שער מנדלבאום
שער מנדלבאום או מעבר מנדלבאום (כתיב אחר: מנדלבוים) היה מעבר הגבול בין ישראל לממלכת ירדן, ומעבר הגבול היחיד בין שני חלקיה של ירושלים, בין השנים 1948–1967. השם "מנדלבאום" הוא על שם ביתם של בני הזוג שמחה מנדלבאום ואסתר (מנדלבוים) - בית שהיה סמוך למעבר, בשטח ההפקר בין ישראל לבין ממלכת ירדן.
_-_A_nun_leaving_the_Mandelbaum_gate.jpg)
אתר מעבר הגבול היה בצומת הרחובות שמואל הנביא ודרך סנט ג'ורג'. רחוב זה, ששימש כדרך ראשית מירושלים לכיוון הר הצופים והעיר רמאללה, נחצה ונחסם על ידי "הקו העירוני" - הגבול בין ישראל לירדן, ובנקודת חצייה זו נקבע המעבר. שמו של קטע הרחוב (בעבר דרך סנט ג'ורג') אשר נותר בצד הישראלי הוסב לרחוב שבטי ישראל. חלקו הירדני של רחוב סנט ג'ורג' נשאר בשמו זה, ממעבר הגבול וצפונה.
היסטוריהעריכה
בזמן מלחמת העצמאות ניהלו הירדנים והישראלים קרבות קשים על השליטה בצומת ובאזור. דרך צומת זה עברה שיירת הדסה להר הצופים. השיירה הותקפה בשכונת שייח' ג'ראח בידי ערבים, שרצחו 78 נוסעים יהודים. שיאם של הקרבות בצומת במאי 1948, עת פרץ טור משוריין ירדני מכיוון שייח ג'ראח ונבלם על ידי מחלקה מפלוגת מפקדי הגדנ"ע של ה"הגנה". על פי הסופרים לארי קולינס ודומיניק לאפייר "הו, ירושלים", את הטור עצר מיכאל (מישקה) רבינוביץ (רותם) שירה פגז רובה פיאט אנטי-טנקי ועצר את הטור.[1] בהמשך, ב-18 ביולי לפני כניסת ההפוגה השנייה לתוקפה, ניסו שוב משוריינים וכוחות חי"ר של הליגיון לכבוש את המתחם ואף גרמו לנסיגת כוחות החי"ם מהמקום, אך בפעולה מהירה ועיקשת הצליחו פלוגות א ו-ב של גדוד "בית חורון", שבלילה קודם נכשלו בניסיון הפריצה לעיר העתיקה ( מבצע קדם ), לכבוש בחזרה את המקום.
הצומת והבתים סביבו נקבעו לאחר הסכמי הפסקת האש למעבר הגבול "מעבר מנדלבאום", בעיקר בשל קרבתם אל המובלעת הישראלית בהר הצופים.
המעבר נקרא על שם רבי שמחה מנדלבאום ורעייתו אסתר, אשר בנו את ביתם בשנת 1927 בצידו הצפוני של הצומת. הבית, אשר שימש בזמן המנדט הבריטי את ארגון ההגנה, פוצץ ונהרס ביולי 1948 במהלך מלחמת העצמאות, על ידי לוחמי הלגיון הירדני.
בפגישת מפקד מחוז ירושלים סגן-אלוף משה דיין עם המפקד הירדני, קולונל עבדאללה א-תל, נקבע כי שיירות האספקה ל-הר הצופים יחצו את הגבול באזור בתי-מנדלבאום, בקצה רחוב שמואל הנביא.[2]
המעבר נוהל על ידי אנשי מנהל ומכס ישראלים וירדנים, ושימש בעיקר למעבר דיפלומטים ואנשי או"ם, וכן למעבר של צליינים נוצרים בחג המולד. מן המעבר יצאה אחת לשבועיים "השיירה הדו-שבועית" אל המובלעת הישראלית בהר הצופים. בקשות רבות של ערבים ישראלים נתקבלו למפגש עם קרוביהם דרך מעבר מנדלבאום אך רק מעטים נענו. בציבור הערבי עלו טענות על פרוטקציה בניהול המעבר.[3]
לאחר איחוד ירושלים במלחמת ששת הימים, נהרסו שרידי הבית שנותרו על תילם. כיום עובר במקום כביש מס' 1 של ירושלים (נחשב לחלק מכביש 60) ותוואי הרכבת הקלה (בקטע הנוכחי נקרא שדרות בר-לב). הכיכר הסמוכה למקום קרויה כיכר מנדלבאום, על שם בוני הבית. סמוך לכיכר שומרה העמדה הצבאית הצה"לית שחלשה על המעבר, "עמדת בית תורג'מן", במצבה בימי הקו העירוני.
ראו גםעריכה
לקריאה נוספתעריכה
- אהרן יפה, מנדלבאום : האיש והמעבר בירושלים החצוייה, האומה, 188, תשע"ג, עמ' 82–87.
קישורים חיצונייםעריכה
- שני לביא, השער שהוא אשנב קטן, מעריב, 16 בדצמבר 1966
- נדב מן, מסמכים בבקשה: אל י-ם דרך מעבר מנדלבאום, באתר ynet, 11 בפברואר 2011
אחוד משפחות ערביות בשער מנדלבאום, יומני כרמל אפריל 1951 (התחלה 4:59)- סגן שר החוץ של ארצות הברית מגיע לישראל דרך שער מנדלבאום, יומני כרמל אפריל 1951 (התחלה 2:39)
- אלי אלון, המבנה ההיסטורי במעבר מנדלבאום הפך לישיבה, מחלקה ראשונה, 2 בדצמבר 2019
הערות שולייםעריכה
- ^ יא, ניצחון על הלגיון בצפון העיר וכן זורע תיאר לאורי מילשטיין: "... פלוגה ג' היה מישקה רבינוביץ, הוא הדף את המשוריינים (של הלגיון) בתוך העיר (בקרבות על בתי מנדלבאום)…" [דרוש מקור]
- ^ זאב שיף, איתן הבר, אריה חשביה, "לקסיקון לביטחון ישראל", זמורה, ביתן, מודן הוצאה לאור, מהדורת "דבר", 1976, עמוד 327
- ^ כיצד לסדר פגישה במענר מנדלבוים, חרות, 16 בינואר 1964