ארמאן די פאטי דה קלאם
שארל ארמאן אוגוסט פרדיננד מרסייה די פאטי דה קלאם (בצרפתית: Charles Armand Auguste Ferdinand Mercier du Paty de Clam; 21 בפברואר 1853 – 3 בספטמבר 1916) היה לוטננט קולונל בצבא צרפת, אשר התפרסם בשל חלקו בפרשת דרייפוס.
 | |
| ארמאן די פאטי דה קלאם | |
| לידה |
21 בפברואר 1853 פריז, הקיסרות השנייה  |
|---|---|
| פטירה |
3 בספטמבר 1916 (בגיל 63) ורסאי, הרפובליקה הצרפתית השלישית |
| מדינה |
צרפת  |
| צאצאים |
Charles du Paty de Clam |
| השתייכות |
 צבא צרפת |
| דרגה | לוטננט קולונל |
| פעולות ומבצעים | |
| מלחמת העולם הראשונה | |
| עיטורים | |
| |
  | |
ביוגרפיה עריכה
תחילת דרכו עריכה
פאטי נולד בפריז ב-21 בפברואר 1853. אביו וסבו היו שניהם עורכי דין, אולם הוא פנה לקריירה צבאית. ב-1870 הוא סיים את האקדמיה הצבאית סן-סיר והתגייס לצבא צרפת. ב-1874 הוא הועלה לדרגת לוטננט, וב-1877 לדרגת קפטן. ב-1879 הוא הוצב במטה הכללי במשרד הראשון (משרד הניהול), וב-1887 הועבר למשרד השלישי (מבצעים ואימונים). ב-1890 הוא הועלה לדרגת מייג'ור.
חקירתו ומעצרו של דרייפוס עריכה
בספטמבר 1894, מחלקת הריגול הנגדי של צבא צרפת גילתה את "הבורדרו" מסמך שנגנב משגרירות הקיסרות הגרמנית בפריז, ואשר ממנו השתמע כי בשורות צבא צרפת פועל מרגל המעביר מידע לגרמנים. חקירה חובבנית שערך אנרי ד'אבוביל הובילה אותו למסקנה שהאשם הוא אלפרד דרייפוס - קצין יהודי צעיר. ד'אבוביל טען כי ישנו דמיון בין כתב היד שבו נכתב הבורדרו לכתב היד של דרייפוס, והציג את ממצאיו בפני הרמטכ"ל בואדפר וסגנו גונז. אלו האחרונים הגישו את הנתונים בפני שר המלחמה אוגוסט מרסייה, אשר דרש לערוך חקירה מקיפה יותר. בשלב זה, נטל גונז את היוזמה לידיו, והזמין את פאטי למשרדו. פאטי נהג להתרברב שיש לו כישורים גרפולוגיים, וגונז החליט לתת לו להשוות בין הבורדרו לכתב ידו של דרייפוס. גונז הציג בפני פאטי את הבורדרו לעומת כתב יד של דרייפוס בלי לספר לו למי שייך כתב היד. פאטי קבע מיד כי שני כתבי היד זהים. גונז הסביר לו כעת את החשד ופרט בפניו את החקירה החובבנית של ד'בוביל. פאטי חקר את כתבי היד במהלך ה-7 באוקטובר, ולמחרת הגיש את תוצאות מחקרו אשר קבעו כי "למרות כמה הבדלים" שני כתבי היד זהים ורצוי להגיש אותם לחקירה רצינית יותר.
ב-12 באוקטובר זימן אליו בואדפר את פאטי ודרש ממנו לאסור את דרייפוס ולבצע חיפוש בביתו. במקום לבצע מעצר פשוט, פאטי הכין תוכנית מפורטת ודרמטית כיצד לעשות זאת. ככל הנראה הוא קיווה שדרייפוס ישבר ויודה בכל. ביום שבת 13 באוקטובר קיבל דרייפוס אל ביתו צו המורה לו להגיע ביום שני 15 באוקטובר למיניסטריון המלחמה בלבוש אזרחי לצורך ביקורת שגרתית. דרייפוס תמה על ההוראה, אולם לא חשד במאום. ייתכן שבכוונה העניק לו פאטי מרווח של זמן מתוך תקווה שדרייפוס ינסה להימלט או להסתתר וכך יאשש באופן רשמי את החשדות לגביו.[1] אולם לא כך קרה, ובמועד הנקוב הופיע דרייפוס בכניסה למיניסטריון המלחמה. בכניסה, הוא פגש את לוטננט קולונל ז'ורז' פיקאר, אשר עתיד למלא תפקיד חשוב בהמשך הפרשה ולעת עתה רק הוכנס בסוד העניינים. פיקאר הזמין את דרייפוס לחדרו, שם שוחחו במשך כמה דקות, ולאחר מכן הוביל אותו אל חדרו של בואדפר. זה האחרון לא היה בחדר, ובמקומו מצא דרייפוס את פאטי ועוד שלושה אנשים בלבוש אזרחי.[2]
פאטי הציג את עצמו בפני דרייפוס וביקש ממנו כטובה אישית לכתוב בשבילו מכתב לבואדפר. פאטי החל להכתיב לו מכתב אשר שילב בתוכו קטעים מתוך הבורדרו. בשלב מסוים נראה היה שדרייפוס מאבד את ביטחונו העצמי, וידו החלה לרעוד באמצע הכתיבה. פאטי ניסה לערער אותו עוד יותר, אולם לא הצליח בכך. לפיכך, הוא החליט לנטוש את העמדת הפנים. הוא הניח יד על כתפו של דרייפוס והצהיר: "בשם החוק אני אוסר אותך. אתה נאשם בבגידה במולדת". דרייפוס העיד לימים כי: "אילו הלם בי הרעם לא היה גורם לי להזדעזעות כה עזה". הוא החל למחות ולזעוק שהוא חף מפשע, בעוד האנשים בחדר השתלטו עליו ונטלו ממנו את מפתחות ביתו. פאטי הגיש לו אקדח והציע לו להתאבד, אולם דרייפוס השיב: "אני רוצה לחיות כדי להוכיח את חפותי". האנשים אזקו אותו ומסרו אותו לידי אובר-ז'וזף אנרי, אשר הוביל אותו לבית הסוהר שרש-מידי, שם נכלא בתא לבדו, ונאסר עליו לכתוב או ליצור מגע עם אדם.
מיד לאחר מכן, מיהר פאטי אל ביתו של דרייפוס. הוא פגש את לוסי דרייפוס ובישר לה על מעצרו של בעלה. הוא ערך חיפוש בבית, והחרים מכתבים אישיים, כולל מכתבים שכתבו הזוג דרייפוס זה לזה בתקופת אירוסיהם.[3] במהלך הימים שלאחר מכן, ביקר פאטי את דרייפוס בתאו מדי ערב. הוא חקר אותו בצורה נוקשה ביותר, וניסה ללא הרף להביך אותו, לבלבל אותו ולייאש אותו. הוא הכתיב לו הכתבות ארוכות ואיים עליו שגורלו נחרץ. כל אותו הזמן, לא נאמר לדרייפוס במה מאשימים אותו ולא ניתן לו לראות את הבורדרו. כתוצאה מכך, בריאותו הנפשית התערערה כליל, והוא שקע בהתקפי דיכאון, או לחלופין בהתקפי זעם שבהם היה משליך כל מה שבהישג יד ואף פוגע בעצמו. במקביל לחקירה הרשמית, פתח פאטי בחקירה אשר נועדה לחקור את חייו האישיים של דרייפוס ולהכפיש את שמו. דו"ח שהגיע למשטרה קבע שדרייפוס נראה מספר פעמים במועדוני קלפים מפוקפקים. נערך גם דו"ח נגדי אשר הוכיח שדרייפוס מעולם לא ביקר במועדונים הללו, אולם הוא הועלם עד מהרה.[4] נמצא שהיו לו מספר מערכות יחסים עם נשים מחוץ לנישואים, אולם למרות חיפושים נמרצים שערך צוותו של פאטי, לא נמצאה ביניהן אף אחת אשר הייתה עשויה להיות מרגלת. דרייפוס מצדו, טען שכל קשריו עם הנשים הללו נפסקו לאחר נישואיו.
לנוכח עקשנותו של דרייפוס, החל פאטי לפקפק באשמתו. בדו"ח שכתב ב-28 באוקטובר, טען פאטי כי: "עובדות אחדות שישנן בידינו, לא נוכל להביא אותן לפני בית דין, משום שהן עלולות לגרום לנו תסבוכת עם מעצמות זרות - מחד, ומאידך - העובדות הממשיות האחרות היכולות לשמש בסיס להאשמה, רופפות מדי ועלולות להביא לידי זיכוי. מתוך כל אלה חושב החוקר [היינו פאטי עצמו], שבמצב הקיים כיום ולפי המידע שיש בידינו כעת, רצוי, אולי, להפסיק את החקירה. יש בכל זאת לנקוט אמצעי זהירות מתאימים נגד הקפיטן דרייפוס כדי למנוע ממנו התקשרות עם סוכנים זרים, עד שנעבד תוכנית חדשה". פאטי הגיש את הדו"ח לבואדפר למחרת היום, וזה האחרון דרש ממנו לכתוב דו"ח חדש, אותו סיים פאטי לכתוב ב-31 באוקטובר ובו קבע כי יש להמשיך את החקירה.[5]
משפט דרייפוס עריכה
משפטו של דרייפוס נפתח ב-19 בדצמבר. פאטי העיד נגדו כמובן. אולם בואדפר, גונז ומרסייה היו נחושים להבטיח שהמשפט לא יוכרע לטובת דרייפוס, ולפיכך הכינו תיק עם כמה מסמכים מפלילים שלא היו ידועים להגנה. הם הורו לפאטי להביא את התיק לשופטים כאשר יצאו מאולם המשפט להתייעצות. כאשר הם יצאו, הגיש פאטי את התיק לאב בית הדין הקולונל אמיליין מורל והצהיר: "נתבקשתי להעיר את תשומת לבך להערה חשובה בתוך המעטפה, וששר המלחמה ביקש להודיע על תוכנה לשופטים בלבד בשעת התייעצותם".[6] הגשת מסמכים לשופטים בלי שיינתן להגנה לעיין בהם נחשבה למעשה פלילי בעליל.
לא ברור עד כמה השפיע התיק הסודי על החלטתם של השופטים. מורל טען לימים שקרא רק מסמך אחד, מכיוון שכבר החליט לפני כן שדרייפוס אשם. כך או כך, השופטים החליטו פה אחד שדרייפוס אשם וגזרו עליו את העונש המרבי: שלילת דרגותיו וגלות עולם באי השדים. מורל החזיר את התיק הסודי לפאטי שהביא אותו לראש המחלקה לריגול נגדי ז'אן סאנדהר. מרסייה הורה לסאנדהר לפזר את המסמכים בארגזים שמהם הגיעו. סאנדהר הפקיד את המשימה בידי אובר-ז'וזף אנרי, שמסיבה לא ברורה לא עשה זאת. תחת זאת, הוא הניח את המעטפה בכספת ברזל המיועדת למסמכים סודיים וכתב עליה "תיק סודי".
נגד פיקאר עריכה
סאנדהר פרש לימים מתפקידו כמפקד משרד הריגול הנגדי, וזמן קצר לאחר מכן מת ממחלה. את מקומו ירש ז'ורז' פיקאר אשר פתח מחדש את תיק דרייפוס ונדהם מדלות הראיות נגדו. כמו כן, הוא גילה את המרגל האמיתי: פרדיננד אסטרהאזי. כדי לאמת את חשדותיו, פנה פיקאר אל פאטי והראה לו את כתב ידו של אסטרהאזי בלי לספר לו של מי הכתב הזה. פאטי לא הראה שהוא מזהה את הכתב, אולם פתק בכתב ידו שנמצא מאוחר יותר מעיד כי הוא אכן זיהה אותו.[7] בואדפר, גונז ושר המלחמה החדש ז'אן-בטיסט ביו היו נחושים למנוע מפיקאר לחשוף את הפרשה, ולפיכך החלו בזיוף מסמכים במטרה לחזק את האשמתו של דרייפוס ולהאשים תחת זאת את פיקאר בזיוף והדלפה. פאטי היה שותף בכל התהליך, ואף יצר קשר עם אסטרהאזי וסייע לו להתגונן כנגד ההאשמות שהעלו נגדו פיקאר ומתייה דרייפוס. המעשים הפליליים שביצעו פאטי ושאר הקצינים בשיתוף פעולה במהלך הפרשה, זיכו אותם בכינוי "הקנוניה".
נפילתו של פאטי עריכה
פאטי שימש בתחילה כדמות צללים בפרשה, אולם בהדרגה נחשפה השפעתו הרבה על ההליכים. אמיל זולא, במאמרו הנודע "אני מאשים...!" אף הגזים בחלקו של פאטי בפרשה. זולא הצהיר כי "בשורש כל הפרשה נמצא אדם רשע אחד, לוטננט קולונל די פאטי דה קלאם שהיה באותה תקופה מייג'ור. הוא כל פרשת דרייפוס..." בסוף המאמר, כשערך זולא מעין "סיכום" של כל האשמים בפרשה הוא כתב: "אני מאשים את לוטננט קולונל די פאטי דה קלאם כי שימש כלי יוצר לעיוות דין מעשה שטן, תחילה בלא יודעין אני רוצה להאמין, ולאחר מכן הגן במשך שלוש שנים על פועלו, בתחבולות רמייה נפשעות ביותר". מצבו של פאטי נעשה מסוכן כאשר שר המלחמה החדש גודפרואה קווניאק פתח בחקירה כנגד אסטרהאזי, וגילה כי פאטי סייע לו בהליך המשפטי שהתנהל נגדו, וכן שפאטי זייף מסמכים כדי להפליל את פיקאר. עם זאת, בהדרגה השתכנע קווניאק כי פאטי חף מפשע. אולם בהמשך נחשף כי המסמך העיקרי ששימש להאשמתו של דרייפוס, הוא זיוף (זיוף אנרי).
גילוי הזיוף גרם לאנרי להתאבד, לאסטרהאזי לברוח לבריטניה ולהודות באשמה, לבואדפר וקווניאק להתפטר ובהמשך לנפילת ממשלתו של אנרי בריסון ולהקמת ממשלה חדשה אשר האמינה בחפותו של דרייפוס והייתה נחושה לזכות אותו. מפקדי הצבא החדשים מאסו בפאטי והוציאו אותו משירות פעיל בספטמבר 1898. ביוני 1899 הוא נעצר בחשד לזיוף, אולם שוחרר לקראת סוף השנה כאשר הנשיא אמיל לובה החליט להעניק חנינה כוללת לכל הנוגעים בפרשה משני הצדדים. למרות זאת, ב-1901 הוא בחר לעזוב את הצבא.
אחריתו עריכה
בשנת 1913 הוא הגיש בקשה להתקבל מחדש לצבא, והוצב כלוטננט קולונל בכוחות המילואים. הוא לחם במהלך מלחמת העולם הראשונה, והיה הקצין היחיד מבין הקצינים המעורבים בפרשת דרייפוס שעשה זאת, למעט את אלפרד דרייפוס עצמו. הוא נפצע בקרב הראשון על המארן בספטמבר 1914, וקיבל את אות לגיון הכבוד. ב-3 בספטמבר 1916 הוא מת מפצעיו בוורסאי.
בנו, שארל די פאטי דה קלאם, מונה לקומיסר הכללי לענייני יהודים תחת ממשלת וישי בין פברואר למאי 1944, בעיקר בשל העובדה שאביו היה מעורב בפרשת דרייפוס.
לקריאה נוספת עריכה
- ז'אן דניס ברדן, פרשת דרייפוס, עם עובד, 2003.
- ברברה טוכמן, המגדל הגאה, דביר, 1998.
- פייר מיקאל, פרשת דרייפוס, מ. מזרחי, 1964.
- מאיר קוטיק, פרשת דרייפוס, מלא, 1982.
