פתיחת התפריט הראשי

אריאל עמיעד

אריאל עמיעד (10 באוגוסט 192425 בספטמבר 2005)[1] היה קצין קשר ראשי בצה"ל בדרגת אלוף-משנה, מנכ"ל משרד החקלאות, מנכ"ל חברת החשמל וסגן ראש עיריית תל אביב.

אריאל עמיעד
Ariel Amiad 1974 – 1980.jpg
אריאל עמיעד בעת שכיהן כמנכ"ל חברת החשמל במחצית השנייה של שנות ה-70 של המאה ה-20
לידה 10 באוגוסט 1924
בן שמן
פטירה 25 בספטמבר 2005 (בגיל 81)
ישראלישראל  ישראל
השתייכות Hahaganah.png  ההגנה
הצבא הבריטיהצבא הבריטי הבריגדה היהודית
Badge of the Israel Defense Forces.new.svg  צבא הגנה לישראל
תקופת שירות 1937–1958
דרגה אלוף-משנה  אלוף-משנה
תפקידים בשירות
קצין קשר ראשי
פעולות ומבצעים
מלחמת העולם השנייה
מלחמת העצמאות  מלחמת העצמאות
מלחמת סיני  מלחמת סיני
תפקידים אזרחיים

חייועריכה

עמיעד נולד למשפחת קליבנר בבן שמן, סבו מצד אמו שרה, מרדכי פרימן, היה ממייסדי כפר האיכרים בן-שמן, אביו יוסף היה ממניחי היסוד לענף החקלאות המתקדמת בארץ ישראל. בוגר הגימנסיה הריאלית בלפור. בגיל 13 הצטרף לארגון ההגנה ובגיל 17 התנדב לצבא הבריטי, נשלח למצרים ושירת באבטחת מתקני נפט. עם הקמת הבריגדה היהודית הצטרף לשורותיה ולחם עמה באירופה. הוא סייע להברחת ניצולי שואה לארץ ישראל. ביוני 1946 חזר לישראל, באותה תקופה נהרג אחיו עמיחי, במהלך פעולת פיצוץ גשר א-זיב.[2] יחד עם משפחתו שינה בעקבות כך את שם משפחתם לעמיעד.

במלחמת העצמאות היה קצין קשר בירושלים ובגוש עציון. שימש קצין קשר של חטיבת עציוני, השתתף בקרבות פריצת הדרך לירושלים ובהמשך כקצין קשר של חזית הדרום. הקים את מערך ההדרכה של שירות הקשר יחד עם יהושע מקובר ונתן קפלן ועמד בראש בית הספר הראשון לקשר[3].

בוגר הפקולטה לחקלאות של האוניברסיטה העברית, ב-1951 השתחרר ונסע לארצות הברית ללימודי כלכלה חקלאית ומנהל ציבורי באוניברסיטת קורנל, עבד בארצות הברית כעוזר מחקר בחוות ניסיונות חקלאית. בשובו גויס על ידי הרמטכ"ל משה דיין לשמש כקצין קשר ראשי. עמיעד קידם את החיל מבחינה טכנולוגית, ונקבעה סיסמת החיל "המברק עבור יעבור". יצא לארצות הברית ערב מלחמת סיני לרכוש מכשירי קשר חדישים ולאחר המלחמה מעבר למכשיר תג"ם חדש, הכנסת מכשירי חד-פס ומכשירי טלפרינטר לעוצבות השדה.

שירת כעוזר ראש אג"ם, מאיר עמית. ב-1957 מונה לעמוד בראש "ועדת עמיעד", ועדת חקירה משותפת לצה"ל ולמוסד במטרה לברר האם אברי אלעד, "האדם השלישי" מפרשת העסק הביש, היה זה שהסגיר את רשת אמ"ן לידי כוחות הביטחון המצריים. הוועדה בראשותו לא מצאה הוכחות משפטיות לטענה, אך לפי המלצתה הועמד אלעד לדין בגין החזקת מסמכים סודיים ומגע עם האויב.

לאחר שחרורו מצה"ל ב-1958 שימש סגן מנהל מחלקת התכנון ומקצועות הדרכה וייעוץ במחלקת ההתיישבות של הסוכנות היהודית. בתחילת 1960 מונה להקים את מינהל ההדרכה של משרד החקלאות, במשך השנתיים שעמד בראשו הקים 13 לשכות הדרכה ברחבי הארץ ואיחד את רשתות ההדרכה של המשרד עם אלו של הסוכנות. ב-1961 מונה למנכ"ל משרד החקלאות, הצעיר במנהלי המשרדים מאז קום המדינה. בתקופתו בתפקיד עודד את היצוא החקלאי, שיש כיו"ר תה"ל, הרשות לפיתוח החולה ואגרקסקו[4] והשקיע במחקר ופיתוח[5][6]. יזם את "חקלאות הניילון" (כיסוי הגידולים ביריעות לשם הגנה מפגעי מזג האוויר), סלסלות הפלסטיק לתות שדה, שנתנו עדיפות לפרי הישראלי באירופה[7] ואת "האשראי המודרך", שהסדיר יחסי אמון בין החקלאים, הבנקים והממשלה. לאחר מלחמת ששת הימים קידם תוכנית חומש לעידוד החקלאות ביהודה ושומרון[8]

בספטמבר 1969 התפטר מתפקידו על רקע הצבתו במקום השני ברשימת המערך לבחירות לעיריית תל אביב. הוא שימש כסגן ראש העירייה וממלא מקומו וכאחראי על אגף התברואה. הוא פרש לאחר חילוקי דעות עם ראש העיר יהושע רבינוביץ'.

בפברואר 1974 מונה למנכ"ל חברת החשמל, הוא נאלץ להתמודד עם משבר האנרגיה העולמי בעקבות מלחמת יום הכיפורים, הנהיג את התקנת טורבינות הגז לייצור חשמל בשעות השיא ואת הקמת תחנת הכוח בחדרה, התחנה הפחמית הראשונה בישראל, שעם השלמתה הגדילה את כושר ייצור החשמל במדינה בכ-60%. שימש בתפקיד עד 1980.

כיהן כיו"ר המרכז הישראלי לניהול. בתחילת שנות השמונים שימש נציג היישובים היהודים ברמת הגולן ועסק בפיתוח התשתיות בה. בהמשך מונה ליו"ר חברת מפעלי חמצן וארגון.

היה נשוי לרינה ואב לשלושה ילדים.

קישורים חיצונייםעריכה

הערות שולייםעריכה