אמיל זולא

מחבר ועיתונאי צרפתי
Disambig RTL.svg המונח "זולא" מפנה לכאן. לערך העוסק במכתש פגיעה הקרוי על שמו, ראו זולא (מכתש פגיעה).

אמיל זולאצרפתית: Émile Zola;‏ 2 באפריל 184029 בספטמבר 1902) היה סופר ופובליציסט צרפתי, דמות בולטת בתהליך הליברליזציה הפוליטית של צרפת. נחשב - יחד עם פלובּר - לאבי הזרם הנטוריאליסטי בספרות.

אמיל זולא
Émile Zola
Emile Zola 1902.jpg
לידה 2 באפריל 1840
רחוב סן-ג'וזף, צרפת עריכת הנתון בוויקינתונים
נהרג 29 בספטמבר 1902 (בגיל 62)
פריז, הרפובליקה הצרפתית השלישית עריכת הנתון בוויקינתונים
שם לידה Émile Édouard Charles Antoine Zola עריכת הנתון בוויקינתונים
עיסוק כתב פוליטי, מבקר אמנות, מחבר רומנים, מסאי, מחזאי, כותב סיפורים קצרים, מבקר ספרותי, מבקר תיאטרון, עיתונאי, סופר, משורר, צלם עריכת הנתון בוויקינתונים
בן/בת זוג ז'אן רוזרו עריכת הנתון בוויקינתונים
לאום צרפתים עריכת הנתון בוויקינתונים
מקום לימודים אוניברסיטת סן לואי עריכת הנתון בוויקינתונים
שפות היצירה צרפתית עריכת הנתון בוויקינתונים
סוגה רומן, סיפור קצר עריכת הנתון בוויקינתונים
זרם ספרותי נטורליזם, מחשבה חופשית עריכת הנתון בוויקינתונים
יצירות בולטות Les Rougon-Macquart, תרז ראקן, אני מאשים...!, ננה עריכת הנתון בוויקינתונים
שנות פעילות 1865 - 29 בספטמבר 1902 (כ־37 שנים)
הושפע מ אונורה דה בלזק עריכת הנתון בוויקינתונים
פרסים והוקרה קצין בלגיון הכבוד עריכת הנתון בוויקינתונים
חתימה Zola signature.svg עריכת הנתון בוויקינתונים
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית OOjs UI icon info big.svg
זולא בסביבות 1896

חייועריכה

זולא נולד בפריז לאב שהיה מהנדס ממוצא איטלקי והתאזרח בצרפת. לאחר מות אביו, חיו הוא ואימו בדוחק בפרובאנס שבדרום צרפת, עד ששב בגיל 18 לפריז. זולא למד בבית ספר תיכון, אך נכשל בבחינות הכניסה לאוניברסיטה.

זולא קיבל עבודה במחלקת המכס, אולם לאחר חודשיים התפטר. בשנת 1862 החל לעבוד בהוצאת הספרים "אשט". תחילה כאורז ספרים, ומאוחר יותר התקדם למחלקת הפרסום. כבר אז הניח שירים על שולחנו של מעסיקו, שיעץ לו לכתוב פרוזה כדי להגיע אל הקהל הרחב. לדברי הביוגרף אנרי טרויה "הוא היה מוכן לכל ויתור ובלבד שיקצור לבסוף הצלחה. בכוח עילאי החליט להתמסר לפרוזה שזמן רב זלזל בה". לאחר שהתמנה לראש מחלקת הפרסום בשנת 1864 פרסם את ספרו הראשון: "סיפורים לנינון". עבודתו בהוצאת הספרים וקשריו הרבים עם סופרים שצבאו על פתחה אפשרה לו לעסוק בקידום נמרץ של ספרו.

באותה תקופה הכיר את גבריאל אלאונור אלכסנדרין מלה, אישה פשוטה, והם נישאו. היא עזרה לו לפרסם את יצירותיו וניהלה במסירות את משק הבית שלהם. מנישואין אלה לא נולדו להם ילדים.

ב-1866 התפטר מעבודתו בהוצאת הספרים והחל בכתיבה. הוא פרסם שורה של רומנים שלא זכו להצלחה רבה. אחר כך החל לכתוב סדרה של רומנים בשם "רוגון מקר", על חייה של משפחה בתקופת הקיסרות השנייה. הספר השביעי בסדרה זו, שתיאר תמונה קודרת של מעמד הפועלים, הביא לפרסומו. הוא היה הסופר הראשון, שפועלים הופיעו כגיבורים ראשיים ברומנים שלו. בין הספרים החשובים שלו "ננה" ו"ז'רמינל".

השערוריות הרבות שהיו כרוכות בכתיבתו הריאליסטית הגסה של זולא, המשולבת בתיאורים מיניים חיים, קוממו רבים מקוראיו. תיאורים נוקבים אלה שיקפו חיים מציאותיים יותר משהייתה יכולה לשקף כתיבה מסוגננת. ככל שכתב גרוע יותר, כן הייתה השפעתו חזקה יותר. השערוריות שעוררה כתיבתו תרמו לפרסומו הרב, לרכישות רבות של ספריו ולהכנסותיו.

בספרו "היצירה" השתמש זולא בחומרים אותנטיים מתוך היכרותו עם עולמם של חבריו האמנים, בפרט עולמו של הצייר פול סזאן שעמו היה שרוי זולא במשך שנים רבות ביחסי אהבה-שנאה. הציבור הצמא לשערוריות היה משוכנע שמדובר ברומן מפתח שתיאר את התנהגותם משולחת הרסן של האמנים המתחילים, שאת זהויותיהם ניתן לפענח. מאחר ששמו של סזאן לא אמר להם דבר, ייחסו הכל את המתואר לצייר אדואר מאנה, האימפרסיוניסט המפורסם מכולם, שנפטר זמן קצר לפני כן. זולא הנדהם לא תיאר לעצמו שבהזכירו את חבריו בשמות בדויים הוא עשוי לפגוע בהם. בתוך השערוריה המתפתחת שלח זולא את ספרו לסזאן עצמו, שהגיב בצינה מאכזבת.

בשלב הזה של חייו היה שמן מאד, צווארו היה נפוח וכרסו בלטה. הוא לקח על עצמו לשמור על אכילה בריאה יותר, ותוך זמן מה חזרו פניו השמנים לקבל את צורתם; הודות לירידה במשקל חזר זולא לנשום כהלכה, וחש שקיבל הזדמנות לעלומים חדשים. בשנת 1888 התאהב זולא בז'אן רוזרו בת העשרים ואחת, שנשכרה תחילה כעוזרת בבית שלו ושל אלכסנדרין אשתו. רעננותה ונעוריה פיתו אותו לפתוח בחיים חדשים. ב-1889, ולאחר מכן ב-1891, הביאו לעולם שני ילדים. הוא פרנס אותה ואת ילדיהם, וביקר אותם בתכיפות. בנובמבר 1891 גילתה אלכסנדרין את המשפחה הנסתרת של זולא ונישואיהם הגיעו למשבר, אך למרות קנאתה וכעסה המשיך זולא את הקשר עם אהובתו וילדיהם באופן גלוי. מאחר שאלכסנדרין השלימה עם המצב, שררה בין הנשים הבנה הדדית. לאחר מותו דאגה אלכסנדרין לכך שילדיו יקבלו את שמו.

ב-1937 גילם השחקן פול מוני את זולא בסרט הביוגרפי זוכה פרס אוסקר לסרט הטוב ביותר "חייו של אמיל זולא".

פרשת דרייפוסעריכה

 
המאמר "אני מאשים...!" בעיתון ל'אורור מ-13 בינואר 1898
  ערך מורחב – פרשת דרייפוס
 
המצבה על קברו של זולא

בשנת 1898 נרתם זולא ללחום את מלחמתו של הקצין היהודי הצרפתי, אלפרד דרייפוס, שהואשם בבגידה במולדתו על לא עוול בכפו. זולא יזם פעולות להוכחת חפותו מפשע של דרייפוס בעקבות החומר שאסף בנושא הסופר היהודי ברנאר לזר. בשורת מאמרים הוכיח זולא כי דרייפוס חף מפשע. ב-13 בינואר 1898, פרסם זולא בעיתון ל'אורור (L'Aurore) של ז'ורז' קלמנסו מכתב גלוי תחת הכותרת "אני מאשים...!" (בצרפתית: "J'accuse"), בו פנה אל נשיא צרפת פליקס פור והאשים את ראשי הצבא בעיוות דין ובהגנה על המרגל האמיתי בפרשה (ציטוט מהמכתב - "אני מאשים את בית הדין הצבאי הראשון שהפר את החוק בהרשיעו נאשם על בסיס מסמך שנשאר חסוי. אני מאשים את בית הדין הצבאי השני שזיכה ביודעין אדם אשם").

כ-300 אלף העותקים של העיתון נחטפו תוך שעות ספורות, והמאמר גרם טלטלה בציבור הצרפתי. מכתבו של זולא עורר זעם (בעיקר מצד חוגי השלטון) והוא נתבע לדין בגין הוצאת דיבה נגד הצבא והרפובליקה, וב-23 בפברואר 1898 הורשע ונדון לשנת מאסר ולקנס כספי. זולא נמלט לאנגליה, אולם לאחר פחות משנה הותר לו לחזור. בעקבות התערבותו בפרשה הוא איבד רבים מקוראיו, אולם לא פסק מלכתוב עד יום מותו.

מותועריכה

זולא מת בפריז ב־29 בספטמבר 1902 מהרעלת פחמן חד-חמצני שנגרמה מחסימה בארובה. האשמות כי אויביו היו אחראים לכך לא הוכחו. זולא נטמן בבית העלמין של מונמארטר בפריז, וב-4 ביוני 1908 הועברו שרידיו לפנתאון.

ציון זכרועריכה

ב-1979 הוכרז כי על שמו ייקרא מכתש פגיעה על כוכב חמה[1]. כמו כן קרויים על שמו רחובות רבים בישראל בינואר 1998 ערך נשיא צרפת ז'אק שיראק טקס לציון יובל 100 שנה לפרסום כתבו של זולא "אני מאשים". כך אמר עליו שיראק:

בל נשכח את אומץ הלב של סופר דגול, אשר שם בכף את שלוותו, את תהילתו ואף את חייו, והעז לשאת את קולמוסו ולהעמיד את כשרונו לשרות האמת.

בקולנועעריכה

בסרטו של רומן פולנסקי, קצין ומרגל פוגש זולא את הקולונל ז'ורז' פיקאר, הקולונל שהתמנה לאחראי על יחידת המודיעין של צבא צרפת הוא שחשף בתוך הצבא את סיפור המרמה. ובפגישתם זו עם עוד חברי פרלמנט צרפתים מעטים, חושף הקולונול את האמת. זולא מבטיח לכתוב, ובאותו יום בו נעצר הקולונל ונשלח לכלא למשך כשנה, מתפרסם המאמר של זולא.

מספריו בתרגום עבריעריכה

מספריו שתורגמו ליידישעריכה

(עשרות מספריו של אמיל זולא תורגמו ללשון יידיש).

לקריאה נוספתעריכה

קישורים חיצונייםעריכה

הערות שולייםעריכה

  1. ^ Planetary Names: Crater, craters: Zola on Mercury, planetarynames.wr.usgs.gov
  2. ^ שלומציון קינן, "איך מתחתנים": אמיל זולה מפזר את האשליות שנקשרו במוסד הנישואים, באתר הארץ, 23 באוגוסט 2018
  3. ^ אתר האינטרנט של הספרייה הלאומית, ערך: איציק קיפניס
 
צילום מעשה ידי נדאר