בירגיט יורגנסן
בירגיט יורגנסן (בגרמנית: Birgit Jürgenssen; 10 באפריל 1949 – 11 בספטמבר 2003) הייתה צלמת, ציירת, גרפיקאית, אוצרת ומרצה אוסטרית.
 | |
| לידה |
10 באפריל 1949 וינה, אוסטריה |
|---|---|
| פטירה |
11 בספטמבר 2003 (בגיל 54) וינה, אוסטריה |
| מקום לימודים |
בית הספר לאמנויות שימושיות בווינה  |
| תקופת הפעילות |
1960–2003 (כ־43 שנים) |
| זרם באמנות |
אמנות פמיניסטית |
| פרסים והוקרה |
פרס וינה לאמנויות יפות (1994) |
  | |
יורגנסן הייתה אחת מאמניות האוונגרד הפמיניסטיות הבולטות בעולם. פעילותה האמנותית, כללה רישומים, צבעי מים, קולאז'ים, תצלומים, ציורים ופסלים. היא התמחתה באמנות גוף נשי, דיוקנאות עצמיים וסדרות תמונות, שחשפו רצף אירועים הקשורים לחיי החברה היומיומיים של אישה, על צורותיה השונות כולל אווירה של פחד ודעות קדומות נפוצות המיצגות את המין הנשי.
ביוגרפיה עריכה
יורגנסן נולדה בווינה, אוסטריה ב-1949.
סיימה תואר ראשון באוניברסיטה לאמנויות שימושיות בווינה ב-1971.
את הצלחתה הראשונה היא קיבלה ב-1975, כאשר ואלי אקספורט בחרה בה להשתתף בתערוכה MAGNA-Feminismus: Kunst und Kreativität, בווינה, שם הציגה את עבודתה "Hausfrauen-Küchenschürze", סינר בצורת כיריים (צלחות ותנור).
בין 1980 ו-1997 הייתה מרצה באוניברסיטה לאמנויות שימושיות וינה ובאקדמיה לאמנויות יפות וינה.[1]
בהמשך היא לקחה חלק פעיל בדיונים על תיאוריות מגדר, והפכה למרצה בשיעורים שניתנו על ידי מריה לאסניג ולאחר מכן ארנולף ריינר בין השנים 1980 ו-1997.
יוררגנסן גם עבדה כאוצרת, תערוכתה הבולטת הייתה בבנין הזצסיון הווינאי בשנת 1994.[2]
עבודותיה ממשיכות להיות מוצגות ברחבי העולם. היא הוצגה בביאנלה ה-59 של ונציה "חלב של חלומות",[3] וביריד האמנים המודרניים בניו יורק.[4]
יצירתה עריכה
יורגנסן החלה ללמוד אמנות ב־1968, כבר בסוף שנות ה-60, היא פיתחה את צורות האמנות הצילום המגוונות שלה שסבו סביב הגוף הנשי והשינוי שלו.
במהלך שנות עבודותיה היא הפיקה מגוון רחב של תצלומים, רישומים, ציורים, פסלים ובגדים לבישים.
היצירה של יורגנסן מציגה צורות נשיות שנוצרו על ידי תצלומים, התוחמות את הקודים התרבותיים החיצוניים במסגרת העבודה של האופי הדיכאוני הרווח והמגביל לעיתים קרובות של חיי נשים. בקורפוס העבודות שלה, המוצג בשיתוף עם הוברט וינטר שניהל את אחוזתה שכותרתה "אחוזת יורגנסן", התמונות הן פסיפס רחב של "רישומים, ציורי צבעי מים, פוטוגרמות, מסכים, גרפיקה סולארית וחפצים מאוספים שונים".
ברישומים הסוריאליסטיים שלה מ-1970, מוצגים גופים הן במונחים מטאפוריים והן במונחים מילוליים: הדמות הלבושה היטב, חלקית סרטנית.
בשנת 1972, כייצוג מגדרי, היא צילמה את גופה בארבע תנוחות עם הכיתוב "frau (אשה)".
"סדרת הנעליים" שלה, שנעשתה בשנות ה-70, מורכבת מפסלים בליווי רישומים איורים. במסגרת הסדרה היא יצרה 18 פסלי נעליים, כל אחד עם חומר שונה כמו פורצלן ושעווה, חלודה ולחם, עצם לסת של בעלי חיים ממוקמת על כרית משי שכותרתה "נעל שריד" (1976), נעליים במשקל זבוב (1973), שני מגפי אורגנזה דקים מנייר עם מראה. של זבובים מתים שמורים היטב תפורים לתוך הבד.
בעבודותיה המוקדמות, שהופקו בין 1974 ל-1976, תיארה יורגנסן את הדרמה של עקרת הבית הכלואה, המתמזגת עם החפצים שבהם היא משתמשת מדי יום, אבל אז היא תיארה אישה שהסתירה את עצמה בהדרגה, לובשת פרוות, מסכות ומתחפשות, כמו אם מצטמצם לפטיש, מתהפך לעולם חיות הנשלט על ידי אינסטינקטים הישרדותיים. רעולי פנים עד כדי אי יכולת לדבר או אפילו לנשום, לעיתים קרובות בוכה תוך כדי חיוך, האישה הזו סימלה את כל האלימות שהחברה הפעילה עליה[2] ביצירה ללא כותרת (1974), הסכינים הקטנות מפתחות תכונות של חיות וחושפות את הדחפים האירוטיים, הפסיכולוגיים והרגשיים הבוערים ממש מתחת לפני השטח של הדברים.
ב-Froschschultergürtel (Ergänzung zum menschlichen Bewegungsapparat) (1974), היחסים בין גבולות הנפש הפנימית והגוף החיצוני נעשים מעורפלים, עם מגן עצמות חגור בחלק החיצוני של גופה של אישה עם כובע שחייה וביקיני.[3]
בעבודה "אמזון" משנת 1974 היא צילמה אם וילד בתנוחת עמידה עם ידיים מוחזקות כמו "דמויות קדושות אחרונות הימים על כיסא ברזל גבוה."
בתצלום של אשת הבית של סינר מטבח (Hausfrauen-Küchenschürze) שצולם ב-1975, היא מתארת את עצמה כצורה נשית שנכנסת ל"תנור מטבח כדי ליצור אורגניזם חדש".
בדיוקן עצמי אחר שצולם ב-1976, ונקרא "Ich möchte hier raus!" (אני רוצה לצאת מכאן!), יורגנסן לבושה ב"צווארון וסיכה תחרה מסודרת ולבנה", ומצמידה את הלחי והידיים שלה. ויטרינה מזכוכית, המתפרשת כמצביעה על "הלכוד שלה בקודים המדכאים של יופי וביתיות שנשים היו כפופות להם לעיתים קרובות".
חלק מציוריה מתארים שלושה סלעים בצורת ערווה עם הכותרת "תחרות יופי" (1978), ומרלן דיטריך בתנוחה האופיינית שלה עם מסלסל ריסים ומעשנת במיטה.
תמונות בולטות נוספות בצבע יד הן: סינר מטבח, קן (1979), נזירה (1979), דיוקן עצמי צבוע בצבע זהב במסכה שחורה שוכב שטוח ב"סביבה תיאטרלית".
אחת מיצירותיה של יורגנסן נקראת "10 ימים – 100 תמונות" והיא פורסמה בשנת 1980. אוסף זה, הכולל 100 תמונות שצולמו על פני תקופה של 10 ימים, מורכב מדיוקנאות עצמיים, עם פנים מורחקות או מוסוות על ידי פרווה, בפולארוידים ובתצלומים שנקבעו בצורה א-סימטרית עם קריאות ביניים של כמה שורות נרטיב. על הציור הזה אמר יורגנסן: "זהות האישה נעשתה להיעלם - הכל פרט לחפץ הפטיש, שהוא מוקד הפנטזיה הגברית".
חיים אישיים עריכה
יורגנסן נפטרה ב-11 בספטמבר 2003 בגיל 54.
מונוגרפיות עריכה
3 ספרים המרכזים את יצירותיה המרכזיות פורסמו לאחר מותה:
- הראשון יצא לאור בשנת 2009 על ידי סמלונג ורבונד ובאג'ה קנץ ונערך על ידי גבריאל שור ואביגיל סולומון-גודו. מונוגרפיה זו כוללת מספר איורים של צילומיה המביאים לידי ביטוי את גישתה העצמאית לתולדות האמנות, את המשוואה שלה עם ספרות, תיאוריות של פסיכולוגיה ו"סטרוקטורליזם".[5]
- הספר השני פורסם בשנת 2011 על ידי פרסטל ונערך על ידי גבריאל שור והייק איפלדאואר, בהוצאת בנק אוסטריה קונסטפורום.[5]
- השלישי יצא ב-2018 על ידי נטשה בורגר ויקול פריץ בהוצאת מוזיאון לואיזיאנה. מינכן, פרסטל, 2018[6]
קישורים חיצוניים עריכה
הערות שוליים עריכה
- ^ Shoofra, יצירת אמנות | הנעליים של בירגיט יורגנסן, באתר שופרא, 2021-07-13
- ^ 1 2 Birgit Jürgenssen, AWARE Women artists / Femmes artistes (באנגלית אמריקאית)
- ^ 1 2 Central Pavilion See on Google Maps, Biennale Arte 2022 | Birgit Jürgenssen, La Biennale di Venezia, 2022-03-30 (באנגלית)
- ^ דור בוגר של צלמים מקבל את אור הזרקורים ביריד האמנות העצמאי של ניו יורק, באתר THE ART NEWSPAPER - ISRAEL EDITION - עיתון האמנות המהדורה הישראלית, 2022-05-08
- ^ 1 2 Birgit Jürgenssen. Works from the 1970s, Meer, 2013-10-16 (באנגלית)
- ^ בירגיט יורגנסן, באתר hatjecantz.de (באנגלית)