אלמו סמית'

אלמו אוורט סמית' (באנגלית: Elmo Everett Smith;‏ 19 בנובמבר 1909 – 15 ביולי 1968) היה פוליטיקאי אמריקאי מאורגון, איש המפלגה הרפובליקנית, שכיהן כמושל אורגון ה-27 בשנים 1956–1957.

אלמו סמית'
Elmo Smith

אלמו סמית'
לידה	19 בנובמבר 1909 גראנד ג'נקשן, קולורדו, ארצות הברית
פטירה	15 ביולי 1968 (בגיל 58) אולבני, אורגון, ארצות הברית
שם מלא	אלמו אוורט סמית'
מדינה
מקום קבורה	פארק הזיכרון וילאמט, אולבני, אורגון, ארצות הברית
השכלה	קולג' איידהו
מפלגה	המפלגה הרפובליקנית
מושל אורגון ה־27 31 בינואר 1956 – 14 בינואר 1957 (50 שבועות) → פול פטרסון רוברט הולמס ←
נשיא הסנאט של אורגון 1955 – 31 בינואר 1956 → יוג'ין מארש בויד אוברהולס ←
חבר הסנאט של אורגון 1949 – 31 בינואר 1956 (כ־7 שנים)

ראשית חייו

אלמו סמית' נולד בגראנד ג'נקשן שבקולורדו. כשהיה בן 10 נפטרה אמו, וכשהיה בן 13 נפטר אביו והוא נותר יתום. הוא נשלח לחיות עם דודו בחווה ליד העיר ויילדר שבאיידהו. הוא פרנס את עצמו והמשיך בלימודיו בקולג' איידהו שבקולדוול. ב-1932 קיבל סמית' תואר בוגר אוניברסיטה בהיסטוריה ועבר לעיר הסמוכה אונטריו שבאורגון, מעבר לנהר סנייק.

באונטריו החל סמית' קריירה ארוכה ומצליחה בעסקי העיתונות. בשנת הגעתו לעיר הוא ניהל את העיתון Argus Observer, וב-1936 הוא ייסד את העיתון Ontario Observer. כבעלים ומוציא לאור של עיתון, הוא החל לרכוש מעמד בקהילה ונכנס לפוליטיקה.

ב-1940 נבחר סמית' כראש עיריית אונטריו, וב-1942 הוא נבחר לכהונה שנייה. ב-1943 הוא התפטר כדי להתגייס לצי ארצות הברית, ושירת בו במלחמת העולם השנייה.

סמית' הגיע לדרגת לוטננט והשתתף במערכה באוקיינוס השקט. הוא הטיס מטוסי מטען, ובהמשך פיקד על בסיס תובלה אווירי בדרום האוקיינוס השקט. עם תום המלחמה ב-1945 הוא שב לחיים האזרחיים.

עם שובו לאונטריו, נבחר סמית' שוב כראש העיר. הוא המשיך לנהל את עסקי העיתונות שלו, רכש את העיתון Blue Mountain Eagle שבעיר ג'ון דיי, וחלקים מהעיתון The Madras Pioneer במקביל למכירת העיתונים שהחזיק באונטריו. ב-1948 נבחר סמית' מטעם המחוזות גרנט, מלהיור והרני לסנאט של אורגון.

נשיא הסנאט של אורגון

כחבר הסנאט המדינתי עמד סמית' מול גופי השדלנות של ענף התובלה במשאיות וענף העץ בעלי ההשפעה כדי להעביר את החוקים להגדלת מיסי הכבישים המדינתיים. תמיכתו במיזמי תחבורה הקנו לו בסופו של דבר ב-1952 את תפקיד יושב הראש של ועדת הכבישים והדרכים של הסנאט, וב-1955 הוא נבחר כנשיא הסנאט.

מושל אורגון

ב-31 בינואר 1956 נפטר באופן פתאומי מושל אורגון פול פטרסון. כנשיא הסנאט היה סמית' הראשון בסדר הירושה והוא הושבע כמושל אורגון ה-27 כדי לכהן בתפקיד עד תום המחצית הראשונה של תקופת כהונתו המתוכננת של פטרסון. עם כניסתו לתפקיד, החל סמית' לנהל את ענייני המדינה ובמקביל גם את מסע הבחירות למשרת המושל.

ממשלו גייס בהצלחה את הכספים לחינוך הציבורי, הקים ועדה בנוגע להזדקנות, והצטרף לתאגיד תלת-מדינתי לחשמל ולמים. הוא ניהל את כספי המדינה בגישה שמרנית. סמית' גם סייע להקים את מועצת משאבי המים של אורגון, שהיא הסוכנות המדינתית שמנהלת את משאבי המים של אורגון עד היום.

לאחר שזכה במועמדות המפלגה הרפובליקנית לכהונה נוספת כמושל בזכות עצמו, נוצח סמית' בבחירות הכלליות ולא עלה בידו להשלים את השנתיים הנוספות בכהונתו המתוכננת של קודמו. יריבו מטעם המפלגה הדמוקרטית, רוברט הולמס, ניצח בבחירות והושבע כמושל הבא.

שנותיו האחרונות

לאחר תום כהונתו עזב סמית' את בירת אורגון סיילם, והתרכז בעסקי העיתונות שלו. הוא רכש כמה שבועונים ואת העיתון Albany Democrat-Herald, שהיה רכישתו הגדולה ביותר. בסופו של דבר הוא עבר לעיר אולבני כדי לנהל את העיתון שרכש בצורה טובה יותר.

ב-1960 ניסה סמית' לשוב לפוליטיקה לאחר שהסנאטור מטעם אורגון, ריצ'רד נויברגר, נפטר בעת כהונתו. בבחירות המיוחדות הוא נוצח על ידי אלמנתו של הסנאטור המנוח מורין ניוברגר. ב-1964 הוא התמודד ללא הצלחה בבחירות לתפקיד יושב הראש הארצי של המפלגה הרפובליקנית. ניסיונו האחרון להיבחר למשרה פוליטית היה גם הוא ללא הצלחה כאשר התמודד על משרת יושב ראש המפלגה באורגון.

אלמו סמית' נפטר באולבני ב-15 ביולי 1968 בגיל 58. הוא נטמן בפארק הזיכרון וילאמט שבעיר.

בנו של סמית', דני סמית', היה חבר בית הנבחרים של ארצות הברית מטעם אורגון בשנים 1981–1991 והיה מועמד הרפובליקנים למשרת מושל אורגון ב-1994.

קישורים חיצוניים

מדיה וקבצים בנושא אלמו סמית' בוויקישיתוף

• אלמו סמית' באתר NNDB (באנגלית)
• אלמו סמית', באתר "Find a Grave" (באנגלית)