אניסה אשקר

אמנית מיצג, מיצב, צילום וציור ישראלית

אניסה אשקרערבית: أنيسة أشقر; נולדה ב-1979) היא אמנית מיצג, מיצב, צילום וציור, שחיה ועובדת בעכו ובתל אביב-יפו.

אניסה אשקר
אניסה אשקר במיצג "שו" (2011)
אניסה אשקר במיצג "שו" (2011)
לידה 1979 (בת 45 בערך)
עכו
לאום ישראלית
מקום לימודים המדרשה לאמנות עריכת הנתון בוויקינתונים
תחום יצירה מיצג, פיסול, ציור
פרסים והוקרה פרס האמן הצעיר (2007) עריכת הנתון בוויקינתונים
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית

ביוגרפיה עריכה

אניסה אשקר נולדה בשכונת ברבור (בסאתין אל רמל) שבעכו. מגיל 9 עד גיל 17 למדה קליגרפיה ערבית, קליגרפיה עברית תנ"כית וקליגרפיה אנגלית. בשנים 1998–2000 למדה אמנות במכללת הגליל המערבי. בין השנים 2001–2004 למדה לתואר BFA אמנות במדרשה לאמנות במכללת בית ברל.

פעילותה של אשקר לאורך השנים מאופיינת בשילוב בין עשיה אמנותית לעשייה חינוכית. היא לימדה ומלמדת במוסדות חינוך שונים כגון מכללת מנשר לאמנות, בית הספר הגבוה להנדסה ולעיצוב שנקר, האקדמיה לאמנות ועיצוב בצלאל, המתנ"ס היהודי-ערבי ביפו, ואורט עכו.

קליגרפיה עריכה

סימן ההיכר הייחודי של אשקר הוא הטקסט בערבית שהיא כותבת על פניה בקליגרפיה, בכל יום מחדש. הקליגרפיה שלמדה בילדותה התקשרה באופן ישיר לדת, בין אם היא מוסלמית, יהודית או קתולית. כבר בשנה הראשונה ללימודיה החליטה אשקר להמשיך את העיסוק בקליגרפיה, ובשילוב הרצון לעסוק בגוף ומנקודת מבט פמיניסטית, היא החלה לכתוב מילים ומשפטים על פניה. תחילה כתבה אשקר שורות מתוך שירי המשורר הפלסטיני מחמוד דרוויש ומכתביו של הסופר הסורי מוחמד אלמאע'וט, כמו "فالحرية تأخذ بالمخالب والأسنان" (החירות נלקחת בשיניים ובציפורניים). בהמשך החלה לכתוב מילים בודדות ומשפטים פרי עטה, כמו "عمري" (חיים שלי/אהובי), "اكتبي" (תכתבי), "علمني" (לימד אותי) ו"الليلة" (הלילה), ו"اكثر واكثر" (יותר ויותר), המשתנים מדי יום. כתיבת הטקסטים על פניה בקליגרפיה, שנמשכת יום יום משנת 2000, היא למעשה פעולת מיצג יומיומית של האמנית. כמו כן, ניתן למצוא טקסטים בקליגרפיה גם בחלק מן הציורים של אשקר.

ד"ר טל בן צבי כתבה על כך: ”הצופה הישראלי הפוגש באשקר במרחב הציבורי (בהליכה ברחוב, בתחנת האוטובוס ובבית הספר לאמנות), מזהה ומסמן אותה בעת ובעונה אחת כערבייה וכ"אחרת", אך לרוב אינו יודע מה כתוב על פניה. לעומת זאת, הצופה הפלסטיני הפוגש את אשקר באותו מרחב מזהה ואף קורא את הטקסט הערבי שעל פניה, אולם מכיוון שחלקו כתוב בכתב ראי, אף הוא אינו מפענח את הטקסט במלואו. בדידותו של הטקסט... כקוד שאינו מפורש אך בו בזמן מסמן ומזהה את כותבו במערכת מורכבת של אחרות במרחב ציבורי אתנוקרטי באופיו...”[1]

עבודות ונושאים מרכזיים עריכה

מרבית עבודותיה של אשקר מבוססות על נושאים מיתולוגיים, ובעיקר על דמויות נשיות מן המיתולוגיה (כמו מדוזה ולדה) וחיות בעלות משמעויות מיתולוגיות ומטפוריות (כמו סוס וברבור)[2]. במרבית המיצגים שלה, מופיעה אשקר עם מופיע נוסף, גבר, כשהדינמיקה ביניהם נמצאת בבסיס המיצג. מוטיבים נוספים שחוזרים על עצמם בעבודות הם נוזלים שונים בצבעים חזקים, כמו חלב וקפה. עוד מוטיב בעבודתה הוא יחסה לתולדות האמנות המערבית, המתבטא במחוות לון גוך, פול קלה, פרידה קאלו, יוזף בויס וג'קסון פולוק.

תמה מרכזית נוספת בתוך עבודתה הרב-תחומית של אשקר הקשורה באופן הפעולה של האמנית ביחסים שבין הציור למיצג; כשהיא מציירת, אשקר תופסת עצמה כמופיעה, וכאשר היא מופיעה, היא תופסת עצמה כמציירת. גם את התצלומים של אשקר (רובם דיוקנאות עצמיים) מקדימה פעולה של ציור על פניה ועל גופה.

ברבור אסווד עריכה

בין החודשים יולי לספטמבר 2003 הוצגה תערוכתה של אשקר, "ברבור אסווד" (ברבור שחור), בגלריה הגר לאמנות פלסטינית עכשווית ביפו. התערוכה, באוצרותה של ד"ר טל בן צבי, כללה מיצג, מיצב וצילום, ועסקה ב"זיהוי המרחב הגאוגרפי במסגרת השיח הפוסט-קולוניאלי ובהקשרים של המשטר האתנוקרטי, השפה הערבית כמשקפת מרחב פנים-פלסטיני, והגוף המגדרי", כך לדברי האוצרת[3]. במיצג שנערך במסגרת התערוכה השתתפו האמנית וגבר שפניו כוסו, כך שזהותו לא נחשפה. במהלך המיצג, הגבר ישב באמבטיה והקריא טקסט של אם המייעצת לבנה בליל כלולותיה מתוך הספר לקט מנאומי הערבים בתקופות הזוהר. בזמן שהוא קורא בקול מתוך הספר, חיממה האמנית חלב מתוך שקיות בסיר גדול, כשהיא מערבבת את החלב עם דיו שחורה. לאחר מכן, רחצה האמנית את המופיע בספוג ומגבות שטבלה בחלב השחור, כשהיא מבקשת ממנו בתקיפות להרים ידיים, לסובב את הגב וכדומה. "הטקס האלים", כותבת בן צבי, "מלווה מתחילתו עד סופו בקולו של הגבר המקריא את עצות האם לבתה, ואלה מתערבבים בקולות של שכונת עג'מי ביפו, העולים מהרחוב"[3].

מלבד המיצג, כללה תערוכה זו גם ציור קיר בזפת של ערבסק, טקסטים מתוך המיצג שנכתבו על הקיר וסדרת תצלומים - דיוקנאות עצמיים בהם נראית האמנית כשעל פניה כתובים משפטים שונים בקליגרפיה ערבית, כגון: "الحرية تقود الشعب" (החירות מובילה את העם), "سجل : انا عربية حرة" (תרשום: אני ערבייה חופשייה), ו"ديري باللك على حالك" (תשמרי על עצמך).

פרסים עריכה

  • 2004 פרס הצטיינות באמנות, המדרשה לאמנות, מכללת בית ברל
  • 2006-2005 מלגת אמן-מורה, משרד התרבות והספורט
  • 2007 פרס האמן הצעיר, משרד המדע התרבות והספורט
  • 2008 מלגת שהייה, Kunsthuas דיסלדורף, גרמניה
  • 2010 מלגת שהייה, קריית האומנים הבינלאומית "הסיטה", פריז, צרפת
  • 2016 פרס האומניות והמדעים ע"ש לנדאו, מפעל הפייס[4]
  • 2020 פרס רוזנבלט לאמנות חזותית[5]

תערוכות יחיד ומיצגים עריכה

תערוכות קבוצתיות נבחרות עריכה

קישורים חיצוניים עריכה

הערות שוליים עריכה

  1. ^ טל בן צבי, "הגר - אמנות פלסטינית עכשווית", הוצאת עמותת הגר, 2006, עמ' 23
  2. ^ לאחת הפרשנויות אודות הסוסים בעבודותיה של אניסה אשקר ראו: עוזי צור, סוסי העבודה של אניסה אשקר, הארץ ספרים, 7 בפברואר 2014
  3. ^ 1 2 טל בן צבי, "הגר - אמנות פלסטינית עכשווית", עמ' 21
  4. ^ הוכרזו הזוכים בפרסי אמנויות ומדעים ע"ש לנדאו, באתר www.pais.co.il (ארכיון)
  5. ^ פרס רוזנבלט לשנת 2020 לאמנית אניסה אשקר, באתר מגזין פורטפוליו, ‏2020-04-30