אלכסנדרוס ריזוס רנגוויס

סופר, משורר ומדינאי יווני (1809–1892).

אַלֶכְּסַנְדְרוֹס רִיזוֹס רַנְגַוִיסיוונית: Ἀλέξανδρος Ῥίζος Ῥαγκαβής; 27 בדצמבר 180916 בינואר 1892) היה אינטלקטואל, סופר, משורר ומדינאי יווני.

אלכסנדרוס ריזוס רנגוויס
Ἀλέξανδρος Ῥίζος Ῥαγκαβής
לידה 27 בדצמבר 1809
קונסטנטינופול, האימפריה העות'מאנית עריכת הנתון בוויקינתונים
פטירה 16 בינואר 1892 (בגיל 82)
אתונה, ממלכת יוון עריכת הנתון בוויקינתונים
מדינה יוון עריכת הנתון בוויקינתונים
מקום קבורה בית הקברות הראשון של אתונה עריכת הנתון בוויקינתונים
שפות היצירה גרמנית, יוונית עריכת הנתון בוויקינתונים
זרם ספרותי romantic poetry, האסכולה האתונאית הראשונה עריכת הנתון בוויקינתונים
יצירות בולטות The Notary עריכת הנתון בוויקינתונים
בן או בת זוג Caroline Christian Skene (1839–?) עריכת הנתון בוויקינתונים
צאצאים Kleon Rizos Rangavis, Zoe Rizos Rangavis, Charicles Rizos Rangavis, Alexios Rizos Rangavis, Amalia Rizos Rangavis, Eleni Rizos Rangavis, Aristion Rizos Rangavis, Othon Rizos Rangavis, Emilios Rizos Rangavis, Aristeides Rizos Rangavis, Eugenios Rizos Rangavis, Charikleia Rizo-Rangabé עריכת הנתון בוויקינתונים
חתימה עריכת הנתון בוויקינתונים
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית

קורות חייו

עריכה

רנגוויס היה בן למשפחת פנרים וגדל בבוקרשט בארמונו של נסיך ולאכיה, אלכסנדרוס סוצוס, שהיה קרוב משפחה, כמו גם בבראשוב ולבסוף באודסה, שם למד בתיכון. משנת 1825 למד באקדמיית המלחמה הבווארית במינכן. בשנת 1829 הצטרף לצבא יוון בנאפפליו כלוטננט ארטילריה, אך עד מהרה עזב את הצבא מכיוון שלא מונה לדרגה לה היה זכאי. לאחר מכן כיהן בתפקידים ממשלתיים שונים: מ-1831 עד 1841 במשרד החינוך, שם עסק בארגון בתי ספר תיכוניים ואוניברסיטאות, ולאחר מכן עד 1844 במשרד החוץ, שם עסק בעיקר במאבק בפיראטיות. באותה שנה הוא נאלץ לעזוב את שירות המדינה כי בתור לא יווני, מה שהוא היה רשמית, הוא לא הורשה לעבוד עוד בשירות המדינה והיה פרופסור לארכאולוגיה באוניברסיטת אתונה.

בשנים שלאחר מכן עבד כמלומד וכסופר עד שהתמנה לשר החוץ היווני ב-1856, תפקיד שמילא עד 1859. מ-1845 היה חבר זר באקדמיה הבווארית למדעים ולאמנויות (אנ').[1] בשנת 1857 הוא נבחר כחבר מן החוץ באקדמיה למדעים ולאמנויות של גטינגן (אנ'). משנת 1867 היה ברציפות שגריר יוון בוושינגטון הבירה (1867) - הראשון בארצות הברית, בקונסטנטינופול, בפריז (1868) ולבסוף בברלין (1874–1886), שם פקד, בין היתר, את הסלון של אליזה פון הוהנהאוזן, והיה אחד הנציגים היוונים בקונגרס ברלין ב-1878. בשנת 1878 הוא הפך לחבר מן החוץ באקדמיה הרוסית למדעים.[2]

הוא התחתן עם קרוליין כריסטין סקין (Caroline Christine Skene), בתו של עורך הדין הסקוטי ג'יימס סקין (אנ') מרוביסלאו שליד אברדין, מנישואים אלו נולד השגריר היווני לעתיד קלאון רנגוויס (Κλέων Ῥίζος Ῥαγκαβής).

הוא פרש משירות החוץ ב-1887, והתגורר באתונה עד מותו ב-18 ביוני 1892.

יצירותיו

עריכה

הוא היה הנציג הראשי של אסכולה של סופרים, הידועה בשם האסכולה האתונאית הראשונה (אנ'), שמטרתה הייתה לשחזר ככל האפשר את השפה היוונית הקלאסית העתיקה (קאתארבוסה). הוא גם היה חבר מייסד של החברה הארכאולוגית של אתונה (אנ').

רנגוויס הגיע לראשונה לתשומת לב הציבור בשנת 1831 עם שירו הרומנטי Δῆμος καὶ Ἑλένη ("דמוס ואלני"). מ-1847 עד 1849 הוא הוציא לאור את כתב העת הספרותי Ευτέρπη ("אטרפי") יחד עם פניוטיס סוצוס (אנ'). מ-1851 ואילך הוא התרחק יותר ויותר מהתנועה הרומנטית, לאחר שהפרולוג שלו לדרמה שלו Φροσύνη ("חוכמה") מ-1837 נחשב במובנים מסוימים ל"מניפסט של רומנטיקה" בספרות היוונית.

מיצירותיו השונות, "עתיקות הלניות" (1842–1855, בעלות ערך רב למטרות אפיגראפיות), "ארכאולוגיה" (1865–1866), "לקסיקון ארכאולוגי" מאויר (1888–1891), וכן ה"היסטוריה של הספרות היוונית המודרנית" (1877). הוא כתב גם את הקטעים הדרמטיים הבאים: "החתונה של קוטרוליס" (Του Κουτρούλη ο Γάμος', קומדיה שבה לגלג על המנהגים הפוליטיים ביוון[3]), "דוקאס" (טרגדיה), "שלושים העריצים", "הערב" (של המהפכה היוונית); הרומנים: "הנסיך ממוראה", "ליילה" ו"הנוטריון מארגוסטולי"; ותרגם קטעים של דנטה, שילר, לסינג, גתה ושייקספיר.

מהדורה מלאה של יצירותיו הפילולוגיות בתשעה עשר כרכים פורסמה באתונה (1874–1890), וזיכרונותיו הופיעו לאחר מותו בשנים 1894–1895.

קישורים חיצוניים

עריכה

הערות שוליים

עריכה
  1. ^ Heinrich von Brunn : Alexandros Rizos Rangavis . In: Proceedings of the philosophical-philological and historical class of the Academy of Sciences in Munich . 1892, p. 172–173
  2. ^ Рангавис Александр Ризос
  3. ^ הערך רַנְגַוִיס, אַלֶכְּסַנְדְרוֹס רִיזוֹס באנציקלופדיה העברית, כרך ל"א, טורים 179–180