אריאלה שביד

צלמת ואמנית ישראלית

אריאלה שביד (194420 בפברואר 2024) הייתה צלמת ואמנית ישראלית, שעסקה בעיקר בסוגיית הזהות האישית, המגדרית והפוליטית ובייצוגים שונים של נשיות ומיניות.

אריאלה שביד
אין תמונה חופשית
אין תמונה חופשית
לידה 1944
קריית מוצקין, פלשתינה (א"י) עריכת הנתון בוויקינתונים
פטירה 20 בפברואר 2024 (בגיל 80 בערך)
תל אביב-יפו, ישראל עריכת הנתון בוויקינתונים
מקום לימודים אוניברסיטת בר-אילן עריכת הנתון בוויקינתונים
תחום יצירה צילום עריכת הנתון בוויקינתונים
בן או בת זוג אדם ברוך עריכת הנתון בוויקינתונים
צאצאים עידו רוזנבלום, עמליה רוזנבלום עריכת הנתון בוויקינתונים
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית

ביוגרפיה

עריכה

נולדה בקריית מוצקין, גדלה בקריית ביאליק, בתם של נוח שבייד, בנאי ואמן חובב (צייר ונגן צ'לו), ונעמי שבייד (ברננקה), עקרת בית, שעלו לארץ ישראל מפולין בשנת 1934 במסגרת העלייה החמישית.

אחרי שירותה הצבאי עברה שביד לתל אביב. למדה צילום בשנים 1967–1968 בבית הספר הראשון בישראל לצילום, בשכונת תל ארזה בירושלים, ועד אמצע שנות ה-80 עבדה כצלמת עבור עיתונים שונים, בהם "דבר", "הארץ", "עולם הקולנוע", "אנשים" וכבעלת מדור קבוע בשם "ההימור הנכון" בירחון "מוניטין". בתקופה זו התבלטה בתצלומי דיוקן של אמנים שונים, בהם מנשה קדישמן, לאה ניקל, יחזקאל שטרייכמן, אביבה אורי, בתיה לישנסקי ואחרים.[1] בשנות ה-70 התגוררה עם משפחתה במלון צ'לסי בניו יורק.[2]

ב-1996 הוצגה תערוכת היחיד שלה "היופי הוא הבטחה לאושר" (אוצרת לאה דובב) במוזיאון ישראל. בתערוכה תיעדה שביד את גופה לאחר כריתת השד שעברה.[3] לאורך השנים הוצגו דימויים מתערוכה זו שוב ושוב בכתבות, ספרים ועבודות אקדמיות במסגרת דיונים בתגובות אישיות, אמנותיות ותרבותיות למחלת סרטן השד. בשנים שלאחר מכן הציגה את התערוכה "עג'מי", שעסקה בנושא "הרכוש הנטוש" שמשפחות פלסטיניות הותירו מאחוריהן בעקבות מלחמת העצמאות; התערוכה "מכתב למערכת" (אוצרת מורן שוב) שבה השתמשה בצילומים של נשים פלסטיניות, נשים מתנחלות וחיילות שצילם צלם העיתונות מיקי קרצמן, ובעזרת תוכנת פוטושופ שתלה את פניה שלה במקום כל אחת מהנשים המתועדות בצילום המקורי.[4] ו"האדום האדום הזה", תערוכה שיצרה עם הצלמת ריבי ברגר, שהתמקדה בסוכריות וממתקים ובכוחו של הרעל המתוק לפתות, להקסים, ולהוליך שולל. בשנת 2019 השתתפה בתערוכה "עידן חדש" (אוצרת הילה כהן־שניידרמן) במוזיאון בת ים.[5]

בגיל 44 למדה לתואר ראשון בעבודה סוציאלית באוניברסיטת בר-אילן.

חיים אישיים

עריכה

מנישואיה לאדם ברוך נולדו ילדיה עמליה רוזנבלום ועידו רוזנבלום. היא הייתה אחייניתו של אליעזר שביד. מאז תחילת שנות ה-70 ועד למותה התגוררה ביפו.[6]

קישורים חיצוניים

עריכה

הערות שוליים

עריכה