משה רבקש
רבי משה רבקשׂ או משה רבקה'ס (ה'שנ"א[דרוש מקור] 1591 ולדעה שונה ה'ש"ס 1600, - ד' באלול ה'תל"א[1] 1671, וילנה) היה מרבני פולין וליטא מהמאה השבע עשרה, נודע בכנוי "באר הגולה" על שם חיבורו המפורסם, המציין את מקורות הדינים לפסקי השולחן ערוך.
לידה |
1600 ה'שנ"א או ה'ש"ס |
---|---|
פטירה |
1671 (בגיל 71 בערך) ד' באלול ה'תל"א |
תקופת הפעילות | ?–1671 |
חיבוריו | באר הגולה |
חייו
עריכהרבי משה נולד בשנת ש"ס בפראג, לרבי נפתלי הירש[2] שהיה תלמידו של הסמ"ע ונינו של רבי יוסף הקדוש מווינה, ולאימו רבקה, שנטלה על עצמה את עול כלכלת הבית על מנת שבעלה יוכל לשבת וללמוד במנוחה. על שמה של אימו כונה הבן "משה רבקה'ס", כלומר – משה של רבקה. יש המקדימים את תאריך לידתו לשנת שנ"א.
לפני שנת ה'שע"ו עקר רבי משה עם משפחתו מפראג לווילנה. בעיר זו היה לו בית גדול, ובו בין היתר גם ספרייה גדולה.
מרבית ימיו התגורר רבי משה בווילנה, ובה גם שימש כרב.
בחודש תמוז שנת ה'תט"ו גלה רבי משה יחד עם מרבית יהודי וילנה את העיר, עקב הפרעות, כאשר קוזקיו של בוגדן חמלניצקי התנפלו באותה שנה על העיר וביום אחד רצחו שלושים איש והציתו את העיר שבערה שבעה עשר יום רצופים. בהמלטו לא נטל עמו אלא מקל, טלית ותפילין, ולוח שנה כדי לחשב באמצעותו מתי חלים המועדים. במהלך נדודיו הגיע לאמשטרדם ולרוטרדם, שם שהה בישיבת "די לוס פינטוס", שרבי יאשיהו פרדו עמד אז בראשה.
אחרי שוך הפרעות חזר רבי משה לווילנה, ונפטר בה בד' באלול ה'תל"א. קברו נמצא בבית העלמין העתיק שניפשק בווילנה. בית קברות זה נהרס בחלק הגדול בשנת 1957 על ידי הסובייטים. הם בנו עליו אצטדיון גדול, ויהודי הקהילה הצליחו להעביר ממנו שבעה קברים לפני הריסתו, ביניהם קברו של הגאון מווילנה ואפרו של הגר ולנטין פוטוצקי שהוצא להורג בשריפה בשל סירובו לחזור לנצרות.
רבי משה היה עשיר גדול, וה"דורכהויף"[3] הווילנאי היה שייך לו. השאיר עיזבון לתמיכה בתלמידי חכמים עניים. גם נכדו, רבי שלמה זלמן, אביו של הגאון מווילנה זכה לתמיכה מקרן זו.
רבי משה כונה בעיר וילנה בתואר "החסיד", כפי שגם נינו הגאון מווילנה כונה לפני שהחלו לכנותו בשם "הגאון".
בין צאצאיו של רבי משה נמנה הגאון מווילנה, שבין היתר הרחיב את מפעלו של זקנו, והשלים את מלאכת כתיבת המקורות לשולחן ערוך, בחיבורו "ביאור הגר"א". הגר"א ראה את חיבורו כהמשך לחיבורו של זקנו, ובמקרים רבים הוא כותב "שם", כאשר כוונתו לציון המופיע ב"באר הגולה". אך במקרים רבים הוא חולק עליו, ובמקום אחד הוא אף מתקיף אותו בחריפות[4]. פירוט היחוס הוא: רבי אליהו בן רבי שלמה זלמן[5], בן רבי ישכר בער[6], בן רבי אליהו החסיד[7], חתן רבי פתחיה, בנו של רבי משה רבקש.
גם בני משפחת ריבלין, צאצאיהם של העולים בעליית תלמידי הגר"א לארץ ישראל, הם בני בניו של רבי משה, כמפורט ב"ספר היחוס" למשפחת ריבלין (ירושלים ה'תרצ"ח–ת"ש).
מצאצאיו נשיא מדינת ישראל לשעבר ראובן 'רובי' ריבלין[8], כמו גם ראש הממשלה בנימין נתניהו[9].
חיבוריו
עריכהחיבורו המפורסם של רבי משה הוא ה"באר הגולה", חיבור המקיף את כל ארבעת חלקי השולחן ערוך, ומטרתו לציין את מקורותיו של השולחן ערוך, מדברי הגמרא והראשונים. המהדורה הראשונה של ה"שולחן ערוך" עם ה"באר הגולה", יצאה לאור על ידי ד"ר אפרים בואינו ויעקב קאסטילו, על חשבונם, באמשטרדם בין השנים ה'תכ"א–ה'תכ"ו (1661–1666). הקשר בין רבי משה הליטאי והמדפיסים ההולנדיים התאפשר בעקבות שהותו של רבי משה למשך זמן מה ברוטרדם, וכמסופר לעיל. המדפיסים ביקשו ממנו להגיה את ה"שולחן ערוך" שבהוצאתם, ולא רצה, ועל פי בקשת רבי משה רפאל אגילר קבל על עצמו המלאכה הגדולה[10], ותוך כדי עבודתו חיבר את חיבורו. החל מהוצאה זו חזר ונדפס החיבור בשולי רוב המהדורות של ה"שולחן ערוך". הסכמות של גדולי הדור על החיבור נדפסו ב"ישורון"[11]. בין נותני ההסכמות נמנים רבי גרשון אשכנזי מחבר שו"ת עבודת הגרשוני, רבני ועד ארבע ארצות, רבני אמשטרדם ורבני ליוורנו.
חיבורים נוספים שחיבר, הם ספר כללי ההוראה הכולל את כללי פסיקת ההלכה, וכלי הגולה הכולל אסופת פירושים לשולחן ערוך והכרעות הלכתיות. החיבורים הללו לא הודפסו.
לקריאה נוספת
עריכה- שמעון משה חונס, תולדות הפוסקים, ורשה ה'תרפ"ב, עמ' 55–60.
- בנימין ריבלין, מחקר על תולדותיו של רבי משה, בתוך ספר הגר"א, מוסד הרב קוק, ירושלים ה'תשי"ד (1954).
קישורים חיצוניים
עריכה- שמואל יוסף פין, הגאון ר' משה רבקש ודורו, קריה נאמנה, וילנה ה'תרע"ה, עמ' 97–100.
- 'ר' משה־רבקש ב"ר צבי־נפתלי ("באר הגולה")', בתוך: דב ליפץ (מרכז המערכת), נתן גורן [ואחרים] (מערכת), יהדות ליטא, כרך ג, ספר א: "אישים", תל אביב: עם הספר, תשכ"ז, עמ' 71 (ספר יזכור לקהילת ליטא, בספריית העיר ניו יורק, תמונה 1269).
- משה רבקש, ב"אנציקלופדיה יהודית" באתר "דעת"
- בצלאל לנדוי, רבי משה רבק"ש – בעל באר הגולה, ישורון ה, עמ' תרסו–תרע
- הקדמת באר הגולה במהדורת תקנ"ב (סביבות 1792) ובו המדפיסים רשמו את שמו רבק"ש (עם סימן ראשי תיבות, כנהוג בלע"ז – בשיוך) אך הוא עצמו חותם את שם משפחתו 'סופר'.
- משה בן נפתלי הירש רבקש, דף שער בספרייה הלאומית
הערות שוליים
עריכה- ^ כן הוכיח בספר קריה נאמנה עמ' 99, התאריך ד' באלול הוא על פי המצבה, מתוך הספר תולדות הפוסקים (ורשה תרפ"ב) עמוד 57, וכן בספר אוצר כל מנהגי ישרון (לבוב תר"צ) עמוד 85. וראו גם כאן
- ^ נפטר אלול שס"א (הד המזרח שנה ז ז עמ' 10
- ^ חצר מעבר לעבור בה מרחוב לשני, שמשני צידיה יש חנויות. כנראה היה אחד כזה מפורסם ביותר והוא היה של ר' משה. תיאור מפורט ראו ב: קלויזנר, תולדות הקהילה היהודית בווילנה, עמוד 64.
- ^ ראו יו"ד סי' רצג ס"א, לעניין איסור חדש.
- ^ רבי שלמה זלמן נפטר בכ"ה כסלו תקי"ט (ספר קריה נאמנה וילנא תרעה, מאת שמואל פין, עמ' 128
- ^ מספר 24 בספר משפחת ריבלין. נפטר בט' אדר ה'תצ"ו, מתוך מעלות התורה (תש"ב), עמוד 2
- ^ נפטר כ"א אלול ת"ע, קריה נאמנה, מאת שמואל פין, וילנא תרעה עמ' 99, מתוך המצבה
- ^ אבות אמו רבקה (לבית רבלין אף היא) הם, אליהו, שניאור, אליהו, אריה, אליהו, שלמה וצבי רבלין (8 דורות מהנשיא). צבי היה נכד מבתו של פתחיה רבקה'ס, בנו של רבי משה רבקש – 'בעל באר הגולה' (על פי עץ מוגה ומנופה, באתר ג'ני).
- ^ בנימין נתניהו הוא נין של צבי מיליקובסקי (אבי סבו, נתן מיליקובסקי נתניהו), שעל פי האנציקלופדיה לחלוצי הישוב ובוניו של דוד תדהר (כרך 1 [1947], עמ' 186) התייחש אל משפחת הגאון מווילנה. הגאון מווילנה היה נין, בן לבן, של רבי אליהו החסיד, שדרך אמו היה נין של רבי משה רבקש.
- ^ יצחק דוב מרקון, "גולי ווילנא בשנת תט"ו", יהדות, ב, עמ' 27-28.
- ^ כרך ה, עמודים תרעא–תרעז.
תקופת חייו של הרב משה רבקש על ציר הזמן |
---|
|