אריאל צבל

תאורטיקן זכויות בעלי-חיים ישראלי

אריאל צׂבל (נולד ב-14 בספטמבר 1967) הוא תאורטיקן ישראלי של יחסי אדם-חיה ופעיל זכויות בעלי חיים, המתמחה בניתוח ידע טכנולוגי ומדעי בנושא בעלי-חיים באמצעות כלים ביקורתיים המקובלים במדעי הרוח ובמדעי החברה.

אריאל צבל
אין תמונה חופשית
לידה 14 בספטמבר 1967 (בן 54)
ישראל עריכת הנתון בוויקינתונים
מקום לימודים המכון להיסטוריה ופילוסופיה של המדעים והרעיונות ע"ש כהן
מוסדות מכללת אורנים
תחומי עניין אתיקה, יחסי אדם-חיה
http://arieltsovel.com
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית OOjs UI icon info big.svg

עבד כעורך, ככותב וכמחנך בעמותת אנימלס, וכצפר בחברה להגנת הטבע; מלמד על יחסי אדם-חיה במכללת אורנים.

ביוגרפיהעריכה

אריאל צבל גדל בתל אביב ומתגורר ביבנה.

עבד כרכז נתונים של סקרי נדידה במרכז המידע על עופות דורסים (כיום מרכז הצפרות הישראלי) בחברה להגנת הטבע (1988–1991) ופרסם דוח"ות על סקרי נדידת ציפורים,[1][2][3] המשמשים כמקורות על נדידה בישראל.[4]

למד אמנות במדרשה לאמנות ברמת השרון (1990–1993), ולימד ציור במסגרות שונות. בתקופת לימודיו השתתף בהקמת כתב-העת הד הגרונד ושימש כעורכו. שימש כעורך מדעי של אסופת המאמרים שהופקה לתערוכה בשר ודם במוזיאון על התפר.

ב-1998 החל לעסוק בהיבטים היסטוריים ופילוסופיים של יחסי אדם-חיה, במסגרת לימודי התואר השני במכון להיסטוריה ולפילוסופיה של המדעים והרעיונות באוניברסיטת תל אביב, ובשנת 2012 קיבל שם תואר דוקטור לפילוסופיה, על העבודה "מעמדו של ידע אמפירי באתיקה הבין-מינית" שכתב בהנחייתו של פרופ' גדעון פרוידנטל.

מלמד על יחסי אדם-חיה במכללת אורנים.

עבודה באנימלסעריכה

עבד בעמותת אנימלס (בעבר: אנונימוס לזכויות בעלי חיים) שבה ייסד ביולי 2001 את כתב-העת האלקטרוני "זכויות בעלי-חיים השבוע", ועבד כעורכו וככותבו העיקרי עד יולי 2013. השבועון הופץ ליותר מ-40,000 מנויים, וכתבות השבועון עובדו למאמרים ופורסמו באתר העמותה. כ-500 המאמרים שיצרו צבל ושותפיו באתר העמותה מהווים את מאגר המידע המקיף ביותר על זכויות בעלי-חיים בשפה העברית.[5]

במסגרת עבודתו בעמותת אנימלס תכנן צבל הרצאת מבוא לזכויות בעלי-חיים עבור מסגרות חינוך שונות.[6] הגרסה המוקדמת של ההרצאה הופקה בשנת 2003, ומאז הועברו גרסאות שונות שלה בפני מאות אלפי תלמידים.[7]

צבל העביר הרצאות רבות לקהל הרחב, לרבות קורס "החברה הרב-מינית" (2013-2011),[8] והוא מנהל דף פייסבוק תחת כותרת זו.

עבודה עיוניתעריכה

עבודתו של צבל מוקדשת לחשיבה מחודשת על בעלי-חיים במונחים חברתיים ומוסריים. לדבריו, המושג "החברה" מתייחס בשימוש המקובל בו לבני-אדם בלבד, לעיתים תוך הכללת חיות בית, "אך אל רובן הגורף של החיות אנו רגילים להתייחס כאילו הן נפרדות לחלוטין מהחברה. הן נחשבות בתור חלק מהטבע ולכן מתייחסים אליהן במונחים מתחום הביולוגיה; או שהן נתפסות בתור אובייקטים גרידא של פעילות חקלאית, כלכלית ומדעית". צבל טוען ש"החברה" כוללת בתוכה בני-אדם וחיות ממינים שונים גם יחד, ואילו הגבלת הדיון בחיות לביולוגיה, לחקלאות ולכלכלה היא מעשה חברתי מובהק של כוחנות והדרה.[9]

על רקע השקפה זו עוסק צבל בניתוח טקסטים שנכתבו למטרות יישומיות בחקלאות או במחקר החקלאי והביולוגי, בניסיון לחשוף את מערכת היחסים הבין-מינית המסתתרת מאחורי הידע הטכנולוגי, החקלאי והמדעי. בכך חורגת עבודתו מהגישה המקובלת יותר ב"לימודי בעלי-חיים" (Animal Studies) – הסתמכות על מקורות שנוצרו מלכתחילה בכוונה להצהיר על יחס מסוים לבעלי-החיים. צבל טוען שמקורות כאלה עוסקים בתחומים שוליים, וממילא הם מוטים באופן פולמוסני לטובת בעלי-החיים או בני-האדם הקשורים בהם, או נגד אלה או אלה. צבל קובע שכדי לעמוד על אופי היחסים הבין-מיניים "נדרשת מידה מיוחדת של הסתמכות על נתונים עקיפים, הלקוחים מתוך השיח הכלכלי-טכנולוגי, ועל מקורות 'נייטרליים', אשר במבט ראשון אינם מתייחסים לחיות: תעודות ותיאורים של פעילות חקלאית ופעילות במקצועות אחרים הכרוכים בניצול חיות בקנה-מידה גדול, ספרות הדרכה לחקלאים ולבעלי מקצוע אחרים, ותיאורים של צריכת מוצרים שהופקו מחיות".[10] ניתוח היסטורי כזה מופיע בכמה עבודות שכתב צבל,[11][12][13] שבהן הוא מתאר את "התפתחות חברות התעשייה והצריכה המודרניות דרך אופן צריכת בעלי-חיים ותוצריהם [...] לא מסתפק בדיון תאורטי על המנגנונים של הכחשת האלימות והדחקתה בחברה המודרנית, אלא קושר את התיאוריות הגדולות להתפתחויות טכנולוגיות וכלכליות ספציפיות, ובכך מעביר את הדיון במודרנה ובהשלכותיה מן המעורפל אל הממשי והברור."[14] מסקנתו המרכזית היא שהתהליך ההיסטורי המרכזי שהתחולל במאות השנים האחרונות ביחסים הבין-מיניים הוא ניכור גובר של בני-האדם כלפי בעלי-החיים. הניכור כרוך בדרך-כלל בהרעת מצבם של בעלי-החיים המנוצלים במתקנים התעשייתיים, אך צבל סבור שאין קשר הכרחי בין תיעוש חקלאי ובין הרעת מצבן של החיות, ולמעשה מצבן תלוי באיכות הטכנולוגיה החקלאית ובלחצים החברתיים הקובעים את אופן השימוש בה.[15]

צבל מרבה לעסוק בסוגיות מתודולוגיות של מחקר על בעלי-חיים. לדבריו יש קושי מיוחד להשיג ידע חברתי-היסטורי על בעלי-חיים, אך הקושי נובע פחות מתכונות מהותיות למינים השונים (כגון היעדר שפה) ויותר מההתייחסות שלנו להבדלים בינינו ובין החיות, התייחסות המשקפת ומאשררת את השליטה בהן ואת ניצולן בידי בני-אדם בתנאים חברתיים-היסטוריים נתונים. שיטות הלמידה המקובלות על בעלי-חיים טעונות אפוא שיפור בהשראת שיטות המקובלות ללמידה על בני-אדם, כגון כתיבה ביוגרפית.[16][17]

צבל עוסק במעמדם של בעלי-חיים במסגרת המקצועית של טיפול בעזרת בעלי חיים. לטענתו, הפגיעה בבעלי-חיים נפוצה במקצוע אך אינה מהותית לו.[18] על רקע זה הצטרף לתוכנית הכשרה מקצועית ה"מציבה את טובתם של בעלי-החיים המשתתפים בטיפולים במקום גבוה הרבה יותר מן המקובל במסגרות ההכשרה המקצועית המקבילות בישראל ובעולם."[19] עם זאת, צבל טוען שסימטריה אתית בין הצדדים המעורבים בטיפול בעזרת בעלי-חיים מחייבת שינוי יסודי במקצוע, לרבות שינוי בהגדרת מטרותיו כטיפול ושיקום דו-תכליתי (של האדם ושל החיה המעורבת).[20]

צבל עוסק בבעלי-חיים בחינוך, למשל ב"אסטרטגיות החינוכיות הננקטות על מנת להרחיק מתודעת הילדים את הסבל שאנו גורמים לחיות."[21] בביקורתו על ניצול בעלי-חיים במוסדות חינוך הוא טוען שרוב ההערכות שהתפרסמו בנושא השימוש בחיות שבויות למטרות חינוכיות הן מסמכים מוטים מיסודם לטובת השימוש הנצלני בחיות, ולמעשה התוצאה הסבירה ביותר של מפגש תלמידים עם בעלי-חיים שבויים היא מתן הכשר לניצולם.[22]

קישורים חיצונייםעריכה

הערות שולייםעריכה

  1. ^ אריאל צבל, "נדידת ציפורי שיר בחוף תל-אביב", צופית 3, החברה להגנת הטבע, 1985, עמ' 79-66
  2. ^ דן אלון, יוסי לשם, אהוד דברת ואריאל צבל, נדידת הסתיו של העופות הדואים, סקר חוצה שומרון והעמקים הצפוניים (1991-1982), העזניה 20, 1992, עמ' 80-1
  3. ^ David Yekutiel (ed.), Raptors in Israel – Passage and Wintering Populations, Eilat: International Birdwatching Center Eilat, 1991, פרק Ariel Tsovel and Dan Allon, "Soaring Bird Migration Survey in the Northern Valleys of Israel, Autumns 1988-90", עמ' 31-45
  4. ^ Ron Frumkin, Berry Pinshow and Shani Kleinhaus, A Review of Bird Migration over Israel, Journal für Ornithologie 136 (2), 1995, עמ' 147-127
  5. ^ זכויות בעלי-חיים השבוע, האתר של ד"ר אריאל צבל, ‏3.8.2020
  6. ^ יחסי חיה-אדם: מסמכים נוספים, האתר של ד"ר אריאל צבל, ‏3.8.2003
  7. ^ הרצאות לתלמידים על זכויות בעלי-חיים, אנימלס, ‏3.8.2020
  8. ^ לאה רודיטי, להתגפף עם החתול ולעשות על האש? זה לא עובד, מעריב, ‏2.6.2012
  9. ^ דף הבית, האתר של ד"ר אריאל צבל, ‏3 באוגוסט 2020
  10. ^ בנימין ארבל, יוסף טרקל וסופיה מנשה (עורכים), בני-אדם וחיות אחרות באספקלריה היסטורית, ירושלים: כרמל, 2007, פרק אריאל צבל, "מגע מנוכר: שינויים ביחס לחיות בבריטניה ובארצות-הברית מהמאה השמונה-עשרה עד תחילת המאה העשרים", עמ' 387-333
  11. ^ Ariel Tsovel, “The Untold Story of a Chicken and the Missing Knowledge in Interspecific Ethics”, Science in Context 19 (2), June 2006, עמ' 237-267
  12. ^ Ariel Tsovel, The Status of Empirical Knowledge in Interspecific Ethics (PhD Dissertation), Tel-Aviv: Tel-Aviv University, April 2012
  13. ^ אריאל צבל, "חיות בניהול אוטומטי: עבר, הווה ועתיד", חיות וחברה 47, דצמבר 2012, עמ' 68-55
  14. ^ דן תמיר, בעלי-החיים מגיעים למדעי הרוח, הארץ, ‏8.4.2008
  15. ^ אריאל צבל, מצב השליטה בגוף החי כיום: ערכים אל-זמניים וטכנולוגיות ימי-הביניים (הרצאה מצולמת), פסטיבל פרינט סקרין לאמנות ולתרבות דיגיטלית, סינמטק חולון, 2017
  16. ^ Ariel Tsovel, “What Can a Farm Animal Biography Accomplish? The Case of Portrait of a Burger as a Young Calf", Society and Animals 13 (3), August 2005, עמ' 245-262
  17. ^ עמיחי שלו ויוחאי עתריה (עורכים), העידן הפוסט-אנושי: בין פנטזיה לחיי נצח לבהלה קיומית, חיפה: פרדס, 2016, פרק אריאל צבל, "חתולים, משוגעים ופועלים: לספר את סיפורם של מי שלא הותירו עדות היסטורית", עמ' 116-91
  18. ^ אריאל צבל, "טיפול בעזרת בעלי-חיים: הערכה מוסרית", חיות וחברה 50, מאי 2014, עמ' 65-55
  19. ^ טיפול רגשי הנעזר בבעלי-חיים, ייחודיות התכנית, אורנים המכללה האקדמית לחינוך
  20. ^ אריאל צבל, "מדוע סימטריה אתית במערכת טיפולית המערבת חיות מחייבת מאמץ מוגבר לטובת החיות?" (הרצאה מצולמת), המכללה האקדמית לחינוך אורנים, 2018
  21. ^ רוחמה וייס, מהזונה התנ"כית ועד הוליווד: אין שום זוהר בזנות, ynet, ‏21.6.2019
  22. ^ אריאל צבל, "כבוד בפינת החי? השלכות חינוכיות של מפגש תלמידים עם חיות שבויות", דברים 12, אוקטובר 2019, עמ' 265-247