ביל טילדן

ויליאם "ביל" טאטם טילדן ה-2 (בשם מלא באנגלית: William "Bill" Tatem Tilden II;‏ 10 בפברואר 1893 – 5 ביוני 1953) היה טניסאי אמריקאי, אחד מהגדולים בהיסטוריה. טילדן דורג במקום ה-1 בעולם למשך 7 שנים. הוא זכה ב-21 תוארי גראנד סלאם (מקום רביעי בכל הזמנים), מהם 10 תוארי יחידים (מקום 8 בכל הזמנים). הוא מחזיק בשיא של 7 תוארי אליפות ארצות הברית הפתוחה, 6 מהם ברציפות, בשנים 1920–1925 (ביחד עם ריצ'רד סירס וביל לרנד). הוא הטניסאי האמריקאי הראשון שזכה באליפות וימבלדון (מתוך 6 פעמים בהם השתתף באליפות, הוא זכה 3 פעמים בתואר, 1920, 1921 ו-1929 ו-3 פעמים הגיע לשלב חצי הגמר 1927–1929), הוא שלט בעולם הטניס במחצית הראשונה של המאה ה-20 ובמהלך 19 השנים שבהן שיחק (1912–1930), זכה ב-138 טורנירים מתוך 192 שבהם השתתף. טילדן המשיך לשחק בסבב המקצועני עד לשנות ה-40.

ביל טילדן
Bill Tilden

לידה	10 בפברואר 1893 פילדלפיה, פנסילבניה, ארצות הברית
פטירה	5 ביוני 1953 (בגיל 60) לוס אנג'לס, קליפורניה, ארצות הברית
מדינה
גובה	1.87 מטר
יד חובטת	ימין
פעילות כמקצוען	1931–1946 (כ־15 שנים)
יחידים
מאזן קריירה	1425–372 (79.3%)
דירוג שיא	1 (1920)
זכיות בטורנירים	138
שיאי גראנד סלאם
זכיות 21 (10 ביחידים, 6 בזוגות גברים ו-5 בזוגות מעורבים)
אליפות אוסטרליה הפתוחה	לא השתתף
אליפות צרפת הפתוחה	גמר (1927, 1930)
וימבלדון	זכייה (1920, 1921 1930)
אליפות ארצות הברית הפתוחה	זכייה (1920, 1921, 1922, 1923, 1924, 1925, 1926, 1929)

ביוגרפיה

טילדן נולד למשפחה אמידה בפילדלפיה, ארצות הברית ב-10 בפברואר 1893. אביו, ווילאם טאטם טילדן, היה סוחר פרוות ומנהיג פוליטי, ואמו סלינה היי הייתה פסנתרנית. ביל צפה בטניסאים בילדותו בהיותו ילד שנולד "עם כפית כסף בפיו". אחיו הגדול, הרב, נחשב לטניסאי המוכשר במשפחה, אבל הוא פרש מהענף בגיל עשרה כדי ללכת בעקבות אביו אל עולם העסקים. בגיל 18 איבד את אמו למחצה ונשלח לגור עם דודתו. בגיל 22 איבד את אחיו הגדול הרברט ואת אביו, ונכנס לדיכאון עמוק. לאחר מספר חודשי דיכאון, בעידוד דודתו התחיל לשחק טניס שהיה האמצעי המרכזי להתאששותו. טילדן למד באוניברסיטת פנסילבניה והוא בוגר מקולג' פירס.

ראשית דרכו בענף

כבר כאשר שימש כבול-בוי (Ball Boy) בילדותו לטניסאים בכירים ממנו, הוא שם לב שמשהו לא בסדר במשחק הטניס – אף אחד לא באמת מזיע. לטילדן הקטן, זה נראה לא בסדר. במשך שנים רבות, מהגיעו לגיל 15 ועד לגיל 25, טילדן התאמן בטניס כאחוז אמוק – בכל זאת, הוא מעולם לא היה בשיעור טניס רשמי. הוא דרש שירחיקו ממנו את המאמנים, ואמר שהוא מכיר את הספורט טוב כמו כל אחד אחר, והוא ילמד בעצמו את מה שהוא לא יודע. בתחילת דרכו, לא נחשב טילדן לטניסאי מחונן, וגם שחקני מועדון רגילים לעיתים נצחו אותו בלי קושי. מגיל 27 ואילך, הוא הפך לאחד מהכוכבים הגדולים ביותר שעולם הטניס ידע עד לתקופה ההיא, ואחד מהטניסאים המפורסמים והמשפיעים ביותר בהיסטוריה.

ציוני דרך בקריירה

טילדן שלט בענף באופן גורף, והישגיו בתחום היו רבים. הזכייה הראשונה שלו בטורניר גראנד-סלאם (מושג שלא היה קיים בתקופה ההיא, בה היו רק שני טורנירים גדולים מאוד והם אליפות ארצות הברית הפתוחה ווימבלדון) הייתה באליפות ארצות הברית, בטורניר הזוגות המעורבים עם מארי ק' בראון ב-1913, בהיותו בן 20 בלבד.

הוא זכה באותו התואר שוב בשנה לאחר מכן, אבל לא היה שחקן צמרת ביחידים. אהבתו הגדולה למשחק ושאיפתו לשלמות גרמו לו שלא לשחק באליפות ארצות הברית במשך כמה שנים, כי הוא לא חשב שהמשחק שלו טוב מספיק. הוא הגיע להישג משמעותי ב-1918, כשהעפיל לגמר היחידים באליפות ארצות הברית בגיל 25, והפסיד ללינדלי מארי. שנה לאחר מכן, הפסיד בגמר קל יחסית (3–6 4-6 4-6) ל"ביל הקטן" ג'ונסטון, שחקן שהפך ליריב הרציני ביותר של טילדן בתחילת שנות ה-20. טילדן כעס על ההופעה המחפירה שלו מבחינת חבטת גב-היד, והסתגר במגרש טניס של חבר כדי לשפר את החבטה במשך כל החורף.

ב-1920 חזר והפך לשחקן הטוב ביותר שהעולם ראה עד לאותה העת – בגיל 27 זכה בתואר הגדול הראשון שלו ביחידים בווימבלדון (האמריקני הראשון שזוכה בווימבלדון), הישג אותו שחזר ב-1921, וכמו כן זכה באליפות ארצות הברית הפתוחה במשך שש שנים ברצף (1920–1925). טילדן נודע בזכות הריבים הרבים שלו עם התאחדות הטניס האמריקנית, והם אף השעו אותו במשך שנת 1929. מיד לאחר תום ההשעייה, זכה בתואר השביעי שלו באליפות ארצות הברית באותה השנה, ובעונה לאחר מכן זכה בוימבלדון השלישית שלו, לפני שהודיע על פרישתו מטניס חובבני והפך ל"מקצוען" – סבב של שחקנים שהתחרו ברחבי העולם, שיחקו משחקי ראווה והרוויחו כסף "מעל השולחן", בניגוד לכסף שהעביר ידיים רק "מתחת לשולחן" בסבב החובבני.

טילדן לא זכה מעולם בתואר בצרפת, אבל שיחק בטורניר עצמו רק שלוש פעמים, שכן אליפות צרפת הפכה לטורניר פתוח לשחקנים מכל העולם רק ב-1925. בשלושה ניסיונות, העפיל טילדן לגמר ב-1927 וב-1930, והפסיד לרנה לקוסט ולאנרי קושה בהתאמה, ולחצי הגמר ב-1929, גם שם הפסיד ללקוסט.

מלבד ההישגים האישיים שלו, שכללו בין השאר שליטה גם בטניס המקצועני, הוביל טילדן את ארצות הברית לשבע זכיות רצופות בגביע דייוויס (הטורניר למדינות), החל מ-1920 ועד 1926, מתוכן בשש שנים ברצף (20–25) לא הפסיד משחק אחד ביחידים.

טילדן נחשב על ידי רבים לשחקן הגדול בהיסטוריה – ה"גאון" הראשון שהטניס הפיק. כשהוא בן 52, גרר טילדן את בובי ריגס בן ה-27 (ושזכה בווימבלדון רק שנים ספורות לפני המשחק) למשחק ארוך בסבב המקצועני, וניצח שחקנים כמו פרד פרי ודון בדג' על בסיס קבוע כשהוא הרבה מעבר לגיל 40.

בשנותיו המאוחרות התגורר טילדן בהוליווד ועבד כמורה לטניס. בין השאר הגיעה אנג'לה בקסטון ללמוד אצלו. הוא גם הוציא מספר ספרים פופולריים על הטניס.

טילדן מת מהתקף לב ב-5 ביוני 1953, כשהוא בודד ועני, לאחר שפעמיים נעצר, הורשע והעביר תקופה קצרה בבית הסוהר ב-1947 ו-1949.

הישגים בולטים

• זכייה באליפות ארצות הברית: יחידים 1920–1925, 1929; זוגות 1918, 1921-1923, 1929; זוגות מעורבים 1913–1914, 1922-1923.
• זכייה בווימבלדון: יחידים 1920, 1921, 1930; זוגות 1927.
• זכייה באליפות צרפת: זוגות מעורבים 1930.
• זכייה בגביע דייוויס: עם ארצות הברית 1920–1926.
• 95 ניצחונות ברצף בין השנים 1924–1925

טילדן היה הטניסאי הראשון שזכה בעשרה תוארי גראנד סלאם ביחידים, והיה לו את מספר הזכיות הגדול ביותר עד שרוי אמרסון מאוסטרליה שבר את השיא שלו ב-1966. מספר הזכיות שלו טורנירי גראנד סלאם, טילדן עומד עד היום, כמעט שבעים שנים לאחר סוף הקריירה החובבנית שלו, במקום הרביעי בכל הזמנים עם 21 זכיות, כשמלפניו נימצאים רק האוסטרלים אמרסון (28), ג'ון ניוקומב (25) ופרנק סג'מן (22).

מורשת

ללא טילדן, נאמר שהיה לוקח למשחק עוד שנים רבות להתפתח ולעלות לרמה גבוהה. חשיבותו של טילדן לענף הייתה עצומה – הוא היה אחד מכוכבי הספורט הגדולים בעולם במהלך שנות ה-20, לצד ענקים כמו בייב רות', רד גריינג' ובובי ג'ונס. הוא הוציא את הטניס מהתדמית שבה הוא היה שרוי – תדמית של ספורט ששייך לעשירים, לעצלנים ולרכרוכיים.

אליסון דאנזיג, כתב לענייני טניס בעיתון "ניו יורק טיימס" בשנים 1923–1968, תיאר את טילדן כטניסאי הטוב בכל הזמנים. ב-1950 בסקר שנערך מטעם סוכנות הידיעות AP, נבחר טילדן לטניסאי הכי גדול של חצי המאה. הוא נבחר בהפרש הכי גדול שניתן לכל ספורטאי אחר (310 קולות מתוך 391).

טילדן היה אחד מששת הספורטאים הכי דומיננטיים ב"תור הזהב של הספורט" לצדם של בייב רות', ג'ק דמפסי, בובי ג'ונס, רד גרנג' והווי מורנז.

קישורים חיצוניים

מדיה וקבצים בנושא ביל טילדן בוויקישיתוף

• ביל טילדן, באתר ה-ATP
• ביל טילדן, באתר ה-ITF
• ביל טילדן, באתר גביע דייוויס
• ביל טילדן, באתר היכל התהילה של הטניס
• נמרוד עופרן‏, מייקל ג'קסון, גרסת הטניס: סיפורו השנוי במחלוקת של ביל טילדן, באתר וואלה, 2 באוקטובר 2013
• ביל טילדן, באתר "Find a Grave" (באנגלית)
• ביל טילדן, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)
• כתבי ביל טילדן בפרויקט גוטנברג (באנגלית)