פנאי

(הופנה מהדף בילוי)

פְּנַאי או זמן חופשי הוא פרק זמן בו האדם אינו מחויב לפעול בדרך מסוימת מכל סיבה שהיא ולכן חופשי לבחור מה ברצונו לעשות.

נערות מבלות בשעות הפנאי של סוף השבוע.
פעילות פנאי - ילד משיט סירת צעצוע.

הפנאי נתפס כזמן שאינו מוקדש לעיסוק בטיפול עצמי ופעילויות הנדרשות בחיי היום יום.[1]

"לימודי הפנאי" הם דיסציפלינה אקדמית המתרכזת במחקר ובניתוח הפנאי.

פעילות פנאי מול פעילויות אחרות

עריכה
 
הפיקניק כפעילות פנאי חברתית

פעילות מסוימת תחשב כפעילות פנאי רק כאשר היא מבוצעת מתוך רצון ולא מתוך כורח. מכאן שהקריטריון להבחנה בין פעילות פנאי לפעילות שאינה כזו היא המוטיבציה שגרמה לה ללא תלות בתוכן העשייה. מסיבה זו אותה פעילות יכולה להיחשב כפנאי אם היא נעשית מרצון או כמחויבות אם לא. לדוגמה ציור יחשב כפנאי אם הוא נעשה במסגרת תחביב, אך כמחויבות אם הוא נעשה במסגרת שיעורי בית.

פעילות פנאי היא פעילות מהנה אשר כדאית בזכות עצמה. כדי שפעילות מסוימת תהיה מהנה עליה לעמוד במספר תנאים. לראשונה, צריכה להיות התאמה בין אתגרים ומיומנויות כדי למנוע שעמום הנובע מאתגר קל מדי או תסכול מאתגר קשה אשר עלול להוביל לחרדה. לפעילות מהנה צריכות להיות גם מטרות ברורות אשר יקנו לה משמעות, גם כאשר היא אינה מתבצעת כדי להשיג אותן אלא לשם עצמה בלבד. אל המטרות צריך להתווסף משוב מידי אשר יאפשר להעריך מהן התגובות שמתאימות להשגת היעדים של הפעילות ומאילו כדאי להימנע. בנוסף, הפעילות המהנה צריכה לעורר התמקדות וריכוז מעמיקים שמונעים דאגות ומחשבות פולשניות.[1]

פנאי ועבודה

עריכה
 
בילוי שעות הפנאי בישיבה על המרפסת

קיימת תפיסה לפיה הפנאי מנוגד לעבודה משום שהוא מקושר להנאה שאינה מייצרת תפוקה כלשהי, בעוד שהעבודה נתפסת כפעילות פרודוקטיבית אך בלתי נעימה. תפיסה זו מאפיינת מצבים שבהם חיי היום יום אינם יכולים להיות מהנים, כך שההנאה יכולה להתקיים רק בשעות הפנאי. עם זאת, המצב האידיאלי הוא זה שבו הפנאי אינו מצטמצם לעיסוק מופנם ברמה האישית, אלא משתלב במסגרות החברתיות של עולם התעסוקה, המשפחה והקהילה.[1]

תחביבים

עריכה
  ערך מורחב – תחביב
 
קריאה כפעילות פנאי 1922
 
נגינה כפעילות פנאי

אנשים רבים מאמצים להם לשעות הפנאי תחביבים שונים, חלקם נפוצים וחלקם ייחודיים. בין התחביבים הנפוצים ניתן למנות קריאה וכתיבה, אמנויות פלסטיות, נגינה, אמנויות לחימה, ואספנות לסוגיה.

יצירת זמן פנוי

עריכה

כאמור, הפנאי הוא אותו חלק מזמנו של הפרט שבו הוא חופשי לפעול כרצונו על פי הבנתו ועל פי נטיותיו. כלומר, זמנו של האדם הוא פנאי פרט לאותם חלקים בזמן בהם הוא פועל מתוך מחויבויות מסוגים שונים.

הפעילויות המרכזיות שאדם מחויב אליהן הן עיסוק בצרכים בסיסיים כמו אכילה, שינה ותחזוקה שוטפת של משק הבית.

מסגרות שונות שאדם מחויב אליהן, בין מרצונו ובין עקב גורמים חיצוניים כגון משפחה וחוק הן הגורמים העיקריים להגבלת הפנאי. בין המסגרות ניתן למנות מקומות עבודה, מוסדות לימוד, צבא ונישואין.

זמן פנוי בחברה המודרנית

עריכה

היווצרותו של זמן פנוי היא תופעה חדשה יחסית. היא החלה מהמאה ה-20 בעולם המערבי.[1]

החיים בחברה המודרנית מאפשרים לאדם יותר זמן פנוי מבעבר. זאת בעקבות גורמים שונים כמו ההתפתחות הטכנולוגית והמדעית, הקפדה על יום עבודה בן 8 שעות, הגבלת הגיל המינימלי לעבודה, פרישה לגמלאות ותוחלת חיים גבוהה יותר. אל כל אלו מצטרפים ההיצע הרחב של מקורות בילוי והנאה.[1]

זמן פנוי של אוכלוסיות שונות

עריכה

כמות הזמן הפנוי היא מאפיין המשתנה בין אוכלוסיות שונות. למשל: למתבגרים יש יותר זמן חופשי משיש למבוגרים צעירים, לרווקים יש יותר זמן חופשי מאשר לנשואים, לפנסיונרים יש יותר פנאי מאנשים שעובדים, ולאמהות עובדות חד-הוריות יש זמן חופשי מועט יחסית לכלל האוכלוסייה.[1]

תרומת הפנאי להתפתחות האדם

עריכה

בעבודה ובמסגרות של מחויבות חברתית האדם נוטה לזהירות ולאיפוק. לעומת זאת, במצב שבו האדם חש שמותר לו לשגות, הוא יכול ללמוד בצורה הטובה ביותר על האפשרויות העומדות בפניו. כתוצאה מכך הפנאי הוא המרחב העיקרי בו מגדיר האדם את הנאתו, מנוחתו חיי התרבות והמשפחה שלו. לכן הפנאי מספק את הסביבה התומכת ביותר להתפתחות האישיות והמודעות העצמית.[1]

תרבות הפנאי

עריכה

תרבות הפנאי הוא מונח המציין את הנורמות המקובלות במסגרת הפנאי. תרבות הפנאי התפתחה בצורה משמעותית במהלך המאה ה-20, עם הירידה בזמן העבודה הממוצע בעולם המודרני והעלייה בפוריות העבודה, הארכת שעות האור בעקבות התאורה המלאכותית, ועלייתה של תעשיית הבידור.

חשיבות החינוך לפנאי

עריכה

שינויים גלובליים בדפוסי העבודה בחברה המודרנית הביאו לעלייה בכמות הזמן החופשי. צורך זה הוביל בשנים האחרונות לפיתוחה ולחיזוקה של גישת החינוך לפנאי ולתפישת חינוך זה, כתהליך המתחיל בילדות וכולל מגוון פעילויות, המסייעות לפיתוח עמדות חיובית כלפי הפנאי, תרומתו לאיכות החיים ולהבנת משמעותו.

פעולות הפנאי מעשירות את הלמידה ותורמות להווי החברתי של התלמידים ולמימושם העצמי. בית הספר הוא המוסד העיקרי שבו נמצאים התלמידים בתהליך הכשרתם לחיים ולכן יש לו אחריות מרכזית לחינוך תלמידיו לפנאי.

מטרת החינוך לפנאי היא לסייע לתלמידים ללמוד כיצד להשתמש בשעות הפנאי שלהם לצורך שיפור את איכות חייהם ולצורך התפתחות שכלית, נפשית, גופנית וחברתית. החינוך לפנאי צריך להבטיח פעילויות פנאי אשר יתרמו להתפתחותו הערכית והחברתית של כל תלמיד ויעודדו אותו להיות מעורב בקהילה, להתנדב ולתרום לה.[1]

ראו גם

עריכה

לקריאה נוספת

עריכה

קישורים חיצוניים

עריכה

הערות שוליים

עריכה
  1. ^ 1 2 3 4 5 6 7 8 אשר משיח, קורין ספקטור ואורלי רונן (2004). לחנך לפנאי. רעננה: מכון מופ"ת.
  2. ^   בועז יזרעאלי, "פנאי רציני": לאיש הפנאי הישראלי דרוש "אתגר" כדי להתעניין בעיסוק כלשהו, באתר הארץ, 18 ביולי 2018