פתיחת התפריט הראשי

אחרי עשרים שנה

ספר מאת אלכסנדר דיומא האב
(הופנה מהדף ארבעת המוסקטרים)

אחרי עשרים שנהצרפתית: Vingt ans après) או ארבעת המוסקטרים הוא רומן מאת אלכסנדר דיומא האב, שהופיע לראשונה כרומן בהמשכים מינואר ועד אוגוסט 1845. ספר זה, הנקרא גם מקץ עשרים שנה והמהווה חלק מרומנסות ד'ארטניאן, הוא המשכו של שלושת המוסקטרים וקודם להוויקונט דה בראז'לון (הכולל את תת-העלילה, האיש במסכת הברזל).

אחרי עשרים שנה
"Vingt ans après"
Leloir Musketeers2.jpg
מידע כללי
מאת אלכסנדר דיומא האב
שפת המקור צרפתית
סוגה רומן בהמשכים
הוצאה
שנת הוצאה 1845
ספר קודם שלושת המוסקטרים
ספר הבא הוויקונט דה בראז'לון
קישורים חיצוניים
הספרייה הלאומית 001817426, 002061488

הרומן עוקב אחר אירועים בצרפת במהלך הפרונד, בתקופת שלטונו המוקדמת של לואי הארבעה עשר, שעלה לכס המלכות בגיל חמש, ובאנגליה לקראת סוף מלחמת האזרחים האנגלית עד ניצחונו של אוליבר קרומוול והוצאתו להורג של צ'ארלס הראשון. באמצעות מילותיהן של הדמויות הראשיות, במיוחד אתוס, מובעת צידודו של דיומא במלוכה באופן כללי, כאשר הטקסט לעיתים קרובות משבח את הרעיון של טוב לב של המלוכה. המוסקטרים שלו הם נועזים וצודקים במאמציהם להגן על לואי הארבעה עשר הצעיר וצ'ארלס הראשון מתוקפיהם.

תוכן עניינים

עלילת הספרעריכה

ד'ארטניאן ומזראןעריכה

עלילת הספר פותחת בתקופת שלטונם של מלכת צרפת, אן מאוסטריה אשר שמשה כעוצרת בעת ילדותו של לואי ה-14, ושל החשמן מזראן. ד'ארטניאן שנראה היה בסיום שלושת המוסקטרים, כי לפניו קריירה מבטיחה, אחרי עשרים שנה הוא עדיין משמש בתפקיד לוטננט במוסקטרים ללא אופק לקידום, על אף שאיפתו והחוב שהמלכה חייבת לו. עם זאת, במקרה הוא מזומן על ידי מזראן, כדי שישמש כבן לוויתו, מאחר שהעם הצרפתי מתעב את מזראן, ונמצא על סף מרד (הפרונד). ד'ארטניאן נשלח לבסטיליה כדי להביא אסיר, שבהמשך מתברר שהוא לא אחר מאשר יריבו לשעבר, הרוזן דה רושפור (שליחו של רישלייה).

לאחר חידוש היכרותו עם ד'ארטניאן והסכמתו לקיים את הבטחתו לסייע לקידומו של האחרון, רושפור מובא על ידי ד'ארטניאן למזראן ומתברר כי הסיבה למאסרו הייתה סירובו לשרת את מזראן בשלב מוקדם יותר. רושפור מסכים לשרת את מזראן אך מסרב להשגיח ולעקוב אחרי דוכס ביופורט שגם היה אסיר בבסטיליה באותו הזמן. אף על פי כן, הוא לא נמנע מלהזכיר למזראן את מעלליהם של ד'ארטניאן ושלושת המוסקטרים. לאחר שקבע כי ד'ארטניאן היה האיש שחיפש, מזראן נכנס לתאים של המלכה כדי להודיע ​​לה שהוא גייס את האיש ששירת אותה כל כך טוב עשרים שנה קודם לכן. המלכה, מתוך רגשות אשם על ששכחה את ד'ארטניאן, נותנת למזראן טבעת יהלום (כמתנה לד'ארטניאן) שהיא נתנה בעבר לד'ארטניאן ושנמכרה על ידיו עבורה. מזראן רודף הבצע, לעומת זאת, משתמש בטבעת להראות לד'ארטניאן שהוא יכול לשוב לשירות המלכה. הוא מבקש מד'ארטניאן לחפש אחר חבריו.

האיחוד של ארבעת המוסקטריםעריכה

     
מטבעות זיכרון בלארוסיים לאתוס, פורתוס ואראמיס עשויי כסף

ד'ארטניאן מרגיש אבוד, הוא איבד לחלוטין קשר עם חבריו, שחידשו את תאריהם ומעמדם האמיתיים. אתוס, הרוזן דה לה פר (de la Fère), חזר לאחוזתו ליד בלואה, פורתוס, מסייה דה ואלון, נישא לאלמנתו של עורך דין ואראמיס הפך לכומר, אב מנזר הרבליי. המזל מתערב, כאשר פלנשה (Planchet), משרתו הוותיק, ​​נכנס לחדרו של ד'ארטניאן, בניסיון להמלט ממעצר על סיוע לבריחה של רושפור. דרך פלנשה, הוא מאתר את באזין, המשרת הזקן של אראמיס, העובד כעת בנוטרדאם. על אף שבאזין אינו מוכן לעזור, ד'ארטניאן מגלה באמצעות נער מזבח, באזין מבקר לעיתים קרובות בנויסי. ד'ארטניאן ופלנשה מגיעים למקום, אך נתפסים מחוץ לביתה של מאדאם דה לוז'נוויל על ידי קבוצה שחושבת שהם פרונדרים. כאשר קבוצה זו המשתכנעת כי ד'ארטניאן הוא לא האיש שהם מחפשים, אראמיס מפתיע את פלנשה על ידי נחיתה עם סוסו מהעץ שבו הסתתר.

למרות הצעת ד'ארטניאן אראמיס לא מוכן לשרת תחת מזראן. כאשר הזמן להפרד מגיע, ד'ארטניאן מחכה במחבוא, בחשד שאראמיס הוא הפרונדר המבוקש מקודם לכן, המאהב של מאדאם דה לוז'נוויל - חשדו מתברר כנכון. עם זאת, הביקור אצל אראמיס לא היה לשווא, שכן הניב את הכתובת של פורתוס. כאשר ד'ארטניאן מגיע לאחוזה של פורתוס הוא מוצא את מאוסקאטון, משרתו של פורתוס, שמאושר לפגוש את ד'ארטניאן ופלנשה. הוא מגלה כי פורתוס, למרות עושרו וחיי רדיפת התענוגות שלו, לא מאושר. פורתוס מעוניין להפוך לברון, וכך ד'ארטניאן מפתה אותו לשירות תחת מזראן. ד'ארטניאן לאחר מכן ממשיך בחיפושיו, אחר אתוס, ומוצא שהוא השתנה כמעט לחלוטין, על מנת לשמש דוגמה טובה לבן חסותו, ראול. אתוס מסרב לחזור לשירות תחת מזראן ואף מגלה שדעתו נוטה נגד מזראן והשניים קובעים להיפגש שוב בפריז: אתוס רוצה להביא את ראול כדי להפוך אותו לג'נטלמן, וגם כדי להפריד אותו מלואיז דה לוואלייר (מי שברבות השנים הפכה לאחת מפילגשיו של המלך לואי ה-14), אהובתו. בפריז, אתוס מבקר את מאדאם דה שברוס, פילגשו לשעבר של אראמיס, שאיתה, תחת השם מרי מייקון, היה אראמיס בקשר כמוזכר בשלושת המוסקטרים. אתוס מגלה, בדיסקרטיות, שראול הוא בנו שנולד ממפגש מקרי שהיה לו איתה, והוא מקבל ממנה מכתב הסכמה לגיוס ראול לצבא.

דוכס ביופורטעריכה

הסצנה משתנה ושבה להתמקד בדוכס ביופורט האסיר של מזראן בוינסנס, שנמצא לו סוהר חדש, משרתו של אתוס, גרימו האילם. גרימו נוהג בפוגעניות כלפי הדוכס, כחלק ממזימת בריחה. תוך שימוש בהודעות שהועברו לרושפור באמצעות כדורי טניס, הם מארגנים סעודה בחג השבועות הנוצרי, שאליה מוזמן גם לה רמה, המשנה למפקד הכלא. הם מנצלים את האירוע כדי להבריח בהצלחה את הדוכס, אבל ד'ארטניאן ופורתוס פותחים במרדף. לאחר זמן, ולאחר שהביסו כמה יריבים לאורך הדרך, פורתוס וד'ארטניאן מוצאים את עצמם בחושך, מוקפים, עם חרבות מוצלבות נגד יריבים שווים להם, המתבררים להיות אתוס ואראמיס. שני הצדדים חוששים להיכנס לקרב ובמקום זאת שבים ומחדשים את נדרי ידידותם. הארבעה קובעים להיפגש בפריז בכיכר המלכותית (Place Royale).

מורדאונט, בנה של מיליידיעריכה

בהמשך, ראול נוסע להתגייס לצבא. באמצע הדרך הוא רואה ג'נטלמן בגילו ומנסה להצטרף אליו. האדון האחר מגיע למעבורת לפניו, אך נופל לתוך הנהר. ראול, שרגיל לצלוח נהרות, מציל את הג'נטלמן, הרוזן דה גויסה, והשניים מתידדים. בהמשך הדרך, החוב נפרע כאשר הרוזן מציל את ראול כאשר הם מותקפים על ידי חיילים ספרדיים. אחרי הקרב, הם מוצאים אדם גוסס שמבקש להתוודות. הם מביאים אותו לפונדק סמוך ומוצאים נזיר נודד. הנזיר מסרב לבצע את השירות, ולכן הם מכריחים אותו ללכת לפונדק. הנזיר שומע את הווידוי. הגוסס מגלה כי הוא היה תליין ומתוודה על חלקו בהוצאתה להורג של מיליידי דה וינטר. הנזיר מגלה את זהותו כבנה, ג'ון פרנסיס דה וינטר, שקורא לעצמו מורדאונט לאחר שצ'ארלס הראשון נישל אותו מכל תאריו. מורדאונט דוקר את התליין. גרימו, שמגיע להצטרף לראול, מגיע אל הפונדק מאוחר מדי כדי לעצור את הנזיר. אחרי שהוא שומע מראול מה קרה לגוסס, הוא יוצא להזהיר את אתוס מבנה של מיליידי. לאחר עזיבתו, ראול וגויסה מצטרפים לצבא של לואי השני דה בורבון, נסיך דה קונדה ויוצאים לקרב בספרדים.

בינתיים, ד'ארטניאן ופורתוס מסייעים למלכה אן מאוסטריה, לבנה הצעיר, לואי הארבעה עשר ולחשמן מזראן לברוח מפריז אחרי שאזרחיה החלו מרד באמצעות קלעים (frondes - מכאן שם המרד - הפרונד) שאותם ניצלו כדי להשליך אבנים על חלונות הארמון. לאחר מכן, מזראן שולח את ד'ארטניאן ופורתוס לאנגליה עם מסר לקרומוול ומורה להם להישאר שם במשך זמן מה תחת פיקודו של קרומוול. במקביל, מלכת אנגליה הנרייט מארי (בתו של אנרי הרביעי, מלך צרפת ודודתו של לואי ה-14) נפגשת עם חברם האנגלי הוותיק של המוסקטרים, לורד דה וינטר (גיסה של מיליידי) - מלוכן שבא לבקש סיוע צרפתי לצ'ארלס הראשון, מלך אנגליה, בעלה, במלחמת האזרחים האנגלית והיא שולחת את אתוס ואראמיס לאנגליה כדי שיצטרפו לכוחות המלך. שוב שני זוגות המוסקטרים ​​מוצאים את עצמם משני צדי מתרס. אתוס ואראמיס, עם צאתם, מזוהים על ידי מורדאונט, שעקב אחרי לורד דה וינטר בתקווה למצוא את חבריו.

באנגליהעריכה

בנה של מיליידי, מורדאונט, מעוניין לנקום את מותה של אמו. הוא רוצה לנקום לא רק בלורד דה וינטר, אלא גם בארבעת הקושרים האחרים שלקחו חלק ב"משפט החשאי" של אמו והוצאתה להורג. הוא רוצח את דודו, לורד דה וינטר, באותו קרב שבו המלך צ'ארלס הראשון נתפס. אתוס ואראמיס נשבים על ידי ד'ארטניאן ופורתוס שנלחמים לצד מורדאונט וחייליו של קרומוול. אתוס משכנע את ד'ארטניאן ופורתוס להציל את צ'ארלס הראשון והם משחררים את חבריהם ומתחילים בהכנות כדי לנסות להציל את המלך. בסופו של דבר, תוכניתם נכשלת ומורדאונט מתנדב להוציא להורג את המלך צ'ארלס הראשון, לאחר שד'ארטניאן ושלושת המוסקטרים ​​לשעבר חוטפים את התליין כדי למנוע זאת. ד'ארטניאן וחבריו מתעמתים עם מורדאונט במעונו של קרומוול בלונדון, אבל הוא מצליח להמלט דרך מעבר סודי.

הצרפתים ומשרתיהם עומדים לעזוב את אנגליה דרך הים, אבל מורדאונט עולה על הסיפון ומאיים לפוצץ את הספינה. לרוע מזלו, משרתי המוסקטרים ​​גילו את חומרי הנפץ על הסיפון, הודיעו לאדוניהם, והם נמלטים בסירת הצלה לפני שהספינה עומדת להתפוצץ, כאשר הם מותירים את מורדאונט על הסיפון. מורדאונט שורד את הפיצוץ ומתחנן בפני המוסקטרים ​​להעלותו לסירתם. למעט אתוס, כולם דוחים אותו בבוז. אתוס מתעקש להצילו, אך תוך כדי שהוא מסייע לו לעלות לסירה, מורדאונט גורר אותו במכוון מתחת למים, שם הם נאבקים ומורדונט נהרג.

אתוס חובר לאחרים באומרו: ".. היה לי בן. רציתי להישאר בחיים". בכך מאושר חשדו של ד'ארטניאן כי הסיבה לדמיון במראה החיצוני בין אתוס לבין ראול בנו המאומץ, היא כיוון שראול הוא בנו הביולוגי של אתוס.[1] אתוס עוד קובע כי "זה לא הייתי אני שהרג אותו. זה היה הגורל."

סיוםעריכה

לאחר חזרתם לצרפת, ארבעת החברים הולכים בדרכים נפרדות. ד'ארטניאן ופורתוס שמים פניהם לפריז דרך מסלול שונה מזה של שני האחרים, בידיעה שמזראן לא יסלח על אי הציות שלהם. אתוס ואראמיס מגיעים לפריז ולא מוצאים את חבריהם. הם מגלים על מאסרם על ידי מזראן ברואיל. אתוס מנסה לשכנע את המלכה אן לשחרר את חבריו, אך הוא נכלא גם כן. בהמשך, ד'ארטניאן מצליח להימלט יחד עם פורתוס ולשבות את החשמן מזראן. מזראן נלקח לאחד מטירותיו של פורתוס והוא מוכן לקבל את תנאיהם של ארבעת החברים בתמורה לחופש שלו.

התנאים:

תנאים אלה מתקבלים מאוחר יותר גם על ידי המלכה אן שבסופו של דבר מבינה שהיא נהגה בכפיות טובה כלפי ד'ארטניאן וחבריו.

בסופו של הרומן, הפרונד הראשון (שנמשך עד 1649) מגיע לסיומו ומזראן, המלכה אן, ולואי הארבעה עשר שבים לחצר המלכות בפריז. במהלך המהומות ד'ארטניאן הורג בטעות את רושפור ופורתוס הורג את בונסייה (שברומן הקודם היה בעל הבית של ד'ארטניאן וסוכן של רישלייה ועכשיו הוא קבצן ופרונדר). ארבעת החברים שבים ללכת בדרכים נפרדות: ד'ארטניאן נשאר בפריז עם מזראן והמלכה אן, אתוס חוזר ללה פירי, אראמיס חוזר למנזר שלו בנויסי ופורתוס חוזר לטירתו כברון.

ראו גםעריכה

לקריאה נוספתעריכה

קישורים חיצונייםעריכה

הערות שולייםעריכה