אסלאמו-פשיזם

אסלאמו-פשיזם הוא תחדיש שנוי במחלוקת המקיים אנלוגיה בין המאפיינים האידאולוגיים של התנועות האסלאמיות הפונדמנטליסטיות של ימינו לתנועות פשיסטיות אירופיות מהמחצית הראשונה של המאה ה-20, תנועות נאו-פשיסטיות ומשטרים טוטליטריים. בפרט, המושג משליך פתוגניות המוסכמת של מערכות אמונה פשיסטיות לתוך מערכות האמונה של האסלם הקיצוני.

התחדיש תואר לראשונה בשנת 1990, אם כי התיאור "אסלאם פשיסטי" צוין עוד בשנת 1933.

מקור המונח

פרק זה לוקה בחסר. אנא תרמו לוויקיפדיה והשלימו אותו. ייתכן שתמצאו פירוט בדף השיחה.

במילון "אוקספורד" האמריקאי החדש המונח אסלאמו-פשיזם מוגדר כ"מושג המשווה כמה תנועות איסלאמיות מודרניות עם התנועות הפשיסטיות האירופיות של ראשית המאה העשרים".

השימוש המוקדם ביותר במושג של "פשיזם אסלאמי" הוא ב-1933, כאשר אכתאר חוסיין ר'ייפרי, במחלוקתו החריפה על מוחמד איקבאל (פוליטיקאי, פילוסוף והוגה הודי-בריטי שהשפיע רבות על התנועה הפקיסטנית) הגדיר ניסיונות להבטיח את עצמאותה של פקיסטן כצורה של פשיזם אסלאמי. יש אנליסטים הרואים את ביטויו של מנפרד הלפרן "הטוטליטריות הנאו-מוסלמית" כמבשר של מושג האסלאם-פשיזם בספרו "הפוליטיקה של השינוי החברתי במזרח התיכון ובצפון אפריקה", בו הוא דן באסלאמיזם כסוג חדש של פשיזם. הטענה העיקרית של הלפרן התבססה על ניתוח פעילות האחים המוסלמים במצרים, וטען כי תנועות אסלאמיות כאלו הן מכשול בפני המשטרים הצבאיים אשר לדעתו היו הנציגים של מעמד ביניים חדש המסוגל לגרום למודרניזציה במזרח התיכון. עבודתו של הלפרן מייצגת לכאורה שילוב של תזת "אמצע-המלחמה הקרה" והתזה האוריינטליסטית.

המונח נטבע לראשונה על ידי ההיסטוריון המרקסיסט הצרפתי מקסים רודינסון, במאמר בעיתון לה מונד, כאשר השתמש בו בהקשר של המהפכה האיראנית של 1979 על מנת להבדיל בין המוסלמים מהזרם המרכזי למוסלמים המשתייכים לתנועות קיצוניות המקדמים את השימוש בטרור ואלימות כדי לקדם את מטרותיהם.

פופולריזציה

לאחר פיגועי 11 בספטמבר 2001 נעשה שימוש במונח בכלי התקשורת בעולם המערבי ונאמר לרוב בהקשר של המלחמה העולמית בטרור בתור שם נרדף ל"טרור אסלאמי". הביטוי מיוחס לרוב למשטר האיראני לאחר המהפכה האיראנית ולארגוני טרור כגון אל-קאעידה, הטליבאן, האחים המוסלמים, חמאס וחזבאללה.

העיתונאי הבריטי כריסטופר היצ'נס עשה במונח שימוש נרחב. היצ'נס הצביע על מספר קווי דמיון בין התנועות האסלאמיות הפונדמנטליסטיות של ימינו והתנועות הפשיסטיות האירופיות אשר התקיימו באירופה במחצית הראשונה של המאה ה-20:

שתי התנועות מבוססות על פולחן של אלימות רצחנית המשבח מוות והרס ובז לחיי הרוח. שתיהן עוינות למודרניות (מלבד רדיפה אחרי נשק), ושתיהן נוסטלגיות במרירות לאימפריות עבר ולתהילות אבודות. לשתיהן אובססיה עם "השפלות" אמיתיות ודמיוניות והן צמאות לנקמה. שתיהן נגועות כרונית ברעל הפרנויה האנטי-יהודית. שתיהן נוטות לפולחן מנהיגים ולהדגשה בלעדית של ספר אחד חשוב. לשתיהן מחויבות חזקה לדיכוי מיני ולדומים לו: נחיתות האישה ובוז לנשיות. שתיהן מתעבות אמנות וספרות כסימפטומים להתדרדרות מוסרית והתנוונות; שתיהן שורפות ספרים ומשמידות מוזיאונים ואוצרות.

— כריסטופר היצ'נס, Defending Islamofascism

על רקע שימוש שעשה ממשלו של נשיא ארצות הברית ג'ורג' בוש במונח זה, ממשלו של הנשיא ברק אובמה נמנע במכוון מלהשתמש מביטוי זה ומביטויים נוספים כגון "טרור אסלאמי" או "האסלאם הקיצוני", אך הנשיא טראמפ חזר להשתמש במונח זה, כך לדוגמה בנאום ההשבעה הבטיח טראמפ ״למחות את האסלאם הקיצוני מפני האדמה״.

באוקטובר 2007 צוין בקמפוסים שונים בארצות הברית "שבוע מודעות לאסלאמו-פשיזם" שבמהלכו התקיימו הרצאות ונאומים על נזקי האסלאם הרדיקלי וארגוני הטרור האסלאמיים. היוזמה עוררה התנגדות עזה ולא הפכה למסורת.

ישנן מחלוקות שונות לגבי זהות האדם שהפך את המונח לפופולרי.

כאמור, הנשיא ג'ורג' בוש השתמש באופן רשמי במונח במהלך כהונתו. לדברי העיתונאי האמריקאי לואיס ספיר, הסופר כריסטופר היצ'נס היה האחראי על הפצתו. המונח התפשט בקרב מעגלים נאו-שמרניים לאחר שנת 2001 צבר תפוצה רחבה ונכנס למייסטרים התקשורתי אחרי שהנשיא בוש הצהיר בשנת 2005 כי האיסלאמו-פשיזם הוא אידאולוגיה המזוהה עם הרדיקליזם האיסלאמי ועם הג'יהאדיזם המיליטנטי, אשר, לדבריו, נבדלת מדת האסלאם "הרגילה". בוש התאמץ למצוא ביטוי שיזהה את טבעו של "הרוע" כדי שיגדיר את אופיו של האויב במלחמה על טרור. לאחר מעצרם של טרוריסטים אסלאמיים שנחשדו בהכנות לחבלת חברות תעופה, שב ורמז ל"פשיסטים איסלאמיים", הפעם ככל הנראה כגרסה מרוככת יותר של המילה.

השימוש הציבורי והכללי בניאולוגיה זו במהלך ההיערכות לקראת בחירות אמצע הקדנציה ב-2006 עורר סערה ומחאות, ובגללו נחלש מחסנו הרטורי של הנשיא.

קאטה פוליט, המבקרת והמסאית האמריקאית, אמרה על המונח:

"אם אתה שולט בשפה, אתה שולט בוויכוח. המונח אולי נראה "אנליטי", אך הוא בעצם רגשי, ונועד לעורר בנו פחד ולגרום לנו לחשוב פחות".

דייוויד גרגן , כותב הנאומים של ריצ'רד ניקסון, ציין כי הביטוי "יותר מבלבל מאשר מסביר", שכן לפשיזם האסלאמי אין שום משמעות בעולם הערבי.

סופרים, מבקרים וחוקרים נאו-קונסרבטיבים, מהיצ'נס ועד ההיסטוריון רוברט ויסטריך, הגיבו כי הדת המוסלמית עצמה היא פשיסטית; טענה זו, שזיהתה את האסלאם עם פשיזם פוליטי גונתה בשל היותה פוגענית, כמו המונח "יודו-נאצי" שנטבע בשנות השבעים של המאה העשרים על ידי ישעיהו ליבוביץ, כדי לאפיין יהודים משיחיים המתגוררים בגדה המערבית "הכבושה". היצ'נס השיב כי הקשר אינו מזיק יותר מאשר הקשר שליבוביץ או פרשנים אחרים ביצעו (בייחוד בנוגע לפשיזם קלריקלי).

ביקורת

ביקורת על התחדיש מקשה על הקשר בין אסלאמיזם ופשיזם. בעוד שהפשיזם האסלאמי נידון כקטגוריית ניתוח על ידי מספר חוקרים רציניים, המונח "אסלאמופשיזם" הופץ בעיקר כתעמולה, ולא כמושג "אנליטי". מבקרים והוגים רבים, כמו העיתונאי דניאל בנימין והכלכלן פול קרוגמן, מתייגים את המונח כ"חסר משמעות" וכ"המצאה מפרי דמיונם של הנאו-קונסרבטיבים", ואפילו כבגידה ובהפגנת בורות הן באסלאם והן בפשיזם (אנג'לו קודווילה).

ראו גם

• אסלאמיזם
• טרור אסלאמי
• תאוקרטיה
• פשיזם
• פשיזם קלריקלי
• מערבנות

קישורים חיצוניים

• "Defending Islamofascism It's a valid term. Here's why.", פורסם ב-Slate.com ב-22 באוקטובר 2007
• "Toward a Definition of 'Islamic Fascism'", פורסם ב-Daily Star ב-19 באוגוסט 19 2006
• "Irony and Islamofascism", פורסם ב-Christian Post ב-11 באוגוסט 2006.
• '"Islamo-Creeps' Would Be More Accurate", פורסם ב-L.A. Times ב-17 באוגוסט 2006
• "1-0 in the propaganda war", פורסם ב-The Guardian ב-4 בפברואר 2005.