ארכיבישופות מגדבורג
ארכיבישופות מגדבורג (בגרמנית: Erzstift Magdeburg) הייתה ארכיבישופות קתולית (969–1552) ונסיכות-ארכיבישופות (1180–1680) של האימפריה הרומית הקדושה שמרכזה העיר מגדבורג שעל נהר האלבה.
 | |
 | |
| גאוגרפיה | |
|---|---|
| יבשת |
אירופה  |
| היסטוריה | |
| הקמה | הקמת הארכיבישופות |
| תאריך | 968 |
| פירוק | חילון הארכיבישופות |
| תאריך | 1680 |
| ישות קודמת |
 דוכסות סקסוניה |
| ישות יורשת |
 דוכסות מגדבורג |
  | |
האריכיבישופות תוכננה מאז 955 והוקמה ב-968, הארכיבישופות הקתולית התבטלה הלכה למעשה מאז 1557, כאשר הנסיך-ארכיבישוף האחרון שאושר על ידי האפיפיור, זיגיסמונד הלותרני מברנדנבורג, הגיע לבגרות וקתדרלת מגדבורג אימצה את הלותרניות בשנת 1567, כאשר רוב בני הקהילה הקדימו את המרתם. כל יורשיו היו רק מנהלי הנסיכות-ארכיבישופות וגם לותרנים, מלבד הקתולי לאופולד וילהלם, ארכידוכס אוסטריה (1631–1635). מבחינה כנסייתית הקתולים הנותרים והקהילות והמנזרים שלהם בארכיבישופות לשעבר הועמדו תחת פיקוח הארכיבישוף של קלן בשנת 1648 ותחת סמכות השיפוט של הוויקריאט האפוסטולי של המיסיונות הצפוניים ב-1670.
מבחינה פוליטית זכתה הנסיכות-ארכיבישופות לחופשיות אימפריאלית[1] כנסיך-ארכיבישוף ב-1180. שטחה כלל רק חלקים מסוימים מהאזור הארכידיוקסי, כגון העיר מגדבורג, עיקר מגדבורג בורדה, וארץ יריחו כמכלול אינטגרלי ונכללים בחלקים של הסאלקרייס, כולל האלה על הזאלה, אוביספלד והסביבה, כמו Jüterbog והסביבה. הנסיכות-ארכיבישופות שמרה על תוארה כמונרכיה נבחרת עד 1680. לאחר מכן ברנדנבורג-פרוסיה רכשה את נסיכות מגדבורג, ולאחר שחולנה, הפכה אותה לדוכסות מגדבורג, מונרכיה תורשתית באיחוד אישי עם ברנדנבורג.
הדיוקסיה המודרנית של מגדבורג שנוסדה ב-1994 היא דיוקסיה של הטקס הלטיני של הכנסייה הקתולית הממוקמת במדינות הגרמניות סקסוניה-אנהלט, ברנדנבורג וסקסוניה.
היסטוריה עריכה
לאחר מלחמות השנים 940 ו-954, כאשר הסלאבים הפולאבים, התקדמו עד האודר, והמדיארים התקדמו כל כך רחוק לתוך גרמניה, עד שאאוגסבורג הייתה מאוימת. בקרב לכפלד ב-955 הם הובסו ונהדפו. מיד בשנת 955 החל אוטו הגדול לפעול להקמת ארכיבישופות במגדבורג, לייצוב באמצעות התנצרות השטחים המזרחיים. הוא ביקש להעביר את בירת הדיוקסיה מהלברשטט למגדבורג, ולהפוך אותה לארכי-דיוקסיה. אבל זה זכה להתנגדות נמרצת של הארכיבישוף של מיינץ, שהיה המטרופוליטן של הלברשטט. כאשר, בשנת 962, האפיפיור יוחנן השנים עשר אישר את הקמת הארכיבישופות, נראה היה שאוטו זנח את תוכנית ההעברה שלו. האחוזות השייכות למנזרים הנזכרים לעיל (נוסדו בשנת 937) הוסבו תחת הארכיבישופות החדשה, והנזירים הועברו למנזר ברגה. הכנסייה הארכי-פיסקופלית הפכה את מאוריציוס הקדוש לפטרונה, ובנוסף קיבלה מאוטו תרומות ומענקים חדשים.
הפרובינציה הכנסייתית שלה כללה את הדיוקסיות הקיימות ברנדנבורג והאוולברג ואת הדיוקסיות החדשות שנוסדו מרזבורג, צייץ ומייסן. לבוס נוספה ב-1424. הארכידיוקסיה החדשה הייתה קרובה לאזורי הגבול הבלתי מאובטחים של האימפריה הרומית הקדושה והשבטים הסלאבים, ונועדה לקדם את הנצרות בקרב הסלאבים הרבים ואחרים. ב-20 באפריל 967, הוקמה הארכיבישופות חגיגית בסינוד רוונה בנוכחות האפיפיור והקיסר. הארכיבישוף הראשון היה אדלברט, נזיר לשעבר של סנט מקסימין בטריר, לאחר מכן הבישוף מיסיונר לרותנים (רותניה), ואב המנזר של וייסנבורג באלזס. הוא נבחר בסתיו 968, קיבל את הפאליום ברומא, ובסוף השנה הוכתר חגיגית במגדבורג.
השטח הארכידיוקסי של מגדבורג היה קטן למדי; היא כללה את המחוזות הסלאבים של סרימונט, נודיזי, נלטיצ'י, ניזיזי, וחצי מצפון תורינגיה.
אותריך נבחר לארכיבישוף לאחר מותו של אדלברט (981). גיזילר ממרסבורג השיג בשוחד ובמירמה את החזקה בכס מגדבורג, וגם הצליח לתפוס זמנית את הבישופות של מרזבורג (עד 1004). בין היורשים הראויים להזכיר ניתן למנות את גרו הקנאי (1012–1023); ורנר (1063–1078), שנהרג בקרב עם היינריך הרביעי; נורברט הקדוש, בלט במאה ה-12 (1126–1134), מייסד המסדר הפרה-מונסטראטנסי.
הארכיבישוף ויכמן (1152–1192) היה חשוב יותר כריבון ונסיך של האימפריה הרומית הקדושה מאשר כבישוף. ויכמן צידד בקיסר במרד הסקסוני הגדול ותוגמל על ידי הכרה בזמניות הארכיפיסקופליות ובקתדרלה כמצב של חופשיות אימפריאלית בתוך האימפריה הרומית הקדושה, ולפיכך ויכמן היה הראשון שהוסיף את התואר נסיך חילוני לארכיבישוף הכנסייתי שלו. אלברכט השני (1205–1232) הסתכסך עם אוטו השני, מרקיז ברנדנבורג (1198–1215), משום שהכריז על חרם האפיפיור נגד האחרון ומלחמה זו פגעה מאוד בארכיבישופות. ב-1208 החל לבנות את הקתדרלה הנוכחית של מגדבורג, שנחנכה רק ב-1263, ומעולם לא הסתיימה לחלוטין; גינתר הראשון (1277–1279) בקושי נמלט ממלחמה רצינית עם המרקיז אוטו הרביעי, שהתרעם בגלל שאחיו אריך מברנדנבורג לא נבחר לארכיבישוף. הברנדנבורגרים הצליחו לאלץ את גינתר הראשון ואת ברנהרד השלישי (1279–1281) להתפטר ולהפוך את אריך לארכיבישוף (1283–1295).
הקרדינל אלברכט מברנדנבורג (1513–1545), בשל מעמדו הלא בטוח, כמו גם היותו מוגבל בשל חוסר מתמיד בכספים, נתן איזשהו הזדמנות להפצת הלותרניות בדיוקסיה שלו, למרות שהוא עצמו התנגד לרפורמציה. זה לא נכון שהוא הפך לותרני וביקש לשמור על ראייתו כנסיכות חילונית, ולא נכון באותה מידה שבפרלמנט קאלבה בשנת 1541 הוא הסכים להכנסת הרפורמציה כדי לשלם את חובותיו. ממשיכי דרכו היו הקתולים הקנאים יוהאן אלברכט מברנדנבורג-אנסבך (1545–1550), אשר עם זאת יכלו להשיג מעט מאוד, ופרידריך הרביעי מברנדנבורג, שמת ב-1552.
מנהלים שהיו נסיכים חילוניים תפסו כעת את מקומו של הארכיבישוף, והם, כמו גם רוב צוות הקתדרלה ותושבי הארכיבישופות, היו בדרך כלל פרוטסטנטים. הם השתייכו לבית הוהנצולרן ששלט בברנדנבורג, שאימץ את הקלוויניזם ב-1613. כריסטיאן וילהלם נפל בשבי בשנת 1631, ובהמשך המיר את דתו לקתוליות והשתקע בכנסייה הקתולית בווינה. בזמן שלום פראג (1635), הארכיבישופות של מגדבורג נפלה בידי אוגוסט, דוכס סקסוניה-וייסנפלס. בשלום וסטפליה (1648) הובטחה לברנדנבורג-פרוסיה השלטון בארכיבישופות עם מות אוגוסט. כאשר הנסיך הסקסוני מת ב-1680, הארכיבישופות חולנה על ידי ברנדנבורג והפכה לדוכסות מגדבורג.
הקתולים הנותרים באזור היו תחת תחום השיפוט של הוויקריאט האפוסטולי של המיסיונות הצפוניים בין השנים 1670 ל-1709, ושוב בין השנים 1780 ל-1821. בין השנים 1709 ו-1780 הם היו תחת תחום השיפוט שלהוויקריאט האפוסטולי של סקסוניה העליונה והתחתונה. בשנת 1821, האזור הועבר מבחינה קתולית לדיוקסיה פדרבורן. בשנת 1994 נוסדה באזור דיוקסיית מגדבורג.
קישורים חיצוניים עריכה
הערות שוליים עריכה
- ^ כפיפות ישירה לקיסר וחופשיות מסמכות לאדון מקומי