בילי קורגן

זמר אמריקאי

ויליאם פטריק קורגן הבןאנגלית: .William Patrick Corgan, Jr; נולד ב-17 במרץ 1967) הוא זמר אמריקאי, מלחין, גיטריסט ומשורר. קורגן הוא הסולן והגיטריסט המוביל של להקת הרוק האלטרנטיבי הסמאשינג פאמפקינס. קורגן תרם רבות לעיצוב עולם הרוק האלטרנטיבי. עיתונאי המוזיקה ג'ים דרוגטיס אמר כי "מבין כל האמנים והדמויות הבלתי נשכחים שצמחו בעידן האלטרנטיבי, קורגן היה כוכב הרוק הכי מסורתי, עם כל התכונות הטובות והרעות הנובעות מכך." בשנת 2000, התפרקו הסמאשינג פאמפקינס, ואילו קורגן הקים את הלהקה קצרת הימים Zwan, ביחד עם מתופף הפאמפקינס, ג'ימי צ'מברלין. לאחר שכתב אלבום סולו בשם TheFutureEmbrace ופרסם אוסף שירים שנקרא Blinking with Fists, הקים קורגן מחדש את הסמאשינג פאמפקינס ב-2006, יחד עם צ'מברלין.

בילי קורגן
בילי קורגן בהופעה בקלן שבגרמניה, 11 ביוני 2005
בילי קורגן בהופעה בקלן שבגרמניה, 11 ביוני 2005
לידה 17 במרץ 1967 (בן 57)
אלק גרוב ווילג', באילינוי שבארצות הברית ארצות הבריתארצות הברית
שם לידה ויליאם פטריק קורגן הבן
מוקד פעילות שיקגו עריכת הנתון בוויקינתונים
תקופת הפעילות מ-1985
מקום לימודים Glenbard North High School עריכת הנתון בוויקינתונים
עיסוק מוזיקאי
מלחין
מפיק
סוגה רוק, רוק אלטרנטיבי, סינת'-פופ עריכת הנתון בוויקינתונים
סוג קול טנור עריכת הנתון בוויקינתונים
כלי נגינה גיטרה, בס, קלידים
חברת תקליטים

Caroline Virgin
Reprise

Warner Bros. Records
בן או בת זוג Chloe Mendel (16 בספטמבר 2023–?) עריכת הנתון בוויקינתונים
http://www.myspace.com/billycorganmusic
פרופיל ב-IMDb
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית

היסטוריה עריכה

ילדות ושנים ראשונות עריכה

קורגן נולד באילינוי שבארצות הברית. הוא הילד הבכור לוויליאם קורגן האב, גיטריסט בלוז, ומרתה לואיז מאייס קורגן לוטז. הוריו הביאו לעולם ילד נוסף, ריקי, לפני שהתגרשו ב-1970. לוויליאם היה גם בן חורג, אבל קורגן מעולם לא גילה את זהותו. לאחר גירושי הוריו, נישא אביו שוב במהרה לדיילת, וקורגן ואחיו עברו לחיות איתם בגלנדייל הייטס שבאילינוי.

קורגן טוען, שהוא היה נתון במהלך שנים אלה להתעללות פיזית ונפשית מצד אימו החורגת. לקורגן נולד אח חורג נוסף בשם ג'סי ב-1976. ג'סי לקה בשיתוק מוחין מתון, תסמונת טורט ובמוגבלויות נוספות, וקורגן בילה זמן רב בנעוריו בטיפול בו ובהגנה עליו. כשאביו ואימו החורגת נפרדו, נותרו קורגן ושני אחיו לגור עם אימם החורגת, בשעה שהוריהם הביולוגיים גרו בנפרד, במרחק של כשעת נסיעה.

קורגן, שהתפתחותו הגופנית הייתה מהירה משל חבריו לכיתה, היה אתלט מוביל בבית הספר היסודי. עם עלייתו לתיכון גלנברד שבקרול סטרים, אילינוי, הוא נחשב לאתלט בינוני בלבד. הוא החליט להתחיל ללמוד לנגן על גיטרה כשראה בבית חבר את הגיבסון מדגם Flying V שלו. קורגן הפקיד את חסכונותיו בידי אביו, שקנה לו חיקוי משומש של גיבסון לס פול.

התעניינותו של קורגן במוזיקה בשנותיו המוקדמות התמקדה בלהקות רוק כבד כמו Led Zeppelin, חלוצי ההבי מטאל Black Sabbath, ושאר להקות רוק כמו Queen, Boston, ELO ו-Cheap Trick. בתיכון, נחשף קורגן לרוק האלטרנטיבי באמצעות Bauhaus ,The Cure ו-The Smiths.

קורגן היה חבר במספר להקות במהלך התיכון וקיבל תעודת הערכה עם סיום לימודיו. מספר מוסדות הציעו לו מענקים ומלגות לימודים, ביניהם אוניברסיטת מישיגן. סבתו הותירה לו חיסכון שנועד ללימודיו המתקדמים, אך קורגן החליט להשקיע את כל מרצו במוזיקה. קורגן ולהקתו The Marked, עברו לסנט פטרסבורג, פלורידה ב-1985. מקור שם הלהקה בסימני הלידה (אנגלית: Birth marks) של קורגן ומתופף הלהקה, רון רוסינג. הלהקה לא נחלה הצלחה והתפרקה לבסוף, מה שהוביל את קורגן לשוב לשיקגו ולעבור לגור במחיצת אביו. לא חלף זמן רב והוא החל להרכיב להקה חדשה בשם "Smashing Pumpkins".

הסמאשינג פאמפקינס עריכה

  ערך מורחב – הסמאשינג פאמפקינס
 
בילי קורגן ב-1992

בעת שעבד בחנות תקליטים, קורגן פגש בגיטריסט ג'יימס איהא, והשניים התחילו להקליט איי-סייד ובי-סייד#סוגים נוספים של חומרים מוזיקליים. קורגן תיאר אותן מאוחר יותר כ"הקלטות גות-פופ פסימיות". אחר כך, הוא פגש בבסיסטית דרסי רצסקי במופע מקומי, שעה שניהל עימה ויכוח שנגע ללהקה שניגנה. לא חלף זמן רב ולהקת הסמאשינג פאמפקינס הורכבה. השלישייה החלה לנגן יחדיו במועדונים מקומיים בליווי מכונת תופים. הלהקה צירפה במהירות לשורותיה את המתופף ג'ימי צ'מברלין. כרביעייה, הלהקה הופיעה לראשונה במועדון המטרו בשיקגו, ב-5 באוקטובר 1988.

הלהקה הרעננה שילבה מגוון סגנונות, כגון רוק פסיכדלי והבי מטאל, לכדי צליל ייחודי, הניכר באלבום הביכורים שלה, Gish, שראה אור ב-1991. Gish עלה על הציפיות, והאלבום הבא, Siamese Dream, נחל הצלחה מסחררת. על תקופה זאת העיבו התככים הפנימיים בין חברי הלהקה. קורגן תואר בתקשורת כ"חולה שליטה" ופרפקציוניסט, מפני שנטען לגביו שהקליט בעצמו את קטעי הגיטרה והבס של איהא ורצסקי ב-Gish ו-Siamese Dream. חרף הנאמר, האלבום זכה לשבחים מקרב המבקרים, והשירים "Today" ו-"Disarm" הפכו ללהיטים.

האלבום הכפול Mellon Collie and the Infinite Sadness ב-1995, התקבל בתשואות רבות אף יותר, וכלל מספר רב של להיטים חדשים. האלבום היה מועמד לשבעה פרסי גראמי באותה השנה, והוענקו לו תשעה אלבומי פלטינה לרגל מכירותיו. השיר "1979" היה הלהיט הגדול ביותר של קורגן עד לימי כתיבת שורות אלה, בהגיעו לראש מדרגי המגזין בילבורד לשירי רוק. ההופעה של הלהקה בתוכנית האירוח סטרדיי נייט לייב ב-11 בנובמבר 1995, שנועדה לקדם את החומר החדש, הייתה גם הופעתו הראשונה של קורגן בראש מגולח. הוא שומר על מראה זה עד היום. לפני כן נהג לשנות את תסרוקתו לעיתים תכופות.

במהלך סיבוב ההופעות לאלבום החדש, נחתה על הלהקה מהלומה. ב-12 ביולי 1996, צ'מברלין וג'ונתן מלוויין, הקלידן שצורף לסיבוב ההופעות, לקחו מנת יתר בחדר מלון. צ'מברלין שרד, אך לא כן מלוויין. שאר חבריי הלהקה החליטו לפטר את צ'מברלין לנוכח התמכרותו להרואין והתקרית שאירעה, ולהמשיך כשלישייה. אלבומם הבא, Adore, הופיע ב-1998, והוקלט בליווי מכונת תופים ומתופפים שנשכרו למטרות אלה. תוכנו נחשב יותר מאופק מעבודתה הקודמת של הלהקה. Adore זכה במחמאות רבות מצד חלק מהמבקרים והמון מעריצים, אבל מבקרים אחרים ורוב המאזינים הפחות אדוקים טענו שהלהקה סטתה יותר מידי מכור מחצבתה. הדבר הוביל לירידה משמעותית במכירות האלבום (1.3 מיליון מכירות בארצות הברית).

צ'מברלין שב ללהקה ב-1999. ב-2000 הופיע Machina/The Machines of God, אלבום קונספט שהוביל שנית למחלוקת בקרב המבקרים, וגרר מכירות נמוכות מתמיד. עם גמר הקלטת האלבום, הבסיסטית רצסקי פרשה מהלהקה, והוחלפה בבסיסטית הקודמת של הלהקה Hole, מליסה אוף דר מאוור, לטובת סיבוב ההופעות הבא. ב-2000 הוציאה הלהקה את האלבום Machina II/The Friends & Enemies of Modern Music להורדה חופשית ברשת האינטרנט.

הלהקה התפרקה בשנת 2000, וניגנה את הופעתה האחרונה ב-2 בדצמבר במועדון המטרו באותה השנה. באפריל 2006, הכריזה הלהקה רשמית על איחוד קרב והקלטתו של אלבום חדש. לחברים הוותיקים, בילי קורגן וג'ימי צ'מברלין, הצטרפו ג'ף שרודר, ג'ינג'ר רייס וליסה האריטון. ב-22 במאי 2007, שבה הלהקה להופיע, לקידום אלבומה החדש, Zeitgeist.

קריירת סולו עריכה

קורגן החל לפרסם רשומות אוטוביוגרפיות בבלוג שבאתר שלו ובדף ה-MySpace שלו, וכתב "איני רוצה להגן עוד על האנשים שעיניתי". ב-17 בפברואר 2004, קורגן פרסם כי הגיטריסט ג'יימס איהא אחראי לפירוק הסמאשינג פאמפקינס ארבע שנים קודם לכן. הוא התייחס גם כן לבסיסטית דרסי רצסקי וכינה אותה "מסוממת מנוולת". ב-3 ביוני 2004, הוא פרסם התנצלות לאיהא, בכותבו "אני אוהב אותו מאוד... עומק הפגיעה שספגתי (מאיהא) זהה לשיעור ההערכה שאני רוכש לו". בשלהי 2004, קורגן פרסם ספר שירים בשם Blinking with Fists. למרות המבקרים שחככו בדעתם, הספר והופיע ברשימת רבי-המכר של העיתון הניו יורק טיימס.

ב-2004, הוא פצח בקריירת סולו. בראשיתה, ניגן בהופעותיו שירי פולק אקוסטיים הקשורים להיסטוריה של העיר שיקגו. הוא זנח את הסגנון הזה, ואימץ צליל שמקורו בז'אנרים רוק אלטרנטיבי, מוזיקה אלקטרונית ושוגייז, כפי שניתן היה לשמוע באלבום הסולו הראשון שלו, TheFutureEmbrace. האלבום הושק ב-21 ביוני 2005 באמצעות חברת התקליטים Reprise Records. האלבום עורר תגובות מפולגות בעיתונות, ומכר 69,000 עותקים בלבד. באותה השנה, קורגן יצא לסיבוב הופעות על רקע השקת האלבום החדש, כשלצידו ניגנו הקלידנית ליסה סטרוברי, הגיטריסט בריאן ליסגנג והמתופף מאט ווקר. סיבוב ההופעות היה צנוע בהקיפו בהשוואה לאלה של הסמאשינג פאמפקינס ו-Zwan בתקופתם.

איחוד הסמאשינג פאמפקינס עריכה

 
המודעה שהתפרסמה ב"שיקגו טריביון"

ב-2005, פרסם קורגן מודעה על פני עמוד שלם בשני העיתונים החשובים בשיקגו, והודיע על רצונו להשיב את הלהקה לפעילות. מספר ימים מאוחר יותר, ג'ימי צ'מברלין נעתר. ב-20 באפריל 2006, האתר הרשמי של הלהקה אימת שהלהקה אכן מתעתדת להתאחד. הלהקה בילתה באולפן הקלטות ב-2006 ובתחילת 2007, והופיעה לראשונה מזה שבע שנים ב-22 במאי 2007. לצד קורגן וצ'מברלין, הופיעו חברים חדשים: ג'ינג'ר רייס (גיטרה בס) וג'ף שרודר (גיטרה) שהחליפו את רצסקי ואיהא, וליסה האריטון (קלידים). האלבום החדש, Zeitgeist, הושק בארצות הברית ב-10 ביולי 2007, ודורג שני במדרג המגזין בילבורד. קורגן ושאר חברי הלהקה יצאו לסיבוב הופעות נרחב במהלך 2007 ו-2008, במהלכו התפרסמו המיני-אלבום American Gothic והסינגל "Superchrist". הלהקה עובדת כיום על אלבום חדש.

חיים אישיים עריכה

קורגן נאבק בדיכאון שנים רבות, כמו גם בהתקפי פגיעה עצמית, טורדנות כפייתית ונטיות אובדניות. קורגן מייחס זאת להתעללות שחווה כילד, וכמו כן חרדות וסוגיות אישיות. בעוד שלדבריו הוא יציב כיום מתמיד, הוא חווה מעת לעת פרצי דיכאון.

קורגן ניהל מערכת יחסים עם קורטני לאב טרם התפתח הקשר בינה ובין סולן Nirvana, קורט קוביין, ונישואיה אליו. ב-1993 הוא נשא לאישה את חברתו כריס פביאן, אמנית ומשחזרת ספרים. לפני נישואיהם, השנים היו זוג, נפרדו ושבו להיות יחדיו מספר פעמים. חתונתם נערכה בטקס צנוע בביתו בצפון שיקגו, אילינוי. שמועות סיפרו שאחרי מות קוביין, בפסטיבל לולהפלוזה שנערך ב-1994, ניצת מחדש הרומן בין קורגן ולאב. קורגן ופביאן נפרדו אי-שם ב-1995, והתגרשו ב-1997. קורגן סירב להתייחס לנושא בראיונות, באומרו "אין ולא תהיה עדות ציבורית לנישואי - עליי למחוק אותם בקו". למרות זאת, הוא תיאר לבסוף את הנסיבות שסבבו את נישואיו בפרסום בבלוג שלו, ב-2005.

בסוף 1995, נרקמה מערכת יחסים בינו ובין הצלמת ילנה ימצ'וק, שתרמה למספר קליפים ועטיפות אלבומים של הלהקה. להיט הלהקה "Stand Inside Your Love" מ-2000, נכתב אודותיה. הקשר בינם נמשך עד 2004. לדברי קורגן, פרידתם היוותה בסיס לכמה מן הנושאים בהם עוסק אלבום הסולו שלו מ-2005, TheFutureEmbrace.

בראשית 2006, הוא עבר להשתכן עם קורטני לאב וביתה, פרנסיס בין קוביין. לדברי לאב, עמד לרשותו אגף פרטי באחוזה שלה.

אימו, מרתה, נפטרה ב-1996. השיר "For Martha", מהאלבום Adore, נכתב אודותיה. בתחילת שנות ה-2000, קורגן קרא לחברת ההקלטות שברשותו Martha's Music גם כן על שמה. תמונה של מרתה מילדותה, בעודה יושבת על ירח מלאכותי, מופיעה בספרון המצורף לאלבום Siamese Dream.

קורגן הוא מעריץ ספורט נלהב. עוד בילדותו העריץ את קבוצת הבייסבול השיקגו קאבס, ומאוחר יותר אף היה פרשן שלה בתחנת רדיו מקומית בשיקגו. הוא הופיע במשחקים של הקבוצה פעמים רבות, ולעיתים זרק את ההגשה הראשונה המסורתית או שר את "Take Me Out to the Ball Game", שיר מראשית המאה שעברה, שהפך נחלת כל אוהד בייסבול באשר הוא. קורגן היה מעריץ אדוק של קבוצות הכדורסל השיקגו בולס וקבוצת הוקי-הקרח השיקגו בלאקהוקס בשנות ה-90, והתיידד עם השחקנים דניס רודמן וכריס צ'יליוס. מאז ומתמיד אהד היאבקות מקצועית, כינה עצמו "חולה היאבקות", והופיע בקרב היאבקות מקצועי של ECW, כשהוא מחזיק גיטרה אקוסטית כנשק. ב-2008, נעשה שימוש בשיר של הפאמפקינס, "Doomsday Clock", בקדימון לקרבות היאבקות שנערכו במסגרת Ring of Honor. קורגן ציין בעבר שהוא צופה בטלוויזיה בשידורי ספורט ובתוכנית "Three Stooges". ב-2017 רכש את הבעלות על ארגון ההיאבקות המקצועית NWA.

קישורים חיצוניים עריכה

  מדיה וקבצים בנושא בילי קורגן בוויקישיתוף