בית הקברות הצבאי סן-סמפוריאן

בית הקברות הצבאי סן-סמפוריאןאנגלית: St. Symphorien Military Cemetery) הוא בית קברות צבאי ממלחמת העולם הראשונה, השוכן בדרומה של בלגיה. הוא מראשוני בתי הקברות הצבאיים שהוקמו במלחמה זו. קבורים בו 513 חיילים, כמחציתם חיילי האימפריה הבריטית והיתר גרמנים.

בית הקברות הצבאי סן-סמפוריאן
St Symphorien Military Cemetery
מצבות בריטיות (מימין) וגרמניות בבית הקברות, לרגלי צלב ההקרבה
מצבות בריטיות (מימין) וגרמניות בבית הקברות, לרגלי צלב ההקרבה
אתר מורשת עולמית
בית הקברות הצבאי של חבר העמים-גרמניה סן-סמפוריאן
האתר הוכרז על ידי אונסק"ו כאתר מורשת עולמית תרבותי בשנת 2023, לפי קריטריונים 3, 4, 6
חלק מתוך אתרי קבורה וזיכרון של מלחמת העולם הראשונה (החזית המערבית)
פרטי בית הקברות
סוג בית קברות צבאי
תאריך הקמה 6 בספטמבר 1917 עריכת הנתון בוויקינתונים
מספר קבורים 513
מיקום בקרבת מונס בבלגיה
קואורדינטות 50°25′56″N 4°00′39″E / 50.43228°N 4.01076°E / 50.43228; 4.01076
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית

ב-4 באוגוסט 2014 ערכה ממשלת בריטניה בבית הקברות אירוע זיכרון מרכזי לרגל מלאת מאה שנה לפרוץ מלחמת העולם הראשונה. האתר נבחר לארח את האירוע לפי המלצת ועדת חבר העמים לקברי מלחמה, שניתנה בשל ייחודו ההיסטורי והאסתטי של המקום.

ב-2023 הוכרז אתר מורשת עולמית של אונסק"ו בשם אתרי קבורה וזיכרון של מלחמת העולם הראשונה (החזית המערבית), הכולל בין היתר את בית הקברות הצבאי סן-סמפוריאן.[1]

הקמת בית הקברות עריכה

ב-23 וב-24 באוגוסט 1914 ניטש בבלגיה קרב מונס, הקרב הראשון במלחמה בין הצבא הבריטי לבין צבא הקיסרות הגרמנית. חיילי חיל המשלוח הבריטי החזיקו בקו הגנה ליד העיר מונס מול הארמייה הגרמנית הראשונה. הם לחמו היטב ובמיומנות והצליחו להסב לאויביהם אבדות כבדות, אך נאלצו לבסוף לסגת נוכח עדיפותם של הגרמנים במספר הלוחמים ובציוד.

לאחר הקרב נקברו חלליו משני הצבאות בבתי קברות אזרחיים באזור. בנובמבר 1915 החלו הגרמנים להעביר את גופותיהם לבית קברות שהקימו ליד הכפר סן-סמפוריאן, כארבעה קילומטרים מדרום-מזרח למונס. בעל הקרקע באתר סירב למוכרה, אך הסכים שתשמש כבית קברות צבאי ובלבד שלחללים הבריטים יינתן כבוד צבאי כמו לחללים הגרמנים. הגרמנים כיבדו בקשה זו. הם הקימו בבית הקברות שלוש אנדרטאות לחללים הבריטים, שהגדולה שבהן הוקדשה לכל חללי המלחמה. בית הקברות נחנך ב-6 בספטמבר 1917 במעמד מפקדים גרמנים בכירים - נסיך הכתר רופרכט מבוואריה ואלברכט, דוכס וירטמברג.

בית הקברות נמצא בידי הגרמנים עד לשביתת הנשק במלחמה. לאחריה נקברו בו גם חיילים בריטים וגרמנים שנהרגו בימי המלחמה האחרונים. בהמשך הוא נמסר לטיפולה של הוועדה האימפריאלית לקברי מלחמה.

מבנה בית הקברות עריכה

 
חלקה בריטית בבית הקברות, שבמרכזה ניצבת אנדרטה שהוקמה על ידי צבא גרמניה

לבית הקברות מבנה ייחודי, השונה מאוד מאלו של מרבית בתי הקברות הצבאיים של מלחמת העולם הראשונה. הוא משתרע על פני שטח אליפטי, שחלקו הוא מישורי ובחלקיו האחרים מתנשאים חמישה תלים. על גבי שני התלים הגבוהים ביותר, שנוצרו עוד לפני המלחמה מעפר שנכרה במכרות פוספטים סמוכים, ניצבות אנדרטאות, ועל גבי שלושת האחרים ממוקמות חלקות קבורה.

בבית הקברות מצויות תשע חלקות קבורה נפרדות – שלוש גרמניות ושש בריטיות. בשונה מבאתרים אחרים מצבות הנופלים בחלקות אינן ערוכות בתבנית אחידה. בכל חלקה ניצבות המצבות בתבנית שונה – שורות, ריבוע, פרסה ומעגל. טורי מדרגות מעפילים אל חמשת התלים, ושבילים להולכי רגל מתפתלים בין התלים והחלקות ומחברים ביניהם. שטח בית הקברות משופע בדשא וצמחייה וחלקו מיוער.

בבית הקברות ניצבות חמש אנדרטאות: על גבי אחד התלים ניצבת אנדרטה בת שבעה מטרים מאבן אפורה, שהוקמה על ידי הצבא הגרמני, ועל תל אחר מולה הוצב לאחר המלחמה צלב ההקרבה (הניצב בכל בית קברות צבאי של האימפריה הבריטית). שלוש האנדרטאות האחרות הן קטנות יותר, ושתיים מהן משולבות בחלקות הקבורה.

החללים בבית הקברות עריכה

בבית הקברות נקברו 229 חיילי האימפריה הבריטית[2] - מהם 65 אלמונים - ו-284 חיילים גרמנים. באחת החלקות קבורים בריטי וגרמני זה בצד זה. מצבות חללי האימפריה הבריטית עשויות בתבנית האחידה שנקבעה על ידי ועדת חבר העמים לקברי מלחמה. לעומתן המצבות לגרמנים כוללות מספר עיצובים שונים.

בבית הקברות טמונים שלושה חיילים, שהם ככל הנראה החלל הראשון מכוחות האימפריה הבריטית שנפל בחזית המערבית במלחמת העולם הראשונה ושני חללי האימפריה האחרונים שנפלו במלחמה בחזית זו. הראשון הוא ג'ון פאר (John Parr)[3], שנהרג ב-21 באוגוסט 1914. שני האחרים הם ג'ורג' אליסון (George Ellison)[4] וג'ורג' פרייס (George Price)[5], שנהרגו זמן קצר לפני שעת שביתת הנשק במלחמה - השעה 11:00 ב-11 בנובמבר 1918.

חלל אחר שנקבר באתר הוא מוריס ג'יימס דיס (Maurice James Dease)[6], שנהרג בקרב מונס. הוא הבריטי הראשון שעוטר במלחמה בעיטור צלב ויקטוריה – העיטור הצבאי הבריטי הגבוה ביותר, והראשון במלחמה זו שהעיטור הוענק לו לאחר מותו.

קישורים חיצוניים עריכה

הערות שוליים עריכה

  1. ^ תקציר מנהלים של מסמך המועמדות לאתר המורשת מ-2018, עמ' 1–12 (זמין להורדה באתר אונסק"ו (באנגלית))
  2. ^ שניים מהחללים שזוהו הם קנדים והיתר - בריטים.
  3. ^ ג'ון פאר, באתר "Find a Grave" (באנגלית)
  4. ^ ג'ורג' אליסון, באתר "Find a Grave" (באנגלית)
  5. ^ ג'ורג' פרייס, באתר "Find a Grave" (באנגלית)
  6. ^ ג'יימס דיס, באתר "Find a Grave" (באנגלית)