ארתור אלק

סופר והסטוריון ספרות הונגרי-יהודי

ארתור אלק (במקור פישר, בהונגרית: Elek Artúr; בודפשט, 8 בפברואר 1876 – בודפשט, 25 באפריל 1944)[1] היה סופר, מתרגם, היסטוריון אמנות, מבקר אמנות, מרצה יהודי-הונגרי.

ארתור אלק
Elek Artúr
לידה 8 בפברואר 1876
בודפשט, האימפריה האוסטרו-הונגרית עריכת הנתון בוויקינתונים
התאבד 25 באפריל 1944 (בגיל 68)
בודפשט, ממלכת הונגריה עריכת הנתון בוויקינתונים
שם לידה Fischer Artúr עריכת הנתון בוויקינתונים
מדינה הונגריה עריכת הנתון בוויקינתונים
מקום קבורה בית הקברות פרקשרטי בבודפשט עריכת הנתון בוויקינתונים
השכלה אוניברסיטת אטווש לוראנד עריכת הנתון בוויקינתונים
מעסיק אוניברסיטת מוהולי-נג'י לאמנות ולעיצוב, ניוגט עריכת הנתון בוויקינתונים
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית

בשמו המקורי נקרא כאמור פישר, המשפחה שינתה את שמה לאלק בשנת 1898.[2] אחותו, יאנקה פישר/אלק (נפטרה בשנת 1938) היא אמו של הסופר והצייר ג'רג' רומאן.

קורות חיים עריכה

ארתור אלק נולד במשפחה יהודית כבנם של שמואל פישר ושל אידה רוט. הוא סיים את לימודיו באוניברסיטה בפקולטה למדעי הרוח באוניברסיטת בודפשט לימים אוניברסיטת אטווש לוראנד. בתחילת דרכו עסק בכתיבת יומני מסע ובתרגום ספרותי. משנת 1908 במשך עשרות שנים עבד בעיתון הערב הליברלי "העיתון" (Az Újság). הוא עבד גם בכתבי עת לביקורת ספרות ואמנות וביקורותיו ומחקריו הופיעו בין היתר ב"גאונות ההונגרית" (Magyar Géniusz) ועוד רבים אחרים. הוא היה כתב בכיר בכתב העת הספרותי החשוב ניוגט מיום הקמת העיתון ועד סגירתו. בין השנים 19161919 לימד היסטוריה תרבותית במכללה לאמנות שימושית.

המחקר הספרותי הגדול הראשון שלו עסק באדגר אלן פו (1910). בשנה שלאחר מכן הוא חיבר אנתולוגיה בשם משוררים הונגרים חדשים, ואז פרסם את כרך הסיפורים הקצר הראשון - והיחיד בחייו, "הצעידה במסיכה" (1912). הוא תרגם יצירות מאת אדמונדו דה אמיצ'יס, אלפונס דודה וגוטפריד קלר, בין היתר. מחקריו העיקריים באמנות יפה כוללים את יצירותיהם של הצייר יאנוש נאג' באלוג (1922), הצייר והמאייר דז'ה פיי (1929) ואמן הספרים לאסלו רייטר (1943). רוב כתביו היו מאמריו וביקורותיו האמנותיות בסגנון משובח שסיפקו ניתוחים מעמיקים. סיפוריו הקצרים התאפיינו באווירה ומצב רוח אימפרסיוניסטים ובנימה לירית.

אף על פי שהוא המיר את דתו לנצרות, הוא נפגע מהחוקים האנטי יהודיים לפיהם הוגדר כיהודי (החוק היהודי השני והחוק היהודי השלישי) ואלה שללו את כל זכויותיו האזרחיות ופסלו את זכותו להתפרנס. בשנת 1944, לאחר פלישת הכוחות הגרמניים להונגריה (מבצע מרגרטה) נאלץ לענוד טלאי צהוב והחליט לשים קץ לחייו.

עבודותיו עריכה

  • אדגר אלן פו (שני מחקרים, 1910)
  • אנתולוגיה לירית של משוררים הונגרים חדשים. 1890–1910; 1911
  • הצעידה במסיכה (סיפור קצר, 1913)
  • חייו ואמנותו של יאנוש נאג' באלוג (1874–1919). לזכרו של צייר שחי באלמוניות ; עורך ארתור אלק; 1922. באינטרנט
  • שלושה דורות של אמנים (1925)
  • ציור הרנסאנס (1927)
  • ד'ה פיי, הצייר והמאייר (1929)
  • ארווין ליבל (1895–1927). חייו ואומנותו של צייר ופסל שחי באלמוניות (1935)
  • קו השקמה (סיפורים נבחרים עם מבוא מאת מיקלוש ויידה, 1959)
  • ארתור אלק על מיהאי באביץ'. מכתבים, מחקרים; אוסף, הערה 1984 (פרסומי התיכון המקצועי של ענף הדפוס)
  • מכתבי לאיוש פילפ לארתור אלק; הערה קטלין פילפ; 1990
  • אמנים ואוהבי אמנות. כתבי אמנות נבחרים; מכון המחקר לתולדות האמנות של האקדמיה ההונגרית למדעים, 1996

לקריאה נוספת עריכה

קישורים חיצוניים עריכה

  מדיה וקבצים בנושא ארתור אלק בוויקישיתוף

הערות שוליים עריכה

  1. ^ Halálesete bejegyezve a Budapest I. kerületi állami halotti anyakönyv 47/1944. folyószáma alatt
  2. ^ S. Nagy Katalin (2006). Emlékkavicsok. Holocaust a magyar képzőművészetben 1938–1945. Budapest: Glória Kiadó. p. 224. ISBN 963-9283-99-1.