בארי טאון
מועדון הכדורגל בארי טאון יונייטד (באנגלית: Barry Town United Football Club; בוולשית: Clwb Pêl Droed Tref Y Barri) או בקיצור בארי טאון הוא מועדון כדורגל וולשי חצי-מקצועני המייצג את העיר בארי שבמחוז עמק גלמורגן שבוויילס.
 | |||
| מידע כללי | |||
|---|---|---|---|
| שם מלא | מועדון הכדורגל בארי טאון יונייטד | ||
| כינוי |
Town Linnets Dragons | ||
| תאריך ייסוד | 1912 | ||
| אצטדיון |
אצטדיון ג'נר פארק, בארי, ויילס (תכולה: 3,500) | ||
| ליגה |
ליגת העל הוולשית  | ||
| http://www.barrytown.co.uk/ | |||
| תלבושת | |||
| |||
  | |||
המועדון שהוקם ב-1912, שיחק בעברו בתחילה בליגות הנמוכות של אנגליה, ומשנת 1992 בליגת העל הוולשית, והוא אחד מהמועדונים הבולטים ביותר בכדורגל הוולשי עם 7 אליפויות הליגה הבכירה ושישה גביעים וולשים.
היסטוריה עריכה
השנים הראשונות (1912 - 1950) עריכה
ההיסטוריה של בארי טאון יונייטד מתחילה כבר בשנת 1892 כאשר קבוצת כדורגל של התאחדות בשם "בארי ומחוז קדוקסטון" הוקמה באזור. במהלך השנים הראשונות, קבוצה זו חוותה תהפוכות רבות, כששיחק בחמישה אצטדיונים שונים בשמות שונים, שכללו: "בארי יוניוניסט אתלטיק", "בארי יונייטד אתלטיק" ו"מחוז בארי". שחקנים שהופיעו במהלך השנים הללו כללו את טד ויזארד ובילי ג'נינגס; שכל אחד מהם שיחק לאחר מכן בגמר הגביע האנגלי המפורסם, גמר גביע ה-FA לשנת 1923, גמר שכונה 'גמר הסוס הלבן'.
בנובמבר 1912, פגישה בבית הציבורי של וינדזור בהולטון רואד העלתה כי תושבי העיר בוחרים להמשיך בחברות בליגה הדרומית בתור בארי AFC (הסיומת 'עיר' ("טאון") נוספה לאחר מלחמת העולם השנייה). המועדון קיבל קרקע בבעלות משפחת ג'נר ואנשי העיירה התאחדו כדי לבנות את אצטדיון פארק ג'נר, לקראת המשחק הראשון של עונת 1912/1913.
ב-6 בספטמבר 1913, בארי שיחק את המשחק הראשון שלה בהיסטוריה; משחק בליגה הדרומית נגד קבוצת מיד-רוהנדה בג'נר פארק. במשחק צפו 4,000 איש, כולל 1,000 אוהדים נודדים. במשחק הראשון הקבוצה זכתה גם לניצחון הראשון בהיסטוריה שלה כשניצחה 1–2.
בשתי העונות הבאות יגיעו לג'נר פארק סטוק סיטי, ברנטפורד, קובנטרי סיטי ואחרות למשחקים נגד המארחת במגרשה החדש. עם זאת, מלחמת העולם הראשונה קטעה את כל התחרויות, כאשר קפטן בארי, מייג'ור ג'יימס וייטמן, היה אחד מהנפגעים הרבים של הקרב על הסום.
בהמשך לאחר מלחמת העולם השנייה בעונת 1920/1921 חוותה בארי את אחת העונות הטובות בהיסטוריה שלה כאשר היא סיימה כאלופת הליגה הדרומית במחוז הוולשי, כאשר הישגה נחשב למפתיע במיוחד בהתחשב בעובדה שהיא שיחקה יותר מ-100 משחקים במהלך עונת הכדורגל שלה כאשר התחרתה בנוסף למחוז הוולשי גם ב"ליגה המערבית" של אנגליה, על מנת להגשים את חלומה לעלות לליגה האנגלית השלישית. עם זאת חלומה לעלות ליגה נגוז כאשר צ'רלטון אתלטיק ואברדר אתלטיק נבחרו לעלות ליגה במקומה.
בארי טאון שמרה על חברות בליגה הוולשית הדרומית במשך יותר מ-60 שנה, כאשר המיקום הטוב ביותר שלה היה המקום הרביעי בו סיימה בשנות ה-30. בין השחקנים הבולטים של התקופה הנ"ל היו ג'וני גרדנר (עם למעלה מ-500 הופעות), דאי וורד (שכבש יותר מ-300 שערים) ופרד ויטלו (עם יותר מ-100 שערים), והספורטאי יליד בארי ארני קרלס, ששילב את קריירת הכדורגל שלו עם קריירת קריקט מצליחה.
בסוף שנות ה-20, קהל של 6,000 איש באפטון פארק ראו את בארי מנצחת את דגנהאם טאון 1–0 כדי לעלות לסיבוב השני של הגביע האנגלי, כאשר בארי הפסידה בסיבוב הבא לברייטון אנד הוב אלביון עשרה ימים לאחר מכן. זו הייתה למעשה הריצה המוצלחת ביותר שלהם בתחרות. בארי תגיע שוב לסיבוב הראשון רק ב-1934/1935, שם הפסידה 1–0 לנורת'המפטון טאון בג'נר פארק.
ב-1939 הכדורגל שוב הופסק, עם פרוץ מלחמת העולם השנייה. כריס מייסון של בארי נתפס כשבוי מלחמה במהלך המלחמה, אף על פי שהוא חזר לג'נר פארק כדי לחדש את הקריירה שלו לאחר מכן.
שנות ה-50 עד שנות ה-80 עריכה
לאחר המלחמה, בעונת 1949/1950, ג'נר פארק הפך לאחד המתחמים הראשונים במדינה שהציגו זרקורים על המגרש, כאשר מחוז ניופורט, סוונסי סיטי וקרדיף סיטי ביקרו כולם כדי ללמוד כיצד לעשות זאת במתקניהם. שתי עונות לאחר מכן, התמודדות כל הקבוצות הוולשיות בסיבוב הראשון של הגביע האנגלי, הסתיימה כאשר בארי מובסת על ידי ניופורט, 4–0. עם זאת, הישג הכדורגל הגדול ביותר של העיר היה ממש מעבר לפינה.
במאי 1955, לאחר תיקו 1–1 בוורקסהאם, בארי ניצחה את צ'סטר סיטי 4–3 בניניאן פארק כדי להניף את הגביע הוולשי בפעם הראשונה בהיסטוריה שלה. צ'רלי דייק הימני לשעבר של צ'לסי כבש את שער הניצחון, מבעיטה חופשית מאוחרת דרמטית שהביאה את הגביע לבארי.
בסוף שנות ה-50 שלל כוכבים סקנדינביים עשו את דרכם לג'נר פארק. ביניהם היו צמד הפינלנדים האנו קנקקונן ובנגט 'פולט' ברנדטסון, שהיה חבר בנבחרת שוודיה שהגיעה לגמר מונדיאל 1958. זרם השחקנים מיבשת אירופה הגיע כתוצאה מהאינטרסים העסקיים של היו"ר ג'ון ביילי מעבר לים.
במהלך תקופה זו, המועדון יצא למסע מעבר לים, ושיחק שלושה משחקים במלטה ב-1960 מול סלימה וונדררס, היברניאנס וולטה שהסתיימו כולם בתיקו.
ב-1961 היה עוד משחק גדול כאשר קווינס פארק ריינג'רס ביקרה בג'נר פארק בגביע האנגלי, במפגש שהסתיים בתיקו, אולם בארי ניצחה במשחק החוזר. שנות ה-60 וה-70 זכורות אולי בעיקר בזכות האישים שלבשו את חולצת בארי. ביניהם, כובשי השערים קן גולי וקלייב איירס, האחים ג'ון ודיקי באט, בובי סמית' ואשלי גריפית'ס הוותיקים, והמגן הגבוה מייק קוסלט, שהיה גם חלק מהצוות המקצועי של המועדון לעתיד.
ב-1982, בארי עזבה את הליגה הדרומית, והתמקד בתחרות בליגה הוולשית שם זכתה בשישה תארים של הליגה לפני תום העשור; לא מעט בזכות השערים של החלוץ סטיב ויליאמס. המשחק המשמעותי ביותר בעשור הגיע ב-17 בנובמבר 1984, כאשר 3,850 הגיעו לג'נר פארק כדי לראות את בארי נגד רדינג בסיבוב הראשון של הגביע האנגלי. למרות השער של איאן לאב, שער לאחר מכן ושער בתוספת הזמן הספיקו על מנת לשלוח את רדינג לסיבוב הבא על חשבון בארי.
שנות ה-90 - הרחקה וחזרה לליגה הבכירה עריכה
לאחר שתאורה לא מספקת באצטדיון מנעה מהמועדון להתחרות בליגה הדרומית במשך רוב שנות ה-80, בסוף העשור הצליח המועדון למצוא מקורות מימון לשיפור תנאי האצטדיון ומכך חזר למערכת הליגה האנגלית. בארי נכנס לדיוויזיית המידלנד של הליגה באנגליה והצליחה בעקביות לסיים בששת הראשונות בסיום העונה, ובכל זאת נמנעה ממנה האופציה להעמיד קבוצת מילואים בליגה הוולשית.
הקמת ליגת העל הוולשית (כיום נקראת Cymru Premier) ב-1992 גרמה אז לכך שבארי לא תוכל להתחרות יותר במערכת הליגה האנגלית כלל, מכיוון שנמנע מקבוצות שמקורן באדמת ויילס להשתתף בליגה האנגלית. כחלק מקבוצת מועדוני מורדים הידועים בשם שמיניית האיראט ("Irate Eight"), לצד ניופורט, מרתיר, מפרץ קולווין, באנגור סיטי, העיר קארנרפון, ניוטאון ורייל), הקבוצה נאלצה להיות מוגלית מהליגה; כשהקבוצה הראשונה מאמצת את השם "Barri AFC" ומשחקת משחקי 'בית' מחוץ למגרש של ווסטר סיטי, בעוד שקבוצות המילואים שיחקו באצטדיון ג'נר פארק. עם זאת, הסדר זה נמשך רק עונה אחת, שכן היו"ר אוהלורן ביצע סיבוב פרסה ביחסו לנושא זה, שגרם לקבוצה הראשונה לחזור ולשחק בליגה הוולשית; בסופו של דבר בארי טאון התקבלה לליגה הוולשית הבכירה והחלה לשחק שם החל מעונת 1993/1994.
עשור של הצלחות בליגה הוולשית עריכה
החזרה של בארי טאון לג'נר פארק תתחיל את התקופה המוצלחת ביותר של הקבוצה מאז ומעולם, שכן היא זכתה לעלייה מיידית לליגה הבכירה ורצה לניצחון מזהיר בארבעת המפעלים הוולשים: אליפות הליגה הוולשית, גביע הליגה הוולשית, גביע ה-FA של ויילס, והגביע הוולשי (לראשונה מאז 1955).
האחרון היה אחד ההישגים המפורסמים ביותר של בארי, שכן הם ביצעו מהפך מול קארדיף סיטי בגמר הגביע הוולשי של 1993/1994 לעיני 16,000 צופים באצטדיון הלאומי הישן. לאחר זכייתה של בארי בגביע הוולשי, נפגשה בזירה האירופית במפעל גביע אירופה למחזיקות גביע מול ז'לגיריס וילנה הליטאית, אבל היא התרסקה מולה בתוצאה 7–0 בסיכום.
לאחר עונה אחת בליגה של ויילס, בחרה הקבוצה להפוך למועדון המקצועני המלא הראשון של הליגה, ולאחר מכן, זכה באליפות הליגה הראשונה שלו בשנים 1995/1996. בעונה זו ספגה הקבוצה גם טרגדיה בדמות מותם של היו"ר ניל או'הלורן והקשר הצעיר מתיו הולטאם, האחרון בתאונת דרכים קטלנית בדרך חזרה ממשחק חוץ באפריל. ב-1996 המועדון יוצר היסטוריה כקבוצה הראשונה של הליגה של וויילס שהתקדמה מעבר לשלב הראשון בתחרות אירופאית כלשהי.
לאחר הניצחון בלטביה על דינאבורג, בארי הדיח את בודפשט ואסוטאס ההונגרית בג'נר פארק, כאשר למרות פיגור 3–1 ממשחק החוץ, בארי הצליחה לנצח במשחק הגומלין באותה תוצאה, ולאחר מכן ניצחה בדו-קרב הפנדלים אחרי הארכה בתוצאה 4–2.
בהמשך הצליחו להשיג שוויון בלתי נשכח עם אברדין מליגת העל הסקוטית, ואחרי שהפסידו 3–1 לקבוצתו של רוי אייטקן בפיטודוריה, הוולשים סימו בתיקו 3–3 והודחו.
בתחרויות המקומיות, בארי מצליחה בינתיים לזכות בכל התארים, כאשר זכתה בטרבל ראשון באליפות הליגה של וויילס, גביע הליגה הוולשית והגביע הוולשי בעונת 1996/1997 שהייתה מוצלחת במיוחד עבור המועדון. האליפות הסתיימה עם שיא של 105 נקודות בעונה והפרש שערים של יותר מ-100+. בינואר 1997, הקבוצה הייתה חלק מהמשחק הראשון של ליגת העל של ויילס ששודר בשידור חי בטלוויזיה; ניצחון 5–2 על האורחת קרנרפון טאון שעדיין מחזיקה בשיא הנוכחות של הליגה. ואז, ממרץ, בארי הצליחה לעבור 51 משחקים בלי הפסד בליגה.
ב-1999 הפכה בארי לקבוצה הראשונה בליגה הבכירה של ויילס שזוכה בגביע ה-FA של ויילס, עם ניצחון 2-1 על וורקסהאם במגרש המרוצים של המועדון עצמו. בעוד בעונת 1999/2000 איבדה בארי את תואר האליפות, היא הצליחה להחזיר אותו בעונה שלאחר מכן. בהמשך בקרבות אירופיים מול דינמו קייב ובואבישטה, שחקנים מהקליבר הגבוה ביותר התארחו בג'נר פארק (ביניהם אנדריי שבצ'נקו וסרהי רברוב).
לאחר מכן, בעונת 2001/2002, בארי הפך במיוחד לקבוצת הליגה של ויילס הראשונה שעוברת שלב נוקאאוט במוקדמות ליגת האלופות, כאשר ניצחה את אלופת אזרבייג'ן שמקיר, עד שנפגשה עם המועדון הפורטוגלי פורטו. שם הפסידה בארי את המשחק הראשון בפורטוגל בהפרש של 8–0, לאחר שספג שני פנדלים מוקדמים מול קהל של 55,000. עם זאת, הטאון תנצח את 3–1 את המשחק השני, ורשמה תוצאה סנסציונית יחסית למועדון הקטן מוויילס מול קבוצה אירופית רווית כוכבים.
תור הזהב עמד להסתיים בעונת 2002/2003, העונה האחרונה שבה זכתה בארי בתואר כפול של אליפות ויילס ובגביע הוולשי.
דעיכה ותקומה עריכה
באמצע עונת ההצלחה האחרונה שלה, נכנס לניהול המועדון ג'ון פאשאנו, שהחליט לפרוש מתפקידו בסוף העונה בקיץ 2003, מה שגרם למערבולת ניהולית במועדון, עזיבת שחקנים מקצוענים, ופירוק הצוות המקצועי, מה שגרם למועדון בנוסף לבור כלכלי. הקבוצה שעד לא מכבר אירחה והתארחה במסגרות האירופאיות, החלה להפסיד באופן משפיל כנגד קבוצות חובבניות בליגה המקומית, והאוהדים אף החלו להתרים כספים על מנת לנסות ולהחיות את המועדון, ללא הועיל. בדצמבר 2003 הגיע איש עסקים מסתורי בשם סטיוארט לוברינג שהכניס כסף למועדון והעתיד נראה מעט יותר מבטיח. בעונה הבאה ניסתה הקבוצה לשרוד בליגה אך לא הצליחה וירדה לליגת המשנה הוולשית.
הקבוצה נקלעה לחובות נוספים כאשר הבעלים החדש לוברינג סירב לשלם דמי שכירות, והעביר את הקבוצה לאצטדיון אחר החל מינואר 2005 ועד מאי 2006. במהלך זה החליט גרעין אוהדים מסוים להתפצל מהמועדון ולהקים קבוצה חדשה בשם "Barry FC", כאשר בדרך הם מסתכסכים עם בעלי המועדון הנוכחי שמונע מהם לגייס כספים למועדון החדש. בעונת 2005/2006 המועדון הגיע לשפל כאשר הגיעה לתחתית הליגות הנמוכות.
בהמשך הצליחה להתאושש הקבוצה כאשר מונה המאמן גאווין צ'סטרפילד שהוביל את בארי לעליית ליגה ב-2008, והקהל הבטיח לתמוך על מנת לאפשר לקבוצה הראשונה להתקיים עד למציאת רוכש אמיד לקבוצה. ב-2010 זה כמעט קרה כאשר איש העסקים קלייטון ג'ונס סיכם את תנאי הרכישה אך מהלך זה לא הסתייע לבסוף. לאחר מכן השיקה באותה השנה הקבוצה קמפיין לרכישתה באמצעות הרשתות החברתיות בשם "Stand Up For Barry", ואף על פי שלא נמצא רוכש למועדון, נתרם סכום כסף לא מבוטל שסייע למועדון להישאר בחיים. לאחר עונת 2010/2011 הודיע הבעלים הנוכחי לאברינג על כוונתו להשעות את השתתפות הקבוצה מהליגה הבכירה, עם זאת "ועדת התומכים של אוהדי בארי" (ה-BTSC) הצליחה למנוע זאת, מה שגרם להתאוששות מקצועית של הקבוצה שהחלה גם לנצח במסגרת הגביע הוולשי.
ב-2012 ציין המועדון את יום השנה ה-100 להיווסדו, עם שורה של אירועים לציון עונת המאה שלאחר מכן. כדי להשיק את החגיגות, ה-BTSC אירח את קארדיף סיטי במפגש ידידותי לגיוס כספים באוגוסט בהשתתפות 2,000 צופים. עם זאת, האיומים של לאברינג להשעות את בארי מליגת הכדורגל הוולשית יתגברו בשבועות שלפני כן, ואיימו להטיל ענן על החגיגות הללו. למרות זאת, ה-BTSC ערך אירוע מוצלח של '100 שנים של בארי טאון' במלון אנג'ל (בהשתתפות שחקנים רבים בעבר ובהווה), לפני שהקבוצה הנוכחית ניצחה את אלופי הליגה הוולשית קמבריאן וקליידך ביום השנה ה-100 עצמו. במרץ 2013, בעקבות ניצחונות נגד קארלאון, פנרינקוץ', אילי ריינג'רס ופונטרדאו טאון, בארי ניצחה 2–0 בפלינט טאון יונייטד כדי לעלות לחצי גמר הגביע הוולשי בפעם הראשונה מזה עשור. בסופו של דבר, הקבוצה הפסידה 1–2 למחזיקת הגביע בסופו של דבר, פרסטטין טאון, וסימנה את ההופעה הראשונה של קבוצת בארי חובבנית לחלוטין בשלב חצי גמר הגביע הוולשי.
2013 ואילך עריכה
ב-7 במאי 2013, לאברינג הוציא את הקבוצה הבוגרת מליגת הכדורגל הוולשית, בניגוד לרצונם של ה-BTSC, השחקנים והאוהדים, שרצו לשחק את שני משחקי הליגה הנותרים (שניהם מול טון פנטרה). פגישה של מועצת FAW ב-Betws-y-Coed ביוני 2013 הודיעה כי בארי תצטרך לשחק "כדורגל פנאי" (הכוונה לכדורגל חובבני) מעתה ואילך; הכרזה שעוררה סערה מקומית גדולה.
בהמשך לאחר תהפוכות משפטיות רבות הוחזרה הקבוצה למבנה הליגות הוולשיות לליגות הנמוכות, כאשר בשנים הבאות היא מצליחה להוכיח את עצמה ולהעפיל לליגה השלישית והשנייה מהמקומות הראשונים פעם אחר פעם, תוך שהמועדון ממשיך להתפתח מקצועית.
ב-2016/2017 מצליחה הקבוצה להגיע לגמר גביע הליגה הוולשי, בפעם הראשונה מאז 2001. באפריל 2017 מצליחה הקבוצה להעפיל לליגת העל הוולשית.
בסיום עונת 2018/2019 הצליחה הקבוצה לסיים במקום השלישי בליגה ולהעפיל לתחרות אירופית, לראשונה מאז 2002/2003. אולם מאז התפרצה מגפת הקורונה העולמית מה שמנע ממנה לשחק במסגרת זו. בהמשך לאחר חזרת הכדורגל למגרשים בתום ההפסקה של מגפת הקורונה העולמית, דעכה הקבוצה וירדה לליגת המשנה לאחר שסיימה במקום ה-11 והכמעט אחרון בעונת 2021/2022. לאחר עונה אחת בליגה השנייה חזרה הקבוצה לליגה הוולשית הראשונה אחרי שסיימה במקום ה-1 בעונת 2022/2023
תארים עריכה
- אליפות ויילס (7)
- 1995/1996, 1996/1997, 1997/1998, 1998/1999, 2000/2001, 2001/2002, 2002/2003
- הגביע הוולשי (6)
- 1954/1955, 1993/1994, 1996/1997, 2000/2001, 2001/2002, 2002/2003
- גביע הליגה הוולשי (4)
- 1996/1997, 1997/1998, 1998/1999, 1999/2000
- גביע FAW (1)
- 1998/1999
קישורים חיצוניים עריכה
אתר האינטרנט הרשמי של בארי טאון (באנגלית)
