בג"ץ יהודה דורון נגד משרד הפנים רשות האוכלוסין וההגירה ואחרים
בג"ץ 1834/09 יהודה דורון נגד משרד הפנים רשות האוכלוסין וההגירה ואחרים[1], הוא פסק דין שניתן בשנת 2012, הדן בנושא נוהל הודעה מוקדמת (לעובדי סיעוד)[2]. נוהל זה קובע כי עובד זר העוזב את מעסיקו ללא התראה מוקדמת, יעמוד בפני הליך של שלילת היתר העבודה שלו, גירוש והרחקה מן הארץ. מטרת הנוהל היא למנוע מצב בו העובדים הסיעודיים יעזבו את מעסיקיהם לטובת מעסיק אחר ללא הודעה מוקדמת לפני כן. בית המשפט העליון דן בשאלה האם הלכת בג"ץ קו לעובד מתנגש עם נוהל הודעה מוקדמת (לעובדי סיעוד).
בפסק דין זה נקבע כי הנוהל לא סוטה מהאיזון שנקבע בבג"ץ קו לעובד באופן מהותי, כלומר אינו כובל את העובדים הסיעודיים ופוגע בזכיותיהם לאורך תקופה ארוכה.
הרקע
עריכההחל משנת 2000 עלה נושא נטישת העובדים הזרים בתחום הסיעוד את מעסיקיהם לדיון בשיח הציבורי. בפסקי הדין בג"ץ שרמילה ליאנגי[3], בג"ץ עמותת קו לעובד[4], בג"ץ יולנדה גלוטן[5] נאמר כי בניגוד לעובדים זרים בענפי עבודה אחרים נדרש איזון אחר בזכויותיהם של העובדים זרים העובדים בענף הסיעוד בגלל הקשר האישי והקרוב שבין העובד למעסיק בענף זה.
בשנת 2006 פסק בבג"ץ קו לעובד (הסדרי כבילה) כי אין לכבול את העובדים הזרים הבאים ארצה למעסיק אחד שיעבדו רק אצלו. בג"ץ הסביר כי הגבלתו של העובד הזר למעסיק אינו חוקתי, זאת לאור הפגיעה בחופש החירות וחופש העיסוק של העובדים הזרים. בג"ץ הוסיף ואמר כי על שר הפנים להתקין נוהל חדש שיעמוד בדרישות אלו, שהנוהל החדש לא יפגע בחוקי היסוד ובזכויותיהם של העובדים הזרים, ואף הוסיף כי בניגוד להלכת קו לעובד (הסדרי כבילה) ייתכן שיש צורך באיזון שונה בין זכויותיהם של העובדים לבין זכויותיהם של המעסיקים בענף הסיעוד. הנוהל שהתגבש ופועל כיום הוא נוהל ההודעה המוקדמת שנקבע מכוח הסמכות לפי סעיף 6 לחוק הכניסה לישראל[6], שקובע כי לשר הפנים יש הסמכות להתנות את נתינת הרישיונות הישיבה של עובדים זרים. הנוהל קובע את זמן מתן ההודעה לפני העזיבה באופן הבא: "א. החל מהיום השביעי לאחר תחילת העבודה אצל המטופל, ועד לתום שלושת החודשים הראשונים לעבודתו אצל המטופל – (תקופת הניסיון) – הודעה של שבוע ימים לפחות; ב. במהלך התקופה החל בחודש הרביעי לעבודתו אצל אותו מטופל ועד תום החודש השישי לעבודתו אצל המטופל – של 14 ימים לפחות; ג. במהלך התקופה החל בחודש השביעי לעבודתו אצל אותו מטופל ועוד תום שנת עבודתו הראשונה – של 21 ימים לפחות. ; ד. החל לאחר שנת עבודתו הראשונה – של חודש ימים לפחות". ארגוני נכים ובראשם יהודה דורון עתרו לבג"ץ נגד התגבשות הנוהל החדש.
הדיון המשפטי
עריכההעתירה הוגשה ישירות לבית המשפט העליון שיושב כבית משפט גבוה לצדק. העותרים טענו כי הנוהל החדש שמתגבש יביא למצב בו העובדים הזרים בתחום הסיעוד יעזבו את המעסיקים ללא כל התראה. נטישת המעסיקים תגרום לפגיעה בכבוד האדם של המעסיקים – אנשים מוגבלים הנזקקים לעזרת המטפלים. המטפלים במקרה זה הם עובדים זרים בענף הסיעוד העוזרים להם בפעולות הבסיסיות והיום-יומיות. הפגיעה באה מהנטישה של המטפלים ללא התראה לפני משאירים את המעסיקים חסרי ישע ללא יכולות לתפקד כמו שאר האנשים. עוד טענו כי תקופת ההודעה המוקדמת צריכה להיות ארוכה יותר, על מנת לאפשר למעסיקים די זמן למצוא מחליף ראוי במקומו של העובד שיעזוב.
מאידך גיסא טען משרד הפנים כי החלטת בג"ץ קו לעובד הבאה לבטל את הסדרי הכבילה של העובדים הזרים, העלתה את הבעיה של התפטרות פתאומית של העובדים הזרים את מעסיקיהם בענף הסיעוד. בעקבות כך התגבש נוהל הודעה מוקדמת במיוחד לענף הסיעוד, לשם מתן תקופת היערכות ארוכה יותר למעסיקים למצוא מחליף. כמו כן טענו כי תקופת ההודעה המוקדמת בנוהל המוצע היא סבירה ואינה סותרת מהותית את קביעת בג"ץ קו לעובד בעניין הסדרי כבילה.
פסק הדין
עריכההשופט רובינשטיין קבע כי יש להסדיר את נוהל הודעה מוקדמת שגיבשו משרד הפנים ומשרד התעשייה, המסחר והתעסוקה כנוהל ארעי, והדגיש כי אין בנוהל זה הפרה מהותית להלכה שנקבעה בבג"ץ קו לעובד (הסדר כבילה). בפסק הדין הודגש כי הנוהל מתייחס אך ורק לעובדי ענף הסיעוד, משום שהמעסיקים בענף זה תלויים בעובדים הסיעודיים שיעזרו להם בפעולות הבסיסיות שבחיי היומיום. כלומר ניתן בפסק הדין חשיבות למצבם הגופני של המעסיקים ועל אף שהוחלט בבג"ץ קו לעובד שאין לכבול את העובד למעסיק אחד, בענף הסיעוד העובדים הזרים לא יכולים לעזוב את מקום עבודתם מידית אלא נדרש לתת התראה למעסיקיהם לשם מציאת עובד אחר במקומם.
בעקבות פסק הדין
עריכההנוהל שהוצא על ידי משרד הפנים הותקן כנוהל ברשות האוכלוסין וההגירה ב-24 ביולי 2012. בתאריך 17 בפברואר 2014 נשלח מכתב מטעם עמותת קו לעובד ליושבת ראש ועדת הפנים ואיכות הסביבה חברת הכנסת מירי רגב[7], בעקבות התקנת תקנות הכניסה לישראל (אמצעי בקרה על מעבר עובדים זרים בענף הסיעוד), תשע"ד–2013. לדברי קו לעובד, טענת העותרים בבג"ץ 1834/09 דורון יהודה לא הובאה בצירוף הוכחות עובדתיות על ריבוי נטישות פתאומיות של העובדים הזרים את מעסיקיהם אשר מסכנות את חייהם של המעסיקים. טענה נוספת של קו לעובד היא שמספר התלונות על עזיבה ללא הודעה מוקדמת על פי הנוהל שהותקן הוא מזערי. נתון זה אינו עולה בקנה אחד עם הטענה של העותרים בבג"ץ דורון יהודה שיש מספר רב של נטישות ללא מתן הודעה מוקדמת למעסיקים. מכן נראה כי מצבים אלו הם שוליים, ואינם מצריכים את נוהל הודעה מוקדמת (סיעוד) שמהווה לכבילת העובדים הזרים בענף הסיעוד.
יומיים לאחר שליחת המכתב לוועדת הפנים ואיכות הסביבה ב-19 בפברואר 2014, אישרה הוועדה תקנות המונעות מעובדי סיעוד זרים לעזוב בקלות את מעסיקיהם באזורי הפריפריה לטובת מעסיקים באזור המרכז בגלל רצונם להתקרב לאזור המרכז[8]. בנוסף תקנות אלו מונעות מעובדי הסיעוד מלעזוב את מעסיקיהם לטובת מעסיקים שאינם מצריכים עבודה מפרכת בטיפולם. כלומר עובדי הסיעוד מנועים מלעבור מעבודתם באזורי הפריפרייה לשם עבודה באזור המרכז, אך עובדי הסיעוד שמההתחלה עובדים באזור המרכז אינם מנועים מלעבוד בכל אזורי הארץ. בעקבות תקנות אלה הועלו ביקורות מקרב ארגוני זכויות עובדים זרים, שטענו כי על ידי התקנת תקנות אלה, שוב יוצרים את הסדרי הכבילה לעובדים הזרים בענף הסיעוד, וכי הכבילה החדשה נוקשה יותר מהכבילה בה דנו בבג"ץ קו לעובד (הסדרי כבילה).
ראו גם
עריכהלקריאה נוספת
עריכה- דר' יהודית קנדל, עובדים זרים: זכויות העובד - כמובן מאליו. ואיפה זכויות הקשיש?, דורות: מגזין לקידום השירות לאוכלוסייה המבוגרת, מט 16–17 (2000)
קישורים חיצוניים
עריכההערות שוליים
עריכה- ^ בג"ץ 1834/09 יהודה דורון ואחרים נ' משרד הפנים ואחרים, ניתן ב־25 ביוני 2012
- ^ נוהל רשות האוכלוסין וההגירה מספר 10.1.0001 "מתן הודעה מראש לפני התפטרות" (24 ביולי 2012)
- ^ בג"ץ 4007/11 שרמילה ליאנגי נ' הכנסת, ניתן ב־6 באוקטובר 2011
- ^ בג"ץ 4542/02 עמותת קו לעובד ואחרים נ' מדינת ישראל ואחרים, ניתן ב־30 במרץ 2006
- ^ בג"ץ 1678/07 יולנדה גלוטן נ' פורמלי בית הדין הארצי לעבודה, ניתן ב־29 בנובמבר 2009
- ^ חוק הכניסה לישראל, תשי"ב–1952
- ^ מכתב מעמותת קו לעובד (17 בפברואר 2014)
- ^ פרוטוקול ישיבה מספר 230 לוועדת הפנים ולאיכות הסביבה, הכנסת ה-19 (19 בפברואר 2014)