פתיחת התפריט הראשי

בית כנסת אור החיים נקרא על שם רבי חיים בן עטר, ונמצא ברחוב אור החיים, שברובע היהודי בירושלים.
הוא שוכן במתחם מוזיאון חצר היישוב הישן, בקומתו השנייה והכניסה אליו עוברת דרך המוזיאון, אך אינו חלק מהמוזיאון.

בית הכנסת אור החיים
Jerusalem-01-01-9.jpg
מידע על המבנה
סוג בית כנסת עריכת הנתון בוויקינתונים
עיר ירושלים עריכת הנתון בוויקינתונים
מדינה ישראלישראל  ישראל
קואורדינטות 31°46′31″N 35°13′49″E / 31.77516111°N 35.23019167°E / 31.77516111; 35.23019167
(למפת ירושלים העתיקה רגילה)
Jerusalem oldcity hebrew.svg
 
בית הכנסת אור החיים
בית הכנסת אור החיים
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית OOjs UI icon info big.svg

תוכן עניינים

היסטוריהעריכה

בית הכנסת הוקם במאה ה-18 על ידי המקובל ר' עמנואל חי ריקי, יליד העיר פרארה ומחבר הספר "משנת חסידים".
בשנת תק"ב (1742) הגיע לירושלים הרב חיים בן עטר ממרוקו, ופתח בבניין את ישיבת "חיים וחסד", שמנתה בשיא פארה כ-60 תלמידים. על תלמידיה נאמר: "ובני החבורה היו חכמים מחוכמים בכתר היראה, האהבה והתורה. ביום עסקו בתורה ובלילה היו עוסקים בתפילות ובתחנונים, והיו משתטחים על קברות הצדיקים, וגדולי ירושלים היו פונים אליהם בשאלותיהם וספקותיהם".[1]. סמוך לבית הכנסת היה מקווה קטן שהתגלה לאחרונה.

לאחר מותו של רבי חיים בן עטר קיבל את המקום דודו רבי משה בן עטר אך הוא נפטר לאחר שנה והממשל הטורקי עיקל את בית הכנסת בשל חובותיו של רבי משה. במשך השנים עמד המקום שומם, ולבסוף הועבר לחזקת האשכנזים, לאחר שנרכש בידי רבי מנחם מנדל משקלוב, תלמיד הגר"א ובן הקהילה הפרושית בראשית המאה ה-19. בהתחלה התפללו ולמדו בני הפרושים בבית הכנסת רק במהלך ימות החול, עקב זאת שלא היה להם רישיון מהממשל לתפילות שבת וחג בבית הכנסת. פעילות בית הכנסת והישיבה הקבלית חודשה, והמקום המשיך להיקרא על שמו של רבי חיים בן עטר. בשנים האחרונות לפני נפילת הרובע בתש"ח ר' מרדכי וינגרטן היה מונה על בית הכנסת. לאחר מלחמת העצמאות נחרב בית הכנסת.

בשנת 1967, לאחר חידוש היישוב היהודי בעיר העתיקה, נפתח בשנית כבית כנסת אשכנזי. במקום פועל כולל בוקר של חסידות קרלין.

על פי המסורת החסידית, רבי פנחס מקוריץ התבטא שאם היה עולה לירושלים, היה נמצא ביום בבית הכנסת של האור החיים ובלילה בקבר רחל.

לקריאה נוספתעריכה

קישורים חיצונייםעריכה

הערות שולייםעריכה

  1. ^ ראו: שמואל חגי, הישיבות בארצות המזרח