי בבית הספר ראומאנמרי, וזה היה האירוע הראשון מסוג זה בפינלנד.

דרכי הטיפול בתופעה, מניעה והתערבותעריכה

המטרה של אסטרטגיות מניעה והתערבות היא למנוע את התרחשות האלימות בבית הספר. על פי ה CDC (המרכזים לבקרת מחלות ומניעתן) ישנן לפחות ארבע רמות שונות בהן יכולות לפעול תוכניות למניעת אלימות: רמת החברה בכללותה, רמת הקהילה הבית ספרית, רמת המשפחה ולבסוף הפרט[6].

אסטרטגיות מניעה ברמת החברה בכללותהעריכה

מטרתן של אסטרטגיות מניעה ברמת החברה כולה היא ליצור שינוי בתנאים החברתיים והתרבותיים על מנת להביא להפחתה באלימות, ללא קשר למקום בו האלימות מתרחשת. דוגמאות לכך כוללות הפחתה באלימות באמצעי התקשורת, עיצוב מחדש של נורמות חברתיות וביצוע של שינויים מבניים במערכת החינוך[7]. אסטרטגיות אלו לא נמצאות בשימוש רחב, וקשות ליישום.

אסטרטגיות מניעה ברמת הקהילה הבית ספריתעריכה

אסטרטגיות ברמה הבית-ספרית, נועדו לשנות מאפיינים הקשורים לאלימות בבית הספר. עמוד השדרה של המחקר הפסיכולוגי בנושא הוא צמצום של התנהגות אלימה וחסרת התחשבות, ובמיוחד פיתוח של דרכי התערבות ברמת בית הספר[8].
ה-CDC מציע שבתי ספר יקדמו טכניקות שונות לניהול כיתה, למידה שיתופית ופיקוח קרוב על תלמידים[9].

ברמת בית הספר היסודי, התערבות קבוצתית הידועה כ"משחקי התנהגות חיובית", מסייעת בהפחתת התנהגויות אלימות בכיתה ומקדמת אינטראקציות חברתיות חיוביות בכיתה[10]. ישנן הוכחות לכך שתוכנית המיושמת בקרב תלמידי כיתות ב' וג', העוסקת בשליטה בדחפים ואמפתיה כלפי האחר, מביאה להפחתת התנהגויות פיזיות תוקפניות[11].

אסטרטגיות אחרות ברמה הבית-ספרית מיועדות לצמצום או ביטול של תופעת הבריונות[12] וארגון של גורמי השיטור המקומיים לאכיפה טובה יותר כנגד פעילות אלימה של כנופיות שונות[13].

מורים הם הקבוצה המקצועית המתמודדת ישירות עם תופעות של אלימות בבית הספר ושנמצאת רוב הזמן בקרב הבריונים וגורמי האלימות בעצמם, כמו גם הצדדים האחרים (הצד המותקף ושאר התלמידים). לפיכך, לדרכי ואופני ההתערבות של מורים במקרי אלימות ובריונות בית ספרית יש חשיבות רבה. על פי מחקרים, מורים מעדיפים התערבויות מבוססות סמכות, אך נראה שמזניחים מעט את עניין התמיכה בקורבנות האלימות והבריונות. בשטח, רוב תוכניות הלימוד המיועדות להכשרת מורים אינן כוללות כישורי מניעה והתערבות בנושאים של אלימות בבית הספר[14].

אסטרטגיות מניעה ברמת המשפחהעריכה

חלק מתוכניות ההתערבות למניעת אלימות מכוונות לשיפור היחסים המשפחתיים. ישנן מספר ראיות לכך שלאסטרטגיות התערבות כאלו יש השפעה מעטה יחסית על ההתנהגות של ילדים, הן בטווח הקצר[15] והן לטווח הארוך[16]. תוכנית מניעה כזו שהופעלה בשיתוף של אימהות הוכחה כיעילה בהפחתת התנהגות אגרסיבית ותוקפנית אצל ילדים[17]. ישנה שאלה חשובה הנוגעת למידת ההשפעה שיש לתוכנית המבוצעת במסגרות ביתיות-משפחתיות על העברת ההתנהגות של אותם ילדים גם לתחומי בית הספר.

אסטרטגיות מניעה ברמת הפרטעריכה

תוכניות המתמקדות באסטרטגיה פרטנית, מיועדות לתלמידים המפגינים התנהגויות תוקפניות ואלימות או נמצאים בסיכון להתנהגויות מסוג זה. חלק מאותן תוכניות כוללות עבודה על פתרון סכסוכים ומציאת פתרונות קבוצתיים לבעיות. תוכניות אחרות עוסקות בלימוד של כישורים חברתיים[18]. קבוצת מחקר שנערכה בנושא בעיות התנהגות, תוך פיתוח ויישום מרכיב אנטי-תוקפנות אוניברסלי לילדים בבית ספר יסודי, גם פיתחה ויישמה הדרכה אקדמית ממוקדת המיועדת עבור ילדים הנמצאים בסיכון גבוה להתנהגות אגרסיבית[19].

פעולות אפשריות נוספותעריכה

  • לימוד ילדים זיהוי ודרכי תגובה להתנהגויות אלימות; להסביר לילד שהוא יכול להתנגד להתעללות ולהתרחק מהאדם הפוגע
  • עידוד ילדים לשתף מורה או כל מבוגר אחר לכך שהוא נחשף להתנהגות אלימה או מתעללת
  • פיתוח כישורים נפשיים שיבססו אצל ילדים ונערים שליטה ואוטונומיה, כתנאי להתמודדות במצבי חיים מורכבים וקשים
  • הצבת מצלמות אבטחה במעגל סגור על מנת לשמור על הסדר הקיים והביטחון של כלל הנמצאים בשטח בית הספר
  • הגברת סמכותו ואחריותו של מנהל בית הספר
  • קביעת מדיניות ונהלים ברורים ביחס לטיפול במקרי אלימות בבית הספר
  • הכשרת מורים בנושאים הקשורים בהתמודדות עם אלימות.

בישראלעריכה

סקר ארגון המורים שנערך בראשית שנת הלימודים של 2019 בקרב 400 מורים, מצא ירידה של אחוז במספר הדיווחים של מורים על אלימות שהופנתה כלפיהם. עם זאת, מספר הדיווחים שנתקבלו עדיין גבוה יחסית: כ־54% מכלל המורים בישראל חוו אלימות כזו או אחרת בשנה זו[20]. 76% דיווחו על "חוצפה וסירוב לקיים הוראות מצד תלמידים". על פי הסקר, בסך הכול 87% מהמורים דיווחו כי חוו סוג כלשהו של אלימות בבית הספר או היו עדים לה[21].

בראייה רחבה המצב היחסי של ישראל מבחינת מקרי אלימות בית ספרית מדווחים הוא לא חיובי.

מחקר שהתפרסם ביוני 2019 ונערך בקרב מדינות ה־OECD דירג את ישראל כמדינה שבה שיעור האלימות במערכת החינוך גבוה פי שישה מזה שבמדינות המערב. על פי המחקר, 26% מהמורים בכיתות ז’ עד ט’ בישראל דיווחו על אלימות מילולית או איומים כלפיהם, בעוד הממוצע במדינות ה־OECD עומד על 14% בלבד. אשר לאלימות פיזית, הפערים גדולים עוד יותר: 13% בישראל לעומת 2% במדינות המערב[20].

מחקר טאליס נערך אחת לחמש שנים. במחקר הנוכחי שנערך בשנה שעברה השתתפו 48 מדינות, 31 מהן חברות ב-OECD. בישראל השתתפו במחקר 2,627 מורים ו-184 מנהלים בכיתות ז'-ט'. מהם 1,788 מורים ו-130 מנהלים מבתי ספר דוברי עברית, ו-839 מורים ו-54 מנהלים בבתי ספר דוברי ערבית[21].

ראו גםעריכה

קישורים חיצונייםעריכה

  מדיה וקבצים בנושא אלימות בבית הספר בוויקישיתוף

הערות שולייםעריכה

  1. ^ 1 2 תמר ראובני, אלימות בקרב תלמידים בבית הספר היסודי – שכיחות, השפעה ודרכי ההתמודדות של קורבנות האלימות, באתר "בין הצלצולים: חינוך חברתי וכישורי חיים", מתוך הספר "אני מרגיש לגמרי לבד בסיפור הזה": התמודדות צעירים בישראל עם מצבי לחץ ומצוקה – קובץ מחקרים בחינוך ובחברה, עורכים: חנה עזר, יצחק גילת, רחל שגיא, בהוצאת מכון מופ"ת, כליל, סדרת ספרים בנושאי חינוך ותרבות, 2011, עמוד 135.
  2. ^ נפוץ בעיקר בארצות הברית שם נקרא המונח "school shooting" (ירי בבית הספר)
  3. ^ School violence and bullying: global status report, unesdoc.unesco.org, International Symposium on School Violence and Bullying: from Evidence to Action, Seoul, 2017 (באנגלית)
  4. ^ https://news.google.ca/newspapers?id=nUouAAAAIBAJ&sjid=tX4FAAAAIBAJ&pg=6854,2114367&dq=school+tragedy&hl=en
  5. ^ https://www2.ed.gov/admins/lead/safety/preventingattacksreport.pdf
  6. ^ CDC, National Center for Injury Prevention and Control - Home Page|Injury Center|CDC, Centers for Disease Control and Prevention, ‏2020-01-16 (באנגלית)
  7. ^ Tonja M. Kyle, Nancy D. Brener, Laura Kann, James G. Ross, Methods: School Health Policies and Programs Study 2006, The Journal of School Health 77, 2007-10, עמ' 398–407 doi: 10.1111/j.1746-1561.2007.00227.x
  8. ^ School Violence
  9. ^ Violence Prevention Home Page, www.cdc.gov, ‏2020-01-02 (באנגלית)
  10. ^ Dennis D. Embry, The Good Behavior Game: A Best Practice Candidate as a Universal Behavioral Vaccine, Clinical Child and Family Psychology Review 5, 2002-12-01, עמ' 273–297 doi: 10.1023/A:1020977107086
  11. ^ D. C. Grossman, H. J. Neckerman, T. D. Koepsell, P. Y. Liu, Effectiveness of a violence prevention curriculum among children in elementary school. A randomized controlled trial, JAMA 277, 1997-05-28, עמ' 1605–1611
  12. ^ Peter K. Smith, Richard Catalano, Phillip Slee, Yohji Morita, The Nature of School Bullying: A Cross-national Perspective, Psychology Press, 1999, ISBN 978-0-415-17984-3. (באנגלית)
  13. ^ TAL Global - Security Consulting • Risk Management, TAL Global (באנגלית)
  14. ^ Christoph Burger, Dagmar Strohmeier, Nina Spröber, Sheri Bauman, How teachers respond to school bullying: An examination of self-reported intervention strategy use, moderator effects, and concurrent use of multiple strategies, Teaching and Teacher Education 51, 2015-10-01, עמ' 191–202 doi: 10.1016/j.tate.2015.07.004
  15. ^ C. Webster-Stratton, Preventing conduct problems in Head Start children: strengthening parenting competencies, Journal of Consulting and Clinical Psychology 66, 1998-10, עמ' 715–730 doi: 10.1037//0022-006x.66.5.715
  16. ^ D. Olds, C. R. Henderson, R. Cole, J. Eckenrode, Long-term effects of nurse home visitation on children's criminal and antisocial behavior: 15-year follow-up of a randomized controlled trial, JAMA 280, 1998-10-14, עמ' 1238–1244 doi: 10.1001/jama.280.14.1238
  17. ^ A Social learning approach to family intervention, Eugene, Or.: Castalia Pub. Co, ©1975-<93>, ISBN 0-916154-10-6
  18. ^ Earnestine Bennett-Johnson, The Root of School Violence: Causes and Recommendations for a Plan of Action, College Student Journal 38, 2004-06-01, עמ' 199
  19. ^ Conduct Problems Prevention Research Group, Initial Impact of the Fast Track Prevention Trial for Conduct Problems: I. The High-Risk Sample, Journal of consulting and clinical psychology 67, 1999-10, עמ' 631–647
  20. ^ 1 2 האתגרים העומדים בפני מערכת החינוך: המלחמה בבריונות ובאלימות נוער, www.maariv.co.il
  21. ^ 1 2 דו"ח: שיעור האלימות בבתי ספר בישראל גבוה פי 6 ממדינות המערב, ynet, ‏2019-06-19