פתיחת התפריט הראשי

ארטורו בנדטי מיכלאנג'לי

פסנתרן איטלקי

ארטורו בֶּנדֶטי מיכֶּלאנג'לי (Arturo Benedetti Michelangeli) ‏(5 בינואר 192012 ביוני 1995) היה פסנתרן איטלקי, מגדולי הפסנתרנים במאה ה-20. מיכלאנג'לי נחשב לפסנתרן האיטלקי החשוב ביותר בדורו.

ארטורו בנדטי מיכלאנג'לי
Arturo Benedetti Michelangeli 1960cr.jpg
לידה 5 בינואר 1920
ברשה, איטליה עריכת הנתון בוויקינתונים
פטירה 12 ביוני 1995 (בגיל 75)
לוגאנו, שווייץ עריכת הנתון בוויקינתונים
מקום לימודים הקונסרבטריון של מילאן עריכת הנתון בוויקינתונים
סוגה מוזיקה קלאסית עריכת הנתון בוויקינתונים
עיסוק פסנתרן עריכת הנתון בוויקינתונים
כלי נגינה פסנתר עריכת הנתון בוויקינתונים
פרסים והוקרה תחרות המוזיקה הבינלאומית של ז'נבה (1939) עריכת הנתון בוויקינתונים
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית OOjs UI icon info big.svg

ביוגרפיהעריכה

מיכלאנג'לי נולד בבְּרֶשָה (Brescia) שבצפון איטליה לאב שהיה מורה למוזיקה. סבתו מצד אמו הייתה יהודייה ילידת אודסה.[1] בגיל שלוש החל את דרכו המוזיקלית בכינור, אך במהרה החליף אותו לטובת הפסנתר. בגיל 10 החל מיכלאנג'לי את לימודיו בקונסרבטוריון של מילאנו, וכעבור שלוש שנים בלבד הייתה בידיו תעודת הגמר. בהיותו בן 19 זכה בפרס הראשון בתחרות הבינלאומית לפסנתרנים בז'נבה. יושב ראש חבר השופטים בתחרות, הפסנתרן אלפרד קורטו, כינה אותו "ליסט החדש".

לאחר הזכייה יצא מיכלאנג'לי לסיבובי הופעות ברחבי הגלובוס, אך אלה נקטעו בזמן אירועי מלחמת העולם השנייה. ישנן גרסאות סותרות לגבי פועלו של מיכלאנג'לי בשנות המלחמה. הוא עצמו טען (וכך כתוב בביוגרפיה הרשמית שלו, המופצת על ידי דויטשה גרמופון) כי שירת כטייס בחיל האוויר האיטלקי עד כניעת איטליה לבעלות הברית, ולאחר מכן היה חבר המחתרת האנטי-פשיסטית שפעלה נגד שרידי הכיבוש הגרמני. הוא הוסיף כי הגרמנים כלאו אותו במחנה ריכוז לאחר שהשתלטו על חלקים מאיטליה, ואף הלקו אותו על זרועותיו לאחר שנודע להם שהוא פסנתרן.

מאידך, קיימות הקלטות שלו משנות המלחמה עם מנצחים גרמנים ותזמורות גרמניות, ואף נמצאה עדות לכך שב-1943 הופיע בקונצרט במסגרת סדרת מנויים של הפילהרמונית של ברלין. הפסנתרן ארתור רובינשטיין כינה אותו "משתף פעולה" ומחה על הופעותיו בניו יורק ב-1948. עברו שנים עד שהמתח בין השניים התפוגג והם נעשו ידידים.

מיכלאנג'לי כמורהעריכה

קריירת ההופעות של מיכלאנג'לי נקטעה בפעם השנייה כאשר חלה הרעה במצבו הבריאותי בתחילת שנות ה-50. במשך תשע שנים לא הופיע כלל, ואת עיקר מרצו השקיע בהוראה. הוא הקים אקדמיה בינלאומית לפסנתרנים בעיר הולדתו בְּרֶשָה, ומאוחר יותר, בשנות ה-60, לימד באַרֶצוֹ. הוא לא גבה שכר לימוד מתלמידיו ואף מימן את שהותם מכספו. מיכלאנג'לי היה נערץ על תלמידיו, הורה להם להתאמן שעות רבות בכל יום ולימד אותם, בנוסף למוזיקה, על יין ואוכל משובח. שניים מתלמידיו נמנים עם הפסנתרנים החשובים והמצליחים ביותר החיים כיום: מאוריציו פוליני ומרתה ארחריץ'.

מיכלאנג'לי כפסנתרןעריכה

מיכלאנג'לי היה ידוע כפסנתרן בעל יכולות אדירות. שליטתו הטכנית הייתה מעבר ליכולת לנגן בדייקנות מרבית את היצירות המסובכות ביותר לנגינה. הוא ידע להפיק מהפסנתר עושר של צלילים ומרקמים ולגרום למאזיניו להיכנע לפרשנויותיו. יחסיו עם הקהל היו שונים במהותם מאלה של פסנתרנים כגון רובינשטיין או הורוביץ. הוא סירב להתחנף לקהל בכל צורה שהיא, מרגע שעלה לבמה ועד שירד ממנה. הוא הגיב בתנועות ביטול לתשואותיו, וניגן כאילו היה לבד, בעולמו שלו. גם כאשר בריאותו הייתה תקינה, קונצרט בנגינתו היה מחזה נדיר. הופעות שקבע התבטלו על ימין ועל שמאל בהנמקות בריאותיות.

מבקרי מוזיקה נחלקו בדעותיהם לגבי מיכלאנג'לי, בעיקר בגלל הניכור והריחוק בנגינתו. הוא ספג ביקורות גם בשל הרפרטואר המצומצם שלו, אותו שב וניגן הופעה אחר הופעה. הקונצ'רטי אותם ניגן עם תזמורות היו בדרך כלל זה מאת רוול בסול מז'ור, ומאת שומאן בלה מינור.

מיכלאנג'לי הלך לעולמו בלוגאנו שבשווייץ בשנת 1995.

קישורים חיצונייםעריכה

הערות שולייםעריכה