אמילי לנדאו

חוקרת מדעי המדינה ויחסים בינלאומיים

ד"ר אמילי לנדאואנגלית: Emily B. Landau;‏ 1 באוגוסט 19606 בינואר 2020[1]) הייתה מומחית ליחסים בינלאומיים וחוקרת מדע המדינה ישראלית במכון למחקרי ביטחון לאומי, אוניברסיטת תל אביב, בו ניהלה את הפרויקט בנושאי בקרת נשק וביטחון אזורי. הייתה מרצה גם במרכז הבינתחומי הרצליה ובאוניברסיטת חיפה. ב-2015 נבחרה על ידי המגזין פורבס כאחת מ-50 הנשים המשפיעות ביותר בישראל[2].

אמילי לנדאו
Emily B. Landau
Emily Landau.jpg
לידה 1 באוגוסט 1960
בוסטון, ארצות הברית עריכת הנתון בוויקינתונים
פטירה 6 בינואר 2020 (בגיל 59) עריכת הנתון בוויקינתונים
מדינה ישראל עריכת הנתון בוויקינתונים
מקום מגורים ארצות הברית, ישראל עריכת הנתון בוויקינתונים
פעילות בולטת מומחית ליחסים בינלאומיים וחוקרת מדע המדינה
השכלה תואר ראשון ושני במדע המדינה באוניברסיטת תל אביב ודוקטורט ביחסים בינלאומיים באוניברסיטה העברית
מקצוע חוקרת, מומחית עריכת הנתון בוויקינתונים
בן זוג עו"ד גיורא לנדאו
אמילי לנדאו באתר המכון למחקרי ביטחון לאומי
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית OOjs UI icon info big.svg

קורות חייםעריכה

לנדאו נולדה בבוסטון שבארצות הברית ב-1960, השלישית בילדיהם של ברברה ופרופסור מרק בירן. אביה היה ממייסדי הפקולטה להנדסה באוניברסיטת תל אביב. עלתה לישראל עם משפחתה בגיל 14.

סיימה באוניברסיטת תל אביב תואר ראשון במדע המדינה ובספרות אנגלית ותואר שני במדע המדינה. את לימודי הדוקטורט ביחסים בינלאומיים השלימה באוניברסיטה העברית בירושלים[3].

הרצתה במגוון רחב של כנסים בישראל וברחבי העולם, ייעצה לגופים העוסקים בנושאי התמחותה, והשתתפה ביוזמות Track II הנוגעות לסוגיות בקרת נשק וביטחון אזורי.

היא הרצתה בנושאי אסטרטגיה, משא ומתן, ובקרת נשק בתחום הגרעיני בתוכניות שונות באוניברסיטת תל אביב, במרכז הבינתחומי הרצליה, ובתוכנית ללימודי חו"ל באוניברסיטת חיפה. הייתה חברה בצוות ההיגוי של EuroMeSCo – רשת מכוני מחקר מאירופה ואזור הים התיכון (Euro-Mediterranean Consortium), וחברה ב-IISS (אנ'), מכון מחקר בעל שם בלונדון.

נפטרה ב-6 בינואר 2020. התגוררה ברעננה עם בעלה עו"ד גיורא לנדאו, ולהם שני ילדים.

כתיבתהעריכה

לנדאו כתבה ספרים ומאמרים רבים בתחומי התמחותה:

ספרה הראשון (מחברת שותפה יחד עם אריאל לויטה), בעיני הערבים: דימויה הגרעיני של ישראל (הוצאת אוניברסיטת תל אביב, 1994), הוא ניסיון להראות את האופן שבו מדיניות הגרעין של ישראל הובנה בקרב מדינות ערב, לנוכח העמימות שלה.

ספרה השני, Arms Control in the Middle East: Cooperative Security Dialogue and Regional Constraints‏ (הוצאת Sussex Academic Press‏, 2006) הוא מחקר מקיף אודות שיחות בקרת הנשק שהתקיימו במזרח התיכון בראשית שנות ה-90.

שניים ממחקריה יצאו לאור בהוצאת INSS‏:

  • Egypt and Israel in ACRS: Bilateral Concerns in a Regional Arms Control Process (הוצאת INSS‏, 2001)
  • Decade of Diplomacy: Negotiations with Iran and North Korea and the Future of Nuclear Non-Proliferation (הוצאת INSS‏, 2012) (מחקר השוואתי שעשתה אודות המאמצים הבינלאומיים לעצור את שאיפות הגרעין של איראן וצפון קוריאה)

הייתה עורכת שותפה של Building Regional Security in the Middle East: International Regional and Domestic Influence (הוצאת Barnes & Noble,‏ 2004).

כמו כן, ערכה קובצי מאמרים רבים במגוון סוגיות של פירוק נשק, כולל בחינת מדיניות פירוק הנשק של ממשל נשיא ארצות הברית ברק אובמה, ותמונת מצב של האמנה למניעת הפצת נשק גרעיני (NPT).

קישורים חיצונייםעריכה

  מדיה וקבצים בנושא אמילי לנדאו בוויקישיתוף

מאמרים שפרסמהעריכה

הערות שולייםעריכה

  1. ^ ד"ר אמילי לנדאו ז"ל, באתר אבלים
  2. ^ על ד"ר אמילי לנדאו, באתר המרכז הבינתחומי הרצליה, בית הספר לממשל, דיפלומטיה ואסטרטגיה
  3. ^ "לא קונבנציונלית: ראיון עם החוקרת שמכירה כל אות בהסכם עם איראן", פורבס ישראל, 24 באוגוסט 2015