אפרים פריי
אפרים פְרַיְי (גרמנית: Ephraim H. Frei; 2 במרץ 1912 – 22 בדצמבר 2006) היה פרופסור ישראלי לאלקטרוניקה במכון ויצמן למדע.
לידה |
2 במרץ 1912 וינה, האימפריה האוסטרו-הונגרית |
---|---|
פטירה |
22 בדצמבר 2006 (בגיל 94) רחובות, ישראל |
ענף מדעי | אלקטרוניקה |
מקום מגורים | אוסטריה, ישראל |
מקום קבורה | הר המנוחות |
עיסוק | פרופסור לאלקטרוניקה |
מקום לימודים | אוניברסיטת וינה |
מוסדות | |
תרומות עיקריות | |
מכשיר לראייה בלילה, ויצאק, אלקטרו אנצפלוגרף, מגביר מגנטי, פוד, פיתוח מכשיר לגילוי סרטן שד | |
חייו
עריכהאפרים היינריך פריי נולד בווינה שבאוסטריה. בשנים 1935–1937 היה יועץ טכני בבית חרושת לסוללות חשמליות, ובשנת 1936 קיבל תואר דוקטור לפיזיקה באוניברסיטת וינה. לאחר שעלה לארץ ישראל עבד בשנים 1940–1945 באוניברסיטה העברית בירושלים.
פריי היה חבר "ההגנה", וכמתנדב לצבא הבריטי היה אחראי על תחנות הרדיו בארץ ישראל, במצרים וביוון ועשה שימוש בשירותו באירופה לבניית משדרי רדיו עבור עלייה ב'. לאחר קום המדינה, עבד שנתיים כמנהל המחלקה לאלקטרוניקה באגף המחקר של משרד הביטחון. בשירותו בחיל המדע פיתח את ה"כלב" — עגלה עמוסה חומרי נפץ שנווטה באמצעות רדיו, ועסק בפתוח מכשירי ראייה בלילה. לאחר מכן יצא ללימודים בארצות הברית במכון למחקר מתקדם של אוניברסיטת פרינסטון. עם שובו בשנת 1952, הצטרף למכון ויצמן למדע והיה מעורב בפיתוח הוויצאק. מאוחר יותר התמנה לראש המחלקה לאלקטרוניקה ועמד בראשה עד 1977.
תחום התמחותו היה בשדה המחקר החדש באותה עת של פריטיס (חומרים מגנטיים אל-מתכתיים). בין המצאותיו במכון ויצמן היו מכשיר האלקטרו אנצפלוגרף למדידת תגובות חשמליות של המוח, מגביר מגנטי, וכן פיתוח תכונה מגנטו-רזיסטיבית להטבת הולכת חשמל בקרבת שדה מגנטי. מאוחר יותר החל לחקור שימוש בשיטות אלקטרומגנטיות בשדה הרפואה ובעבודתו זו המציא את הפוד, מתקן המוחדר למערכת כלי הדם ומונחה לתוכה על ידי שליטה אלקטרומגנטית חיצונית, ופיתח מכשיר לגילוי סרטן שד באמצעות מדידות של תכונות דיאלקטריות.
בשנת 1948 נישא ליעל רוזנפלד, ובאותה שנה עברו בני הזוג לרחובות. יעל, בעלת תואר שלישי, עבדה גם היא במכון ויצמן.
קישורים חיצוניים
עריכה- קורות חייו(הקישור אינו פעיל) באתר משפחתי לזכרו
- אפרים פריי באתר מכון ויצמן
- חתני פרס ויצמן לשנת תשי"ז, דבר, 12 ביוני 1957
- אברהם פלג, תרומה ישראלית חדשה לעולם הרפואה, מעריב, 19 בנובמבר 1968