ארטורו בנדטי מיכלאנג'לי

פסנתרן איטלקי

ארטורו בֶּנדֶטי מיכֶּלאנג'לי (Arturo Benedetti Michelangeli) ‏(5 בינואר 192012 ביוני 1995) היה פסנתרן איטלקי, מגדולי הפסנתרנים במאה ה-20. מיכלאנג'לי נחשב לפסנתרן האיטלקי החשוב ביותר בדורו.

ארטורו בנדטי מיכלאנג'לי
לידה 5 בינואר 1920
ברשה, איטליה עריכת הנתון בוויקינתונים
פטירה 12 ביוני 1995 (בגיל 75)
לוגאנו, שווייץ עריכת הנתון בוויקינתונים
מוקד פעילות איטליה, ממלכת איטליה עריכת הנתון בוויקינתונים
תקופת הפעילות מ-1938 עריכת הנתון בוויקינתונים
מקום לימודים הקונסרבטוריון של מילאנו עריכת הנתון בוויקינתונים
סוגה מוזיקה קלאסית עריכת הנתון בוויקינתונים
שפה מועדפת איטלקית עריכת הנתון בוויקינתונים
כלי נגינה פסנתר עריכת הנתון בוויקינתונים
חברת תקליטים דויטשה גרמופון, EMI עריכת הנתון בוויקינתונים
פרסים והוקרה
  • תחרות המוזיקה הבינלאומית של ז'נבה (1939)
  • המסדר האזרחי של סבויה (1974) עריכת הנתון בוויקינתונים
אתר רשמי
פרופיל ב-IMDb
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית

ביוגרפיה

עריכה

מיכלאנג'לי נולד בבְּרֶשָה (Brescia) שבצפון איטליה לאב שהיה מורה למוזיקה. סבתו מצד אמו הייתה יהודייה ילידת אודסה.[1] בגיל שלוש החל את דרכו המוזיקלית בכינור, אך במהרה החליף אותו לטובת הפסנתר. בגיל 10 החל מיכלאנג'לי את לימודיו בקונסרבטוריון של מילאנו, וכעבור שלוש שנים בלבד הייתה בידיו תעודת הגמר. בהיותו בן 19 זכה בפרס הראשון בתחרות הבינלאומית לפסנתרנים בז'נבה. יושב ראש חבר השופטים בתחרות, הפסנתרן אלפרד קורטו, כינה אותו "ליסט החדש".

לאחר הזכייה יצא מיכלאנג'לי לסיבובי הופעות ברחבי הגלובוס, אך אלה נקטעו בזמן אירועי מלחמת העולם השנייה. ישנן גרסאות סותרות לגבי פועלו של מיכלאנג'לי בשנות המלחמה. הוא עצמו טען (וכך כתוב בביוגרפיה הרשמית שלו, המופצת על ידי דויטשה גרמופון) כי שירת כטייס בחיל האוויר האיטלקי עד כניעת איטליה לבעלות הברית, ולאחר מכן היה חבר המחתרת האנטי-פשיסטית שפעלה נגד שרידי הכיבוש הגרמני. הוא הוסיף כי הגרמנים כלאו אותו במחנה ריכוז לאחר שהשתלטו על חלקים מאיטליה, ואף הלקו אותו על זרועותיו לאחר שנודע להם שהוא פסנתרן.

מאידך, קיימות הקלטות שלו משנות המלחמה עם מנצחים גרמנים ותזמורות גרמניות, ואף נמצאה עדות לכך שב-1943 הופיע בקונצרט במסגרת סדרת מנויים של הפילהרמונית של ברלין. הפסנתרן ארתור רובינשטיין כינה אותו "משתף פעולה" ומחה על הופעותיו בניו יורק ב-1948. עברו שנים עד שהמתח בין השניים התפוגג והם נעשו ידידים.

מיכלאנג'לי כמורה

עריכה

קריירת ההופעות של מיכלאנג'לי נקטעה בפעם השנייה כאשר חלה הרעה במצבו הבריאותי בתחילת שנות ה-50. במשך תשע שנים לא הופיע כלל, ואת עיקר מרצו השקיע בהוראה. הוא הקים אקדמיה בינלאומית לפסנתרנים בעיר הולדתו בְּרֶשָה, ומאוחר יותר, בשנות ה-60, לימד באַרֶצוֹ. הוא לא גבה שכר לימוד מתלמידיו ואף מימן את שהותם מכספו. מיכלאנג'לי היה נערץ על תלמידיו, הורה להם להתאמן שעות רבות בכל יום ולימד אותם, בנוסף למוזיקה, על יין ואוכל משובח. שניים מתלמידיו מאוריציו פוליני ומרתה ארחריץ'. נמנים עם הפסנתרנים החשובים והמצליחים ביותר.

מיכלאנג'לי כפסנתרן

עריכה

מיכלאנג'לי היה ידוע כפסנתרן בעל יכולות אדירות. שליטתו הטכנית הייתה מעבר ליכולת לנגן בדייקנות מרבית את היצירות המסובכות ביותר לנגינה. הוא ידע להפיק מהפסנתר עושר של צלילים ומרקמים ולגרום למאזיניו להיכנע לפרשנויותיו. יחסיו עם הקהל היו שונים במהותם מאלה של פסנתרנים כגון רובינשטיין או הורוביץ. הוא סירב להתחנף לקהל בכל צורה שהיא, מרגע שעלה לבמה ועד שירד ממנה. הוא הגיב בתנועות ביטול לתשואותיו, וניגן כאילו היה לבד, בעולמו שלו. גם כאשר בריאותו הייתה תקינה, קונצרט בנגינתו היה מחזה נדיר. הופעות שקבע התבטלו על ימין ועל שמאל בהנמקות בריאותיות.

מבקרי מוזיקה נחלקו בדעותיהם לגבי מיכלאנג'לי, בעיקר בגלל הניכור והריחוק בנגינתו. הוא ספג ביקורות גם בשל הרפרטואר המצומצם שלו, אותו שב וניגן הופעה אחר הופעה. הקונצ'רטי אותם ניגן עם תזמורות היו בדרך כלל זה מאת ראוול בסול מז'ור, ומאת שומאן בלה מינור.

מיכלאנג'לי הלך לעולמו בלוגאנו שבשווייץ בשנת 1995.

קישורים חיצוניים

עריכה

הערות שוליים

עריכה