באפלו בילס
באפלו בילס (באנגלית: Buffalo Bills; כינוי: בילס) היא קבוצת פוטבול מקצועית מהעיר באפלו במדינת ניו יורק שבארצות הברית. משחקי הבית שלה נערכים באורצ'רד פארק, פרבר של העיר באפלו. הקבוצה משחקת בבית המזרחי של ה-AFC, חלק מליגת הפוטבול הלאומית (NFL). הקבוצה החלה לשחק במסגרת ליגת הפוטבול האמריקאית (AFL) בשנת 1960 ולאחר מיזוג הליגה האמריקאית והלאומית, החלה לשחק כחלק מה-NFL.
| |||||
 | |||||
| מידע כללי | |||||
|---|---|---|---|---|---|
| מגרש ביתי אצטדיון ראלף וילסון | |||||
באפלו, ניו יורק  ארצות הברית | |||||
| תאריך ייסוד | 1959 | ||||
| ליגה | ליגת ה-NFL | ||||
| חטיבה | חטיבת ה-AFC | ||||
| בית | הבית המזרחי | ||||
| בעלים |
Terry Pegula, Kim Pegula  | ||||
| מאמן | שון מקדרמוט | ||||
| צבעי תלבושת | כחול, אדום, לבן | ||||
| תארים | |||||
| |||||
| אתר הקבוצה | |||||
  | |||||
הקבוצה קרויה על-שם באפלו ביל קודי, כינוי שהתקבל בתחרות מקומית. קבוצת המעודדות קרויה הבאפלו ג'ילס (בסלנג אמריקאי - בחורות), והקמיע שלהם הוא בילי באפלו.
באפלו היא הקבוצה הראשונה והיחידה עד כה שזכתה 4 פעמים ברציפות בגמר ה-AFC. הקבוצה זכתה פעמיים ברציפות באליפות ה-AFL בשנים 1964–1965, אך לא זכתה בסופרבול מאז מיזוג הליגות.
הבילס עורכים את מחנות האימונים שלהם במכללת סיינט ג'ון פישר, בפיטספורד, מדינת ניו-יורק. נכון ל-2007, זו הקבוצה היחידה ממדינת ניו-יורק שמשחקת בפועל בשטחי המדינה. הקבוצות האחרות מאותה מדינה, הניו יורק ג'איינטס והניו יורק ג'טס, משחקות בפרבר ליד מזרח רות'פורד בניו ג'רזי שמחוץ לניו יורק.
היסטוריה
עריכההשנים ב-AFL
עריכהכאשר לאמר האנט הכריז על הקמת ליגת הפוטבול האמריקנית בקיץ 1959, החליט ראלף וילסון, אחד המשקיעים של קבוצת הדטרויט ליונס (שהחזיק באחוזים מעטים משליטת הקבוצה) להקים קבוצה בליגה החדשה. לאחר שנכשל בהקמת קבוצה במיאמי, פנה לבאפלו וייסד שם את הקבוצה. מיד לאחר מכן שלח מברק להאנט ובו נאמר - "תחשיב גם אותי ובאפלו" ("Count me in with Buffalo"). אחרי שהתחילה לשחק אימצה הקבוצה את שמה של הקבוצה הקודמת שהייתה בבאפלו ושיחקה בליגה אחרת (AAFC). ב-28 באוקטובר 1959, באפלו הפכה לקבוצה השמינית של ה-AFL באופן רשמי.
במהלך שנות ה-60 זכתה הקבוצה באליפות ה-AFL פעמיים: ב-1964 וב-1965, וכן הייתה הקבוצה אחת משלוש שהצליחו להגיע שלוש פעמים ברציפות למשחק האליפות, וקבוצת ה-AFL היחידה ששיחקה בפלייאוף ארבע שנים ברציפות (1963–1966).
ב-AFL, שנחשבה לליגה התקפית ביותר, הבילס הייתה קבוצת הגנה טובה. בשנת 1964, בזכות ההגנה הטובה שלה, הייתה לקבוצה הראשונה שניצחה ב-13 משחקים (כולל משחק האליפות). במהלך אותה שנה הם השיגו 913 יארדים מתוך 300 ניסיונות על הקרקע במהלך העונה הסדירה, שהיה לשיא בפוטבול המקצועני. ההגנה רשמה גם 50 הפלות קוורטרבק וזהו שיא קבוצה שנשאר עד היום. כמו כן ההגנה ספגה רק ארבעה טאצ'דאונים בריצה, והחלה רצף של שבעה עשר משחקים ברציפות בה הקבוצה היריבה לא הבקיעה טאצ'דאון בריצה, רצף שנקטע רק בעונת 1965. השחקן היחיד שהוצג בהיכל התהילה של הפוטבול האמריקני בלי ששיחק ב-NFL היה הגארד בילי שאו מקבוצת 1964.
שנות ה-70 ותחילת שנות ה-80
עריכהלפני עונת 1969 הבילס בחרו בדראפט את הרץ האחורי או.ג'יי סימפסון, שהיה לדמות המייצגת של הקבוצה במהלך שנות ה-70. הבילס הצטרפו ל-NFL לאחר המיזוג שהתרחש בשנת 1970. בשנה אחת הקוורטרבק ג'ו פרגוסן, סימפסון והקבוצה המחשמלת (כינוי שניתן לליין ההתקפי של הקבוצה) רשמו עונה של 2000 יארד וסימפסון נבחר ל-MVP של העונה הסדירה, והבילס זכו במאזן חיובי ראשון מאז 1966. החל משנת 1973 משחקי הבית של הקבוצה נערכים באצטדיון חדש.
הבילס הגיעו לפלייאוף בשנת 1974 אבל הפסידו בסיבוב הראשון לקבוצה שלבסוף זכתה בסופרבול אותה שנה, הפיטסבורג סטילרס.
הפעם הבאה שהבילס הגיעו לפלייאוף הייתה בשנת 1980, הם עשו זאת תוך ניצחון על הקבוצה שנחשבת ליריבתם המרה, המיאמי דולפינס, בפעם הראשונה מזה 11 שנים. בדרכם לפלייאוף זכו בתואר אלופי ה-AFC מערב. בשנה לאחר מכן הם הפסידו את תואר האליפות למיאמי, אבל זכו במשחק הפלייאוף הראשון שלהם נגד הניו יורק ג'טס, אבל הפסידו לאלופי ה-AFC (בסופו של דבר) סינסינטי בנגלס.
אמצע שנות השמונים עד סוף שנות התשעים: ג'ים קלי וה-K-gun
עריכהבדראפט של שנת 1983 בחרו הבילס את הקוורטרבק ג'ים קלי בתור המחליף של הקוורטרבק המזדקן, ג'ו פרגוסון. אך קלי העדיף לשחק ב-USFL. הבילס סיימו עם מאזן של 2–14 בשנים 1984 ו-1985. לבסוף, הצטרף קלי לבילס בעונת 1986, לאחר שלא זכה להצלחה ב-USFL. באמצע העונה פיטרה הנהלת הבילס את המאמן, האנק בוליו, והחליפו אותו במאמן מארב לוי (המאמן לשעבר של הקנזס סיטי צ'יפס). לוי והמנהל הכללי ביל פולין הצליחו ליצור קבוצה בעלת משחק אווירי טוב עם התופס אנדרה ריד, הגנה שהונהגה על ידי הבחירה מס' 1 בדראפט ברוס סמית', וקו התקפי מצטיין שהונהג על ידי הסנטר קנת האל.
בשנת 1990, בעונת הרוקי של הרץ האחורי ת'רמן תומאס, סיימו הבילס עם מאזן חיובי של 13-3 ואליפות ה-AFC מזרח בפעם הראשונה מתוך ארבע פעמים רצופות. אחרי שנתיים הבילס התחילו לשחק בהתקפת הארי-אפ (בדרך כלל כשהקוורטרבק קלי עומד ב-Shoutgun ומכאן השם K-gun) ורצו לאחת העונות המוצלחות ב-NFL. הם סיימו את העונה הסדירה עם מאזן 3–13 והביסו את המיאמי דולפינס ואת הלוס אנג'לס ריידרס בתוצאה: 51-3 בפלייאוף בדרכם לסופרבול XXV בו הפסידו לניו יורק ג'איינטס בנקודה אחת בלבד, בתוצאה 19–20.
הבילס לא התקשו גם בעונת 1991 כשסיימו עם מאזן 13-3, כאשר ת'רמן תומאס זוכה בתואר שחקן ההתקפה של השנה. בפלייאוף התמודדו בקלות מול הקנזס סיטי צ'יפס ועברו גם את דנבר ברונקוס במאבק בין ההגנות כדי לזכות באליפות ה-AFC. אולם, הם הפסידו בסופרבול XXVI לוושינגטון רדסקינס, בתוצאה של 24–37.
הבילס הפסידו את תואר אלופי ה-AFC מזרח למיאמי בשנת 1992. כמו כן הקוורטרבק ג'ים קלי נפצע במשחק האחרון של העונה הסדירה. הקוורטרבק המחליף, פרנק ריץ', שיחק בפלייאוף במשחק הוויילד קארד נגד היוסטון אויילרס. הבילס הגיעו לפיגור 35-3 בתחילת הרבע השלישי, אבל הצליחו להבקיע במספר החזקות רצופות כדי להשוות ולכפות הארכה למשחק. סטיב קריסטי הבקיע את שער השדה בהארכה וקבע תוצאה של 41-38 ובכך השלים את המהפך הגדול בהיסטוריה של ה-NFL. בהמשך, הבילס ניצחו את הפיטסבורג סטילרס בגמר האזורי וכן ניצחו את היריבים ממיאמי בגמר המחוזי, וכך הגיעו בפעם השלישית ברציפות למשחק הגמר - הסופרבול XXVII. במשחק זה הפסידו לדאלאס קאובויס בתוצאה של 17–57.
באפלו זכו באליפות ה-AFC מזרח בעונת 1993 עם מאזן של 12-4 והגיעו לגמר (סופרבול XXVIII) למשחק חוזר מול דאלאס קאובויס, בו הפסידו שנית בתוצאה של 13–30.
במהלך התקופה הזו ביסס את עצמו שחקן הקבוצות המיוחדות סטיב טאסקר כשחקן הטוב ביותר בעמדה שלו.
בעונת 1995, עם הליינבקר ברייס פאפ שהנהיג את ההגנה, באפלו שוב הגיעו לפלייאוף עם מאזן של 10-6 וניצחו את מיאמי במשחק הווילד קארד. הם לא זכו להגיע לסופרבול משום שהפסידו לסטילרס 21–40 בגמר האזורי.
בעונת 1996 הבילס ראו את העליונות שלהם ב-AFC מערב עוברת לקבוצה המתחזקת של ניו אינגלנד פטריוטס, אך הצליחו להגיע לפלייאוף באמצעות הוויילד קארד. לבסוף הפסידו ל"סינדרלה" של העונה ג'קסונוויל ג'אגוארס, הקבוצה האורחת הראשונה שניצחה במשחק פלייאוף בבאפלו. ג'ים קלי פרש אחרי עונת 1996 והרץ האחורי תומאס פינה את מקומו לרץ האחורי הצעיר אנטואן סמית'. חסרונו של קלי הורגש כבר בעונת 1997 כשהבילס סיימו עם מאזן שלילי של 6–10. המאמן מארב לוי פרש בסוף העונה.
1998 - ההווה
עריכהתחת הנהגתו של המאמן החדש ווייד פיליפס החתימו הבילס שני קוורטרבקים לעונת 1998. הראשון היה קוורטרבק המשנה של ג'קסונוויל, רוב ג'ונסון, והשני היה זוכה גביע הייזמן וכוכב ה-CFL, דאג פלוטי. אף על פי שאוהדי הבילס העדיפו את פלוטי בעמדת הפותח בגלל משחקי טרום עונה ומחנה אימונים טובים יותר, המאמן פיליפס נתן את עמדת הפותח לג'ונסון. הבילס לא הצליחו בתחילת העונה ולאחר שג'ונסון נפצע בצלעותיו במשחק נגד אינדיאנפוליס קולטס, פלוטי החליף אותו והוביל את הבילס לפלייאוף עם מאזן של 6–10. הם נכשלו במשחק הראשון שלהם מול מיאמי, אף על פי שאריק מולדס קבע שיא פלייאוף עם 240 יארד למשחק בודד.
פלוטי המשיך ביכולתו הטובה גם בעונת 1999, כשהבילס סיימו עם מאזן של 11-5, רק שני ניצחונות פחות מאינדיאנפוליס קולטס בדירוג ה-AFC מזרח. וויד פיליפס נתן לרוב ג'ונסון את תפקיד הקוורטרבק הפותח בסיבוב הראשון של משחק הפלייאוף נגד טנסי טייטאנס, אף על פי שבעזרת פלוטי הבילס ניצחו בעשרה משחקים והגיעו לפלייאוף. הבילס הבקיעו שער שדה והעמידו את התוצאה על 15–16 כשנותרו רק 16 שניות לסיום המשחק. אולם, הטייטנס ניצחו במשחק במהלך מעורר מחלוקת, שנודע אחר כך כ"נס עיר המוזיקה". הטייטנס התקדמו עד הסופרבול של אותה השנה.
סיכויי הבילס קטנו מאוד להגיע לסופרבול בשנת 2000, כאשר ת'רמן תומאס, אנדרה ריד וברוס סמית' שוחררו, אולם במקומם קיבלו הזדמנות אנטואן סמית', אריק מולדס ומרסלס ווילי. אחרי עונה עם מאזן 8-8 והבעיות שהעסיקו את הקבוצה בנושא פרשיית ג'ונסון-פלוטי, המנהל ג'ון בוטלר עזב לסן דייגו ולקח איתו את פלוטי ווילי. אנטואן סמית' עזב אף הוא את הבילס לניו אינגלנד, שם שיחק כרץ האחורי הפותח. סמית עד מהרה הוחלף על ידי טרוויס הנרי.
גרג ויליאמס לקח את תפקיד המאמן הראשי לעונת 2001, שהייתה העונה הגרועה ביותר בין העונות האחרונות של הבילס. רוב ג'ונסון נפצע באמצע העונה ואלכס ואן-פלט החליף אותו. באפלו סיימו עם מאזן שלילי של 3–13. בסוף העונה הם החליפו עבור הקוורטרבק דרו בלדסו ששוחרר על ידי ניו אינגלנד לאחר שטום בריידי הוביל אותם לאליפות.
בלדסו החיה את הבילס בעונת 2002 והוביל אותם למאזן של 8-8 ומשחק אווירי טוב, אך הייתה זו עונה גרועה גם לשאר הקבוצות, כאשר 10 מהן סיימו עם מאזן 9-7 והבילס נותרו במקום האחרון. לפני תחילת עונת 2003 הצטרף לבילס הספייטי לאוויר מילוי (עוד שחקן ששוחרר מניו אינגלנד), והתוספת שלו להגנה הורגשה מיידית. למרות זאת הבילס עדיין התקשו בעונה וסיימו עם מאזן שלילי של 6–10 ועם פיטוריו של המאמן גרג ויליאמס. את וויליאמס החליף המאמן מייק מולארקי והקבוצה בחרה בדראפט את הקוורטרבק פי.ג'יי לוסמן.
בלדסו המשיך להאבק בעונת 2004, הבילס החלו את העונה רע עם מאזן של 0-4 כשבלדסו וההתקפה מתקשים, ומשיגים בממוצע 13 נקודות למשחק. המצב התהפך כשוויליס מקגהיי קיבל את תפקיד הרץ האחורי הפותח ובאחד עשר המשחקים הבאים הם השיגו מאזן של 2–9 וחזרו למירוץ אחרי הכרטיס לפלייאוף דרך הוויילד קארד, אולם הם הפסידו במירוץ לאחר שהפסידו לפיטסבורג במשחק האחרון של העונה הסדירה, סדרת 12 המשחקים האחרונים והמאזן החיובי הביאו להם תקווה לעונת 2005.
הבילס שחררו את בלדסו ונתנו את התפקיד הפותח ללוסמן. אולם לאחר פתיחת עונה עם מאזן 1-3 נתנו את התפקיד לקלי הולקומב. לוסמן לא שיחק עד השבוע העשירי, בו נפצע הולקומב במשחק נגד הצ'יפס. עונת 2005 של באפלו הסתיימה במאזן שלילי של 5–11 ובפיטורי המנהל הכללי טום דונהו ובמקומו מונה מרוו לוי. באותו החודש המאמן מייק מאלארקי הודיע על עזיבה בגלל סיבות אישיות בנוסף לאי הסכמה בנוגע לעתידו של הארגון. דיק ג'ארון הועסק במקומו.
בשנים 2016–2019 שמה של אצטדיון הבית של הקבוצה שונה ל-" New Era Field" על שם חברהת "New Era", הספונסורית רבת שנים של המועדון.
שנת 2020 -2021
הבילס עלו לפלייאוף וניצחו שני משחקים בפלייאוף אינדיאנפוליס קולטס ולאחר מכן בולטימור רייבינס לאחר שני המשחקים הפסידו לקנזס סיטי ציפס בגמר של ה־afc וכך הסתיימה הקריירה של 2020–2021
קישורים חיצוניים
עריכה
אתר האינטרנט הרשמי של באפלו בילס (באנגלית)- באפלו בילס, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)
באפלו בילס, ברשת החברתית פייסבוק
באפלו בילס, ברשת החברתית אקס (טוויטר)
באפלו בילס, ברשת החברתית אינסטגרם
באפלו בילס, ברשת החברתית טיקטוק
באפלו בילס, סרטונים בערוץ היוטיוב
.svg){kind=icon}