מוזיאון על התפר

מוזיאון על התפר
מידע כללי
סוג	אמנות עכשווית
כתובת	חיל ההנדסה 4, ירושלים
מיקום	ירושלים
מדינה	ישראל
מייסדים	משפחת גאורג פון-הולצברינק
הקמה ובנייה
תקופת הבנייה	?–2005
תאריך פתיחה רשמי	2005
אדריכל	אנדון ברמכי
קואורדינטות	31°47′10″N 35°13′37″E / 31.7861°N 35.22687°E
	mots.org.il
	(למפת ירושלים רגילה) מוזיאון על התפר

מוזיאון על התפר הוא מוזיאון חברתי לאמנות עכשווית, הממוקם על התפר הפיזי-גאוגרפי בין מזרח למערב ירושלים.

פעילות

באמצעות תערוכותיו מעלה המוזיאון לדיון סוגיות חברתיות שנויות במחלוקת העומדות במרכז השיח הציבורי. אל מול מציאות רווית קונפליקטים וברוח זכויות האדם, מבקש המוזיאון להביא לשינוי ערכי וחברתי במטרה לקדם דיאלוג. במוקד התערוכות המתחלפות במוזיאון עומדים תפרים לאומיים, מעמדיים, אתניים ודתיים בהקשריהם המקומיים והאוניברסליים.

המוזיאון נוסד ביוזמתו של רפי אתגר, הודות לתרומתה הנדיבה ותמיכתה המתמשכת של משפחת גאורג פון-הולצברינק מגרמניה, באמצעותה של הקרן לירושלים, ונבחר על ידי "הניו יורק טיימס" כאחד מ-29 המוסדות המובילים בעולם בתחום האמנות.^[1]

בין מיטב האמנים אשר השתתפו בתערוכותיו השונות של המוזיאון אפשר לציין את אנסלם קיפר, ברוס נאומן, ביל ויולה, סופי קאל, וים ונדרס, תומאס הירשהורן, גילברט וג'ורג', פול מקרטי, ברברה קרוגר, ג'ני הולצר, דאגלס גורדון, יעל ברתנא, מיכל רובנר, דני קרוון, משה גרשוני, מיכה אולמן, יהושע נוישטיין, לארי אברמסון, סיגלית לנדאו, ציבי גבע, מנשה קדישמן, מיקי קרצמן ומיכל נאמן.^[2]

בניין המוזיאון

מוזיאון על התפר- יצירתו של דני קרוון בחזית הבניין

המוזיאון שוכן בבניין נאו-קלאסי, שבנה האדריכל הערבי-נוצרי אנדון ברמכי בשנת 1932. בתקופה שבה הייתה ירושלים מחולקת (1948-1967) הופקע הבית ושימש עמדה צבאית ישראלית- אשר ניצבה על קו התפר בין ישראל לירדן מול מעבר מנדלבאום - המעבר היחיד בין שני חלקי העיר. במהלך הקרבות במלחמת ששת הימים, נפגע המבנה מפגזים וכדורים וסימני הפגיעות ניכרים בו עד היום.

בשנת 1981 שופץ המבנה והפך למוזיאון היסטורי, המתעד את איחודה של ירושלים.

בשנת 1999 שונה ייעודו של הבניין והוצגה בו תערוכת קבע אינטראקטיבית שקראה לסובלנות, הבנה ודו-קיום בין העמים.

מאז 2005 משמש הבניין משכנו של מוזיאון על התפר- מוזיאון חברתי לאמנות עכשווית. ההיסטוריה רבת התהפוכות של הבניין היא עדות לשינויים הפוליטיים שעברו ירושלים והארץ כולה. מהיותו בית פרטי של משפחה פלסטינית, דרך השימוש שנעשה בו כעמדת קרב צבאית ישראלית, ועד להפיכתו למוזיאון חברתי המנסה, דווקא במקום זה, לייצר שיח ולהניח גשרים בין בני האדם.

תערוכות

2005 - "סוף הדרך" (אוצר: רפי אתגר) על האלימות בחברה הישראלית עם תום האינתיפאדה.
2006 - " שווים ושווים פחות" (אוצר: רפי אתגר) שעסקה בסוגיות של אפליה, ניצול והשפלה, במטרה לעורר את המודעות והרגישות החברתית.
2007 - "חיים חשופים" (אוצר: רפי אתגר) על ההשלכות האישיות והציבוריות של מקרים בהם מצב חירום זמני הופך ללגיטימי ומתמשך.
2008 - "רעידת אדם" (אוצר: רפי אתגר) עמדה על מרכזיותה של החרדה ביחסי הגומלין של האדם עם עולמו ועל ידי כך בחנה את הדינמיקה של היחסים החברתיים והפוליטיים.
2009 - "אדם אדמה" (אוצר: רפי אתגר) עסקה במפגש המורכב בין אדם לסביבה ובין אדם לטבע.
2010 - "בית בלי בית" (אוצר: רפי אתגר) בחנה את תהליך הפוליטיזציה של הבית והיחס בין הבית הפרטי למדינה.
2010 - "זכות המחאה" (אוצר: רפי אתגר) עמדה לא רק על הזכות למחות אלא גם על החובה הנדרשת בעקבותיה.^[3]
2011 - "סוף מערב" (אוצר: רפי אתגר) על ההתנגשות בין האסלאם למערב ותוצאותיה האפשריות.
2012 - "מעבר לזיכרון" (אוצר: רפי אתגר) עסקה במסע אל העתיד באמצעות הזיכרון ובהדחקה וההכחשה של הפחדים והחרדות שחווה האנושות, מתוך ניסיון לבדוק באמצעותם תרחישים עתידיים הצפויים לנו ולעולמנו.
2013 - "בשר ודם" (אוצר: רפי אתגר) קוראת לנו להביט בבשר ובדם כמרקם המחבר את כל משפחת החי ואנו בתוכה, ולעורר אותנו להתנהג כלפיה בכבוד ובחמלה.
2013 - "כל אדם נושא חדר בתוכו" (אוצר: רפי אתגר) עוסקת במשמעות הבדידות כתופעה המשפיעה יותר ויותר על בני האדם בעידן העכשווי.
2014 - "הלוך הלכו העצים למשוח עליהם מלך" (אוצר: רפי אתגר) שבוחנת במבט ביקורתי את היחסים המורכבים בין המנהיגים למונהגים.
2015 - "מרחב לא מוגן" (אוצר: רפי אתגר) על שאלת אחריותו ומידת יכולתו של הפרט לשנות ולהשפיע על גורלו וגורל סביבתו, ועד כמה מתערבת החברה והממסד בהגבלת היחיד ועיצוב דמותו.
2016 - "אפגניסטן אהובתי" (אוצרת: גיזלה קייזר) התערוכה מציגה את צילומיה האחרונים של זוכת פרס הפוליצר אניה נידרינגהאוס, קודם הירצחה באפגניסטן, המראים תיעוד נדיר של חיי הנשים בתקופת שלטון הטאליבן ואחריו.
2017 - "לא תעשה לך" (אוצר: רפי אתגר) שהתייחסה ליחסי הגומלין בין עולם האמונה ועולם האמנות, ושימשה ראי לתקופה ולשינויים המתקיימים בה.
2018 - "כלואות" (אוצר: רפי אתגר) על עולמן הפנימי של נשים, תוך זיהוי מקרים של פגיעה והחלשה המתרחשים הן במרחב הפרטי והן במרחב הציבורי.
2019 - "השאלה של הירושימה" (אוצר: רפי אתגר) על ההשלכות של השמדה מוחלטת שהאנושות מפתחת, ודיון בשאלות של זהות וריבונות.
2019 - "אפילו העצים מדממים" (אוצר: רפי אתגר) על המשמעויות האסתטיות, התרבותיות, הלאומיות והפוליטיות שבין עצים ואנשים, וכן על יצריהם ותלותם ההדדית זה בזה.
2019 - "ירושלים - דיוקן עצמי" (אוצר: רפי אתגר) סיפורה של עיר המפגישה אנשים כה שונים החולקים זה עם זה וחלוקים זה על זה.
2019 - "דמוקרטיה עכשיו" (אוצר: רפי אתגר) האם הדמוקרטיה הפכה למילה נרדפת לשחיתות?
2019 - "יורים ובוכים" (אוצר: רפי אתגר) על ההתעלמות מן הזוועות המתרחשות על סף ביתנו.
2019 - "המאויים" (אוצר: רפי אתגר) על הטראומה שבמוות שממנה אנו חרדים ואליה אנו נמשכים.
2020 - "להיוולד מחדש" (אוצר: רפי אתגר) על התבוננות באיתני הטבע ובנבכי אישיותם ומעניקים לנו חוויה מחודשת של תהליך הבריאה.
2020 - "פנחס כהן גן" (אוצר: רפי אתגר) וידוי אישי ממקומו של היחיד המביע את מחאתו כנביא בשער ומעביר אלינו חוויות של משמעות קיומית, של חברה הנאבקת בקשייה התרבותיים והערכיים.
2020 - "מטרופוליס" (אוצר: רפי אתגר) על מרוץ האדם להגיע רחוק יותר וגבוה יותר.
2020 - "הגולם" (אוצר: רפי אתגר) האם האנושות נמצאת בדרך למאבק על השליטה אל מול מכונות יציר כפיה המתחילות לחשוב בעצמן?
2020 - "חיים בזבל" (אוצר: רפי אתגר) על תופעות הטבע המדאיגות המתרחשות בשנים האחרונות ומאיימות על קיומו של כדור הארץ.
2020 - "לא על הבגד לבדו" (אוצר: רפי אתגר) האם עושה האדם את הבגד או שמא עושה הבגד את האדם?
2021 - "חי/דומם/ארץ" (אוצר: רפי אתגר) תמונת מצב רוויית מתחים של החברה הישראלית הכוחנית והמפולגת.
2021 - "דוגמאות לחיקוי" (אוצרת: אדריאן גולר) התערוכה עוסקת ברבדים שונים של משבר האקלים, מעודדת חזון של חיי קיימות, ומדגישה את הרעיון שכל אדם יכול להיות חלק מהמהפכה הירוקה.
2022 - "נגע" (אוצר: אלון רזגור) לוכדת את הלך הרוח האמנותי בעתות מגפה ומשבר, ומתארת כיצד העולם מתעצב על ידי המציאות החדשה.
2022 - "מאז ולעולם" (אוצרת: דביר שקד) שמבקשת לספר את הסיפור הלהטב"קי המקומי הרחב והמגוון יותר דרך צירי הזמן והמרחב.
2022 - "אלפא" (אוצרת: שחר שלו) פורסת מנעד רחב של מבטים על גבריות ישראלית, אשר מבטאים את השיח המשתנה בנושא.
2022 - "מלכי הגבעה" (אוצרת: שחר שלו) חוקרת טקסי חניכה ואזרוח, באמצעות סמלים וריטואלים הקשורים קשר הדוק למערכת הערכים של החברה והתרבות הישראלית המודרנית.
2022 - "קרובות" (אוצרת: אביטל וכסלר) מציעה מרחב שיש בו מן הפראי והגולמי לצד איפוק אסתטי וסדר. תוך שהיא מתייחסת במרומז או בישירות, לגוף נשי.
2023 - "סינדרום ירושלים" (אוצר: אנדריי וייס) מאגדת ארכיון עשיר של ראיונות שערכה האמנית קתרזינה קוזירה בביקוריה בירושלים, עם אנשים יוצאי דופן המזהים עצמם עם דמות המשיח.
2023 - ״ההסכם״ (אוצרת: ד״ר שיר אלוני יערי) מציבה את הניסיון האנושי במרכז, בעודה חוקרת באמצעים חזותיים את המסגרות, ההקשרים והמגבלות החברתיות שמכוננים אותו.
2023 - ״דמוקרטיה אומרת״ (אוצר: חן שפירא) סוקרת מופעי מחאה לאורך ההיסטוריה בישראל, ומעלה שאלות על גבולות הדמוקרטיה וחופש הביטוי בישראל.
2023 - "המשכיות" (אוצרת: ד"ר שיר אלוני יערי) בוחנת חוויות של אובדן, זיכרון וטראומות אינדיבידואליות וקולקטיביות.
2023 - ״תעלת עזה״ (אוצר: חן שפירא) מתאר את סיפור חפירתה הבדוי של תעלה המפרידה את רצועת עזה מישראל, ופורש לעינינו חלום וחזון אוטופי מצד אחד אך גם סיפור של הכחשה והתעלמות ממציאות דיסטופית מצד שני.
2024 - ״Welcome Home / Come Home״ (אוצרת: ד״ר שיר אלוני יערי) עבודת ניאון שמהבהבת באופן קבוע, כך שהאותיות ׳Wel׳ נעלמות ושבות, ונותרת האמרה ״Come Home״ כקריאה נואשת להחזרת החטופים/ים.
2024 - ״תֹּפֶת״ (אוצרת: ד״ר שיר אלוני יערי) מציעה מרחב התבוננות ומחשבה המבוסס על סתירה, חקירה וספק.
2024 - ״מורדות״ (אוצרת: ד״ר שיר אלוני יערי) מתעדת נשים חזקות בתנ״ך המהוות אנטיתזה לנשים ה״נחמדות״, הטובות והצייתניות שהסדר הגברי ציפה מהן להיות.
2024 - ״הרי אומיי״ (אוצרת: ליזה אחמדי) שואבת השראה מציורי נוף ומפילוסופיה דאואיסטית עתיקה ומאמצת פרספקטיבה שאינה ממוקדת באדם כדי לתעל את היצירה של הטבע.
2024 - ״אוֹרָיְתָא: כחומר ביד היוצר״ (אוצר: ד״ר דוד שפרבר) מבקשת להציג מגמה אמנותית חדשה, של עבודות אשר מסמנות את ערכו של הטקסט המקודש דווקא דרך חומריותו.
2024 - ״אני, שתיים.״ (אוצרת: שחר שלו) בוחנת את מרווח התנועה, חופש היצירה וגבולות העצמי בתוך המרחב האמנותי והחברתי-פוליטי.
2024 - ״הכל״ (אוצרת: מריה כריסטינה דידרו) מגלמת גישה הוליסטית לחיים בשילוב ובהרמוניה עם הסביבה, ומציעה עמדה אלטרנטיבית לקשר ההדדי בין עולם העיצוב, האנושות ומגוון צורות החיים.

בשנת 2000 – מפיק המוזיאון, ביוזמתו של רפי אתגר, את תערוכת COEXISTENCE,^[4] מיזם בינלאומי ענק בו משתתפים מעצבי כרזות ידועים מרחבי העולם. המיזם הוצג ב-35 ערים ביבשות שונות והוא קורא לכבוד הדדי בין העמים והדתות. במסעו זה תומכים מנהיגי מדינות ואנשי רוח רבים מכל קצוות תבל.

לקריאה נוספת

מוזיאון על התפר- פנים

קטלוג ״סוף הדרך״ (עורכות: רומי שפירא, הלה צברי והדס זוהר), מוזיאון על התפר, 2005.
קטלוג ״חיים חשופים״ (עורך: רועי ברנד), מוזיאון על התפר, 2007.
קטלוג ״רעידת אדם״ (עורכת: ניצן רותם), מוזיאון על התפר, 2008.
קטלוג ״אדם אדמה״ (עורכת: עינת מנוף), מוזיאון על התפר, 2009.
קטלוג ״בית בלי בית״ (עורכת: אריאלה אזולאי), מוזיאון על התפר, 2010.
קטלוג ״זכות המחאה״ (עורך: אבי כצמן), מוזיאון על התפר, 2010.
קטלוג ״סוף מערב״ (עורך: אוריה שביט), מוזיאון על התפר, 2011.
קטלוג ״מעבר לזיכרון״ (עורך: צבי כרמלי), מוזיאון על התפר, 2012.
קטלוג ״בשר ודם״ (עורך: אריאל צבל), מוזיאון על התפר, 2013.
קטלוג ״כל אדם נושא חדר בתוכו״ (עורכת: עינת אופיר), מוזיאון על התפר, 2013.
קטלוג ״הלוך הלכו העצים למשוח עליהם מלך״ (עורך: מיכה פופר), מוזיאון על התפר, 2014.