פתיחת התפריט הראשי
יש לשכתב ערך זה. הסיבה לכך היא: ניסוחים קלוקלים.
אתם מוזמנים לסייע ולתקן את הבעיות, אך אנא אל תורידו את ההודעה כל עוד לא תוקן הדף. אם אתם סבורים כי אין בדף בעיה, ניתן לציין זאת בדף השיחה.

אמילי האן (באנגלית: Emily Hahn, בסינית: 項 美麗, 14 בינואר 1905 - 18 בפברואר 1997) הייתה עיתונאית וסופרת אמריקאית-יהודייה. נחשבה לפמיניסטית מוקדמת. המגזין "ניו יורקר" כינה אותה אוצר ספרותי אמריקאי נשכח.

אמילי האן
אין תמונה חופשית
לידה 14 בינואר 1905
סנט לואיס, ארצות הברית עריכת הנתון בוויקינתונים
פטירה 18 בפברואר 1997 (בגיל 92)
מנהטן, ארצות הברית עריכת הנתון בוויקינתונים
מדינה ארצות הברית עריכת הנתון בוויקינתונים
מקום מגורים קונגו הבלגית, סין עריכת הנתון בוויקינתונים
השכלה אוניברסיטת ויסקונסין-מדיסון עריכת הנתון בוויקינתונים
מקצוע סופרת, עיתונאית, מחברת רומנים, ביוגרפית, סופרת ילדים, כותבת ספרי מסע עריכת הנתון בוויקינתונים
בן/בת זוג Charles Ralph Boxer עריכת הנתון בוויקינתונים
צאצאים Amanda Boxer עריכת הנתון בוויקינתונים
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית OOjs UI icon info big.svg

האן כתבה 54 ספרים ופרסמה למעלה מ-200 מאמרים וסיפורים קצרים. ספריה חשפו למערב, במאה העשרים, צוהר לאסיה ואפריקה.

ביוגרפיהעריכה

אמילי נולדה בסנט לואיס, מיזורי שבארצות הברית למשפחה ממוצא יהודי-גרמני. היא אחת מששת ילדיהם של אייזק ניוטון האן סוכן אריגים והאנה (לבית שיין) האן, סופרג'יסטית. שם החיבה של אמילי בפי אימה ובעקבות זאת בפי מקורבים היה "מיקי", דמות מצוירת באותה תקופה. נסיעותיה הרבות בעולם, במרוצת חייה, ואהבתה לבעלי חיים השפיעו רבות על יצירתה. אחרי שגרה בפירנצה ובלונדון באמצע שנות ה -20 של המאה ה-20, נסעה האן לקונגו הבלגית, משם טיילה ברחבי מרכז אפריקה בשנות ה-30. ב-1935 הגיעה לשנחאי, שם לימדה אנגלית במשך 3 שנים והייתה מעורבת מאוד בקהילה. היא התרועעה עם האחיות סונג ועם המשורר הסיני זאו סינמאי. כשהייתה אמילי בשנה השנייה של לימודי התיכון עברה המשפחה לשיקגו, אילינוי.

באהבת הקריאה והכתיבה האן נרשמה ללימודים לתוכנית לאמנויות באוניברסיטת ויסקונסין-מדיסון, אך החליטה לשנות את מסלול לימודיה להנדסת מכרות לאחר שמנעו ממנה מלהשתתף בכיתת כימיה שבה למדו בעיקר סטודנטים להנדסה. בזיכרונותיה "אין צורך למהר להגיע הבייתה" מספרת אמילי שמעולם, לפניה, לא למדו נשים הנדסת מכרות.

לאחר שפרופסור שלימד במגמת הנדסת המכרות אמר ש"מוח האישה אינו מסוגל לתפוס מכניקה, מתמטיקה גבוהה או את יסודות הנדסת המכרות" הייתה החלטתה נחושה להיות מהנדסת מכרות ועל אף היחס הצונן שזכתה לו על ידי רשויות האוניברסיטה ומחבריה לכיתה, הייתה בשנת 1926 לאישה הראשונה שקבלה תואר של מהנדסת מכרות באוניברסיטת ויסקונסין-מדיסון

ב-1924, עוד לפני גמר לימודיה, נסעה עם חברתה דורותי ראפר ברחבי ארצות הברית כשהיא לבושה כגבר. את נסיעותיה תעדה אמילי במכתבים לגיס שלה, שללא ידיעתה העביר אותם למגזין "ניו יורקר". כך החלה הקריירה שלה כסופרת. האן כתבה לניו יורקר" מ-1929 עד 1996.

ב-1930 נסעה האן לקונגו הבלגית, שם עבדה ב"צלב האדום". במשך שנתיים חייתה בקרב שבט פיגמי, לפני שחצתה את מרכז אפריקה לבדה ברגל.

הספר הראשון שלה, "Seductio ad Absurdum - פיתוי עד אבסורד" : פיתוי - עקרונות ומעשה, מדריך למתחילים, פורסם ב 1930. היה זה מחקר של פיתוי הגברים אחר הנשים.

סין והונג קונגעריכה

שנותיה של אמילי בשנחאי, סין (מ-1935 ועד לפלישה היפנית להונג קונג ב-1941) היו הסוערות ביותר בחייה, שם הייתה מעורבת בחיי החברה כגון סר ויקטור ששון העשיר, והייתה נוהגת לקחת את גיבון החיית המחמד שלה, מר מילס, איתה לארוחות ערב, לבושה בחיתול ומעיל ערב קטן.

כדי לתמוך בעצמה ככותבת ל"ניו יורקר", היא התגוררה בדירה במחוז האור האדום של שנחאי, והתאהבה במשורר הסיני והמו"ל זאו סינמאי (הסינית: 邵 洵 美, pinyin: שאו Xunmei). הוא נתן לה את הכניסה שאפשרה לה לכתוב ביוגרפיה של האחיות סונג המפורסמות, שאחת מהן נשואה לסאן יאט-סן ואחרת לצ'יאנג קאי-שק.

האן ביקרה לעיתים קרובות בביתו של זאו, שהיה מאוד לא קונבנציונלי לאישה מערבית בשנות השלושים. שנחאי הייתה עיר שחולקה על ידי סינים ומערביים באותה תקופה. זאו הציג אותה לפרקטיקה של עישון אופיום, שאליה התמכרה. מאוחר יותר כתבה, "אף על פי שתמיד רציתי להיות מכורה לאופיום, אני לא יכולה לטעון שבגלל זה הלכתי לסין".

לאחר שעברה להונג קונג, היא החלה רומן עם צ'ארלס בוקסר, ראש מקומי של המודיעין הצבאי הבריטי. לפי מאמר שפורסם בדצמבר 1944, "האן" החליטה שהיא זקוקה להשפעה מתמדת של תינוקת, אבל היא פקפקה אם תוכל לקבל אותה. אמר המייג'ור צ'ארלס בוקסר, הנשוי באומללות, "אני אתן לך אחד!" קארולה מיליטריה בוקסר נולדה בהונג קונג ב-17 באוקטובר 1941".

כאשר היפנים צעדו להונג קונג כעבור שבועות אחדים נכלא בוקסר במחנה שבויים, והאן הובא לחקירה. "למה?" צעק מפקד ז'נדרמים יפני, "למה ... יש לך תינוקת עם מייג 'ור בוקסר? " "כי אני ילדה רעה, "צרחה. למזלה, היפנים כיבדו את תיעוד הדיפלומטיה הערמומית של בוקסר.

כפי שציינה האן בספרה "סין לי" (1944), היא נאלצה לתת לפקידים יפניים שיעורי אנגלית תמורת מזון, ופעם אחת היא סטרה בפניו של ראש המודיעין היפני. הוא חזר לראותה יום לפני שחזרה ארצה ב-1943 וטפח לה על גבה.

סין הייתה לי מכה מידית עם הציבור. על פי רוג'ר אנגל מ"ניו יורקר ", האן" הייתה למעשה, דבר נדיר: אישה עמוקה, כמעט מבית, בבית בעולם, מונעת על ידי סקרנות ואנרגיה, היא הלכה לשם ועשתה את זה, ואז כתבה על זה בלי מהומה ".

אנגליה, והחזרה לארצות הבריתעריכה

ב-1945 נישאה לבוקסר, שבמהלכו הוא נכלא על ידי היפנים, דווחה על ידי התקשורת האמריקנית כדי לעקוף את ראשה; פגישתם מחדש - שסיפור האהבה שלה נמסר בנאמנות בכתבי המכתבים שפורסמו בהאן ברחבי ארצות-הברית. הם התיישבו בדורסט שבאנגליה ב"קוניגר ", [3] ב -48 דונם (190 אלף מ"ר) בוקסר ירשה, וב -1948 נולדה בת שנייה, אמנדה בוקסר (כיום שחקנית במה ושחקנית בלונדון).

עם זאת, בשנת 1950 קנתה האן דירה בעיר ניו יורק, ומאז ביקרה את בעלה וילדיה באנגליה רק ​​לעיתים רחוקות. היא המשיכה לכתוב מאמרים לניו יורקר, וכן ביוגרפיות של לאונרדו דה וינצ'י, אפרה בהאן, ג'יימס ברוק, פאני ברני, צ'יאנג קאי-שק, ד 'לורנס ומייבל דודג' לוהאן. לדברי הביוגרף קן קאת'ברטון, בעוד שספריה נבחרו בחיוב, "הרבגוניות שלה, שאפשרה לה לכתוב על כל נושא כמעט, הביכה את המו"לים שלה, שנראו אובד עצות לגבי איך לקדם או לשווק ספר של אמילי האן. לא מתאים לכל אחת מהקטגוריות הרגילות "כי היא" זזה ללא מאמץ ... מז'אנר לז'אנר ". 

ב -1978 היא פרסמה את "תראו מי מדבר", שעסקה בנושא השנוי במחלוקת של תקשורת בין-בעלי חיים-אנושית (האהוב האישי שלה בין הספרים הלא-בדיוניים שלה); היא כתבה את ספרה האחרון איב ואת הקופים בשנת 1988 כשהייתה בשנות השמונים שלה. 

נמסר כי היא נכנסה למשרדה ב"יומון הניו יורקר", עד כמה חודשים בלבד לפני מותה. היא מתה ב -18 בפברואר 1997 במרכז הרפואי הקתולי סנט וינסנט במנהטן. היא הייתה בת 92 ומתה מסיבוך מהניתוח שלה לירך מרוסקת.

המורשתעריכה

"רוב הסיכויים, סבתא שלך לא עישנה סיגרים ונתנה לך להחזיק מסיבות פרועות בדירתה", אמרה נכדתה אלפיה וקיו וואלאס בהספד החיבה שלה על האן. "רוב הסיכויים שהיא לא לימדה אותך גסויות סוואהיליות, רוב הסיכויים שכאשר היא לקחה אותך לגן החיות, היא לא התחילה להקפיץ בלהט את הריאות שלה כשעברת את כלוב הגיבון ... לצערי לך ... סבתא שלך לא הייתה אמילי האן".

בשנת 1998, הסופר הקנדי קן קות'ברצון  פרסם את הביוגרפיה אף אחד לא אמר לא ללכת: החיים, אוהב, ואת הרפתקאותיו של אמילי האן. "אף אחד לא אמר לא ללכת" היה אחד הביטויים האופייניים לה.

בשנת 2005 פורסם בסין שיאנג מיילי (השם שניתן להאן על ידי זאו סינמאי). הוא מסתכל אחורה על החיים אהבות של האן בשנחאי של 1930.

פרסומיםעריכה

  • Seductio ad Absurdum: The Principles and Practices of Seduction—A Beginner's Handbook (1930)
  • Beginner's Luck (1931)
  • Congo Solo: Misadventures Two Degree North[1] (1933)
  • With Naked Foot (1934)
  • Affair (1935)
  • Steps of the Sun[2] (1940)
  • The Soong Sisters[3] (1941, 1970)
  • Mr. Pan[4] (1942)[5] (1942)[6]
  • China to Me: A Partial Autobiography[7] (1944,[8] 1975, 1988)
  • Hong Kong Holiday[9] (1946)
  • China: A to Z (1946)
  • The Picture Story of China (1946)
  • Raffles of Singapore (1946)
  • Miss Jill[10] (1947) also as House in Shanghai (1958)
  • England to Me (1949)
  • A Degree of Prudery: A Biography of Fanny Burney (1950)
  • Purple Passage: A Novel About a Lady Both Famous and Fantastic (1950) (published in the UK as Aphra Behn (1951))
  • Francie (1951)
  • Love Conquers Nothing: A Glandular History of Civilization (1952)
  • Francie Again (1953)
  • Mary, Queen of Scots (1953)
  • James Brooke of Sarawak: A Biography of Sir James Brooke (1953)
  • Meet the British (with Charles Roetter and Harford Thomas) (1953)
  • The First Book of India (1955)
  • Chiang Kai-shek: An Unauthorized Biography[11] (1955)
  • Francie Comes Home (1956)
  • Spousery (1956)
  • Diamond: The Spectacular Story of the Earth's Greatest Treasure and Man's Greatest Greed (1956)
  • Leonardo da Vinci (1956)
  • Kissing Cousins (1958)
  • The Tiger House Party: The Last Days of the Maharajas (1959)
  • Aboab: First Rabbi of the Americas (1959)
  • Around the World With Nellie Bly (1959)
  • June Finds a Way (1960)
  • China Only Yesterday, 1850-1950: A Century of Change[12] (1963)[13]
  • Indo (1963)
  • Africa to Me (1964)
  • Romantic Rebels: An Informal History of Bohemianism in America (1967)
  • Animal Gardens (1967)
  • The Cooking of China (1968)
  • Recipes: Chinese Cooking (1968)
  • Times and Places (1970, reissued as No Hurry to Get Home[14] 2000)
  • Breath of God: A Book About Angels, Demons, Familiars, Elementals and Spirits (1971)
  • Fractured Emerald: Ireland (1971)
  • On the Side of the Apes: A New look at the Primates, the Men Who Study Them and What They Have Learned (1971)
  • Once Upon A Pedestal[15] (1974)
  • Lorenzo: D. H. Lawrence and the Women Who Loved Him (1975)
  • Mabel: A Biography of Mabel Dodge Luhan (1977)
  • Look Who's Talking! New Discoveries in Animal Communications (1978)
  • Love of Gold (1980)
  • The Islands: America's Imperial Adventures in the Philippines (1981)
  • Eve and the Apes (1988)

לקריאה נוספתעריכה

  • קן קת ' ברטסון, "אף אחד לא אמר לא ללכת: חייו, אהבות, הרפתקאות של אמילי האן" (בוסטון: פייבר פאבר, 1998). ISBN 0-571-19950-X
  • טאראס Grescoe Shanghai Grand: אהבה אסורה ובינלאומיים תככים באופן נחרץ העולם

קישורים חיצונייםעריכה

הערות שולייםעריכה

  1. ^ Emily Hahn (17 ביולי 2011). Congo Solo: Misadventures Two Degrees North. MQUP. ISBN 978-0-7735-8632-1. 
  2. ^ Emily Hahn (1945). Steps of the Sun. R. Hale. 
  3. ^ Emily Hahn (1 באפריל 2014). The Soong Sisters. Open Road Media. ISBN 978-1-4976-1953-1. 
  4. ^ Emily Hahn (1 באפריל 2014). Mr. Pan. Open Road Media. ISBN 978-1-4976-1944-9. 
  5. ^ Emily Hahn (1943). The Song Sisters. 
  6. ^ Emily Hahn (1942). Mr. Pan. Doubleday, Doran. 
  7. ^ Emily Hahn (1 באפריל 2014). China to Me: A Partial Autobiography. Open Road Media. ISBN 978-1-4976-1932-6. 
  8. ^ Emily Hahn (1944). China to me a Partial Autobiography. 
  9. ^ Emily Hahn (1 באפריל 2014). Hong Kong Holiday. Open Road Media. ISBN 978-1-4976-1938-8. 
  10. ^ Emily Hahn (1 באפריל 2014). Miss Jill. Open Road Media. ISBN 978-1-4976-1941-8. 
  11. ^ Emily Hahn (13 באוקטובר 2015). Chiang Kai-shek: An Unauthorized Biography. Open Road Media. ISBN 978-1-5040-1627-8. 
  12. ^ Emily Hahn (28 ביולי 2015). China Only Yesterday: 1850–1950: A Century of Change. Open Road Media. ISBN 978-1-5040-1628-5. 
  13. ^ Free China Review. W.Y. Tsao. 1963. 
  14. ^ Emily Hahn (1 באפריל 2014). No Hurry to Get Home. Open Road Media. ISBN 978-1-4976-1947-0. 
  15. ^ Emily Hahn (1 באפריל 2014). Once Upon a Pedestal. Open Road Media. ISBN 978-1-4976-1950-0.