פתיחת התפריט הראשי

אני דיפרנקואנגלית: Ani DiFranco; נולדה ב-23 בספטמבר 1970 בשם אנג'לה מריה דיפרנקו) היא זמרת ויוצרת אמריקאית, הנחשבת בעיני רבים לסמל פמיניסטי. היא ידועה כאמנית פורייה, שהוציאה 17 אלבומים ב-17 שנים.

אני דיפרנקו
Ani Difranco Ancienne Belgique.jpg
לידה 23 בספטמבר 1970 (בת 48)
באפלו, ארצות הברית עריכת הנתון בוויקינתונים
מקום לימודים ניו סקול, Buffalo State College עריכת הנתון בוויקינתונים
סוגה פולק רוק עריכת הנתון בוויקינתונים
סוג קול קונטרה אלט עריכת הנתון בוויקינתונים
עיסוק זמרת-יוצרת, זמרת, אמנית רחוב, מלחינה, גיטריסטית, מפיקה מוזיקלית, משוררת, סופרת עריכת הנתון בוויקינתונים
כלי נגינה גיטרה בס, גיטרה עריכת הנתון בוויקינתונים
חברת תקליטים Righteous Babe Records עריכת הנתון בוויקינתונים
פרסים והוקרה Grammy Award for Best Recording Package (2003) עריכת הנתון בוויקינתונים
anidifranco.com
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית OOjs UI icon info big.svg

ביוגרפיהעריכה

דיפרנקו נולדה בבאפלו, ניו יורק לאם יהודיה אמריקנית ואב איטלקי-אמריקני. היא החלה לנגן גרסאות כיסוי לשירי הביטלס בברים מקומיים עם המורה לגיטרה שלה בגיל 9.

בשנת 1989, בגיל 18, דיפרנקו הקימה חברת הקלטות משלה, "Righteous Records", ששמה שונה ל-"Righteous Babe Records" ב-1994, עם תקציב של 50 דולר בלבד. אלבום הבכורה שלה, "Ani DiFranco", יצא ב-1990.

דיפרנקו הזדהתה כביסקסואלית במשך רוב הקריירה שלה, ובשנת 1998 נישאה לטכנאי הסאונד אנדרו גילכרייסט. מקורות רבים דיווחו כי מעריצים רבים שלה הרגישו שבגדה בהם כשנישאה לגבר. חמש שנים לאחר מכן דיפרנקו וגילכרייסט התגרשו. ב-20 בינואר 2007 דיפרנקו ילדה בת בשם פטה לוסיה (בלידת בית). אביה של הילדה הוא מייק נפוליטאנו, שהיה שותף בהפקת האלבום של דיפרנקו מ-2006, "Reprive".

דיפרנקו ילדה את בנה, דנטה דיפרנקו, ב-6 באפריל 2013.

אני דיפרנקו מתגוררת עם משפחתה בניו אורלינס, לואיזיאנה.

הכרהעריכה

ב-21 ביולי 2006 קיבלה דיפרנקו את פרס ה-"Woman of Courage" מ"ארגון הנשים הלאומי" (N.O.W), ארגון פמיניסטי אמריקני. דיפרנקו היא המוזיקאית הראשונה שקיבלה את הפרס, שניתן בכל שנה לאישה שתרומתה לתנועה הפמיניסטית בולטת.

דיפרנקו כונתה "הגברת המובילה של מוזיקת הרוק בבאפלו". מאז 2003, היא הייתה מועמדת ארבע פעמים לפרס גראמי על עטיפת האלבום הטובה ביותר. היא זכתה פעם אחת בשנת 2004, על עטיפת האלבום "Evolve", שעיצבה יחד עם בריאן גרונט.

סגנון מוזיקלי ותדמית הפולקעריכה

נגינת הגיטרה של דיפרנקו לרוב מאופיינת בסטקטו, פינגר סטייל מהיר, וכיוונים אלטרנטיביים של הגיטרה. מילות השירים שלה כוללות הרבה פעמים משחקי מילים, מטאפורות ואירוניה ושובחו בשל המורכבות שלהן. למרות שהמוזיקה של דיפרנקו תויגה כפולק רוק ורוק אלטרנטיבי, היא עירבבה בין סוגות מאז האלבומים המוקדמים שלה. דיפרנקו שיתפה פעולה עם אמנים רבים, ביניהם הזמר פרינס. היא השתמשה במגוון רחב של סגנונות וכלים ובהם כלי נשיפה ממתכת, בס מהלך, כלי מיתר, כלים אלקטרוניים וסינתיסייזר. דיפרנקו בעצמה אמרה ש"מוזיקת פולק זה לא גיטרה אקוסטית - זה לא איפה שהלב שלה נמצא. אני משתמשת במילה פולק כדי לתאר מוזיקת פאנק וראפ. זו גישה, זו מודעות למורשת שלך, וזו קהילה. זו מוזיקה לא מסחרית שנותנת קול לקהילות שונות והמאבק שלהן בסמכות."

ליריקה ופוליטיקהעריכה

למרות שהרבה מהחומר של דיפרנקו הוא אוטוביוגרפי, הוא לעיתים קרובות מאוד פוליטי. הרבה מהשירים שלה עוסקים בבעיות חברתיות של זמננו כמו גזענות, סקסיזם, התעללות מינית, הומופוביה, זכויות מיניות (לדוגמה, נושא ההפלה), עוני, ומלחמה. השילוב של האישי והפוליטי אחראי באופן חלקי להצלחה המוקדמת של דיפרנקו בקרב תלמידי מכללות פעילים פוליטית, שחלקם בנו לה אתרי מעריצים כבר ב-1994. מפני שהעלייה המהירה בפופולריות של דיפרנקו באמצע שנות התשעים קרתה בעיקר בזכות קשרים אישיים ודיבור מפה לאוזן במקום בעיתונות הזרם המרכזי, מעריציה הביעו לעיתים קרובות תחושה של קהילה. דיפרנקו הביעה דעות פוליטיות מחוץ למוזיקה שלה. בבחירות לנשיאות ארצות הברית בשנת 2000 היא עודדה הצבעה לראלף ניידר.

דיסקוגרפיהעריכה

אלבומי אולפןעריכה

  • 1990 - Ani DiFranco
  • 1991 - Not So Soft
  • 1992 - Imperfectly
  • 1993 - Puddle Dive
  • 1993 - Like I Said: Songs 1990-91[10]
  • 1994 - Out of Range
  • 1995 - Not a Pretty Girl
  • 1996 - Dilate
  • 1998 - Little Plastic Castle
  • 1999 - Up Up Up Up Up Up
  • 1999 - To the Teeth
  • 2001 - Revelling/Reckoning
  • 2003 - Evolve
  • 2004 - Educated Guess
  • 2005 - Knuckle Down
  • 2006 - Reprieve
  • 2007 - Canon
  • 2008 - Red Letter Year
  • 2012 - ?Which Side Are You On
  • 2014 - Allergic to Water
  • 2017 - Binary

אלבומי הופעהעריכה

  • 1994 - An Acoustic Evening With
  • 1997 - Living in Clip
  • 1998 - Women in (E)motion (הפצה מוגבלת)
  • 2002 - So Much Shouting, So Much Laughter
  • 2004 - Atlanta - 10.9.03
  • 2004 - Sacramento - 10.25.03
  • 2004 - Portland - 4.7.04
  • 2005 - Boston - 11.16.03
  • 2005 - Chicago - 1.17.04
  • 2005 - Madison - 1.25.04
  • 2005 - Rome - 11.15.04
  • 2006 - Carnegie Hall - 4.6.02
  • 2007 - Boston - 11.10.06
  • 2008 - Hamburg - 10.18.07
  • 2009 - Saratoga, CA - 9.18.06
  • 2009 - Chicago - 9.22.07
  • 2010 - Live at Bull Moose Music
  • 2012 - Buffalo - 4.22.2012
  • 2013 - London - 10.29.2008
  • 2014 - Ridgefield, CT - 11.18.2009
  • 2014 - Harrisburg, PA - 1.23.2008

מיני אלבומיםעריכה

  • 1996 - More Joy, Less Shame
  • 1999 - Little Plastic Remixes (הפצה מוגבלת)
  • 2000 - Swing Set

דמואיםעריכה

  • 1989 - Demo tape (unreleased)

וידאועריכה

  • 2002 - Render: Spanning Time with Ani DiFranco
  • 2004 - Trust

שירהעריכה

  • 2007 - Verses

קישורים חיצונייםעריכה