פתיחת התפריט הראשי

אלישיב בן חורין

דיפולמט ישראלי

אלישיב בן חורין (4 בספטמבר 1921 - 2 ביוני 1990) היה דיפלומט ישראלי, כיהן כשגריר ישראל במערב גרמניה וסמנכ"ל משרד החוץ.

אלישיב בן חורין
אין תמונה חופשית
לידה 4 בספטמבר 1921
סוסנוביץ, פולין עריכת הנתון בוויקינתונים
פטירה 2 ביוני 1990 (בגיל 68) עריכת הנתון בוויקינתונים
מקום קבורה הר המנוחות עריכת הנתון בוויקינתונים
השכלה בית הספר הריאלי העברי בחיפה עריכת הנתון בוויקינתונים
מקצוע דיפלומט עריכת הנתון בוויקינתונים
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית OOjs UI icon info big.svg

קורות חייועריכה

בן חורין נולד בסוסנוביץ שבפולין. עלה לארץ ישראל ב-1935 עם הוריו ואחיו ראובן בן חורין (לימים שופט בבית משפט השלום),[1] למד בבית הספר הריאלי בחיפה. בתקופת מלחמת העולם השנייה התנדב לצבא הבריטי, שירת בחיל החימוש ובמחלקת המודיעין של הצבא, שם באה לידי ביטוי ידיעתו את השפה הגרמנית. לאחר שחרורו למד משפטים בירושלים ושירת בש"י. לאחר הקמת צה"ל שירת במחלקת המודיעין.

ב-1950 הצטרף לסגל משרד החוץ, תחילה השתלב במחלקה למערב אירופה, השתתף במשלחת ישראל לאו"ם ב-1951 וב-1952 מונה למזכיר ראשון בשגרירות ישראל בוושינגטון שבארצות הברית. במהלך שירותו נחשפה פעילות מודיעין חשאית של ישראל בארצות הברית ובן-חורין גורש מהמדינה והוכרז כאישיות בלתי רצויה.[2] בעקבות כך התחלף עם יוחנן מרוז בתפקידים והחל לכהן ב-1954 כמזכיר הראשון בצירות ישראל באנקרה בירת טורקיה. ב-1955 מונה לסגן מנהל מחלקת אסיה-אפריקה במשרד החוץ וב-1958 למנהל המחלקה. בתקופתו יזם הקמת קרן סיוע טכנולוגי למדינות מתפתחות באפריקה ובאסיה, רעיון שהביא להקמת מש"ב - "המרכז לשיתוף פעולה בינלאומי".[3]

ב-1960 מונה לשגריר ישראל בבורמה ושגריר לא תושב בנפאל, השגריר הראשון של ישראל במדינה. ב-1963 מונה לשגריר בוונצואלה, בעקבות מלחמת ששת הימים מונה לנציג משרד החוץ בגדה המערבית וב-1968 מונה לסמנכ"ל משרד החוץ ועמד בראש המערך החדש שהוקם לענייני הסברה.

ב-1970 מונה לשגריר ישראל במערב גרמניה, בתחילת כהונתו ארעה התקפת מחבלים על מטוס חברת אל על במינכן בהם נהרג ישראלי אחד ונפצעו חמישה. ב-1972 התמודד עם טבח הספורטאים באולימפיאדת מינכן, בן חורין העביר דיווחים למשרד החוץ ישירות מהאירועים בכפר האולימפי ומדיווחי צבי זמיר בשדה התעופה[4], כצעד מחאה מצד ישראל הוחזר ל"התייעצות" ולאחר מכן קיים שיחה עם קאנצלר גרמניה וילי ברנדט העביר לו מסרים מממשלת ישראל ואת הדו"ח הישראלי שחיבר זמיר על הכישלון הגרמני בטיפול באירועים[5], באוקטובר 1972, בעקבות חטיפת מטוס חברת לופטהנזה, העביר את מסרי ישראל בעניין אי קיום משא ומתן עם טרוריסטים ומחאתה על שחרור מבצעי הטבח בספורטאים הישראלים.

ב-1974 סיים את תקופת כהונתו בבון ועבר לבריסל, בה כיהן כשגריר ישראל בבלגיה, שגריר בשוק האירופי המשותף ושגריר לא תושב בלוקסמבורג. ב-1978 שב לישראל ומונה לסמנכ"ל משרד החוץ הממונה על שיתופי פעולה בינלאומיים והמערך הכלכלי, ב-1979 קיבל לאחריותו גם את תחום אסיה ואפריקה. ב-1983 מונה לשגריר ישראל בקנדה וכיהן בתפקיד עד פרישתו ב-1987. שלוש שנים לאחר מכן הלך לעולמו והובא לקבורה בהר המנוחות בירושלים.[6]

קישורים חיצונייםעריכה

הערות שולייםעריכה