בכחוס ואריאדנה
באכחוס ואריאדנה (באנגלית: Bacchus and Ariadne) הוא ציור שמן על בד מעשה ידי טיציאן.
 | |
| מידע כללי | |
|---|---|
| צייר | טיציאן |
| תאריך יצירה | 1520–1523 |
| טכניקה וחומרים | שמן על בד |
| ממדים בס"מ | |
| רוחב |
191 ס״מ  |
| גובה |
176.5 ס״מ |
| נתונים על היצירה | |
| זרם אמנותי |
האסכולה הוונציאנית |
| מספר יצירה |
NG35 (הגלריה הלאומית) |
| מיקום | הגלריה הלאומית, לונדון |
  | |
הציור הוזמן על ידי אלפונזו הראשון ד'אסטה, דוכס פרארה עבור חדר העבודה שבארמונו (ה-Camerino d'Alabastro). הציור הוזמן מרפאל אשר קיבל מקדמה עבור היצירה, אולם נפטר בשנת 1520 בטרם השלימה. בעקבות מותו של רפאל התבקש טיציאן ליצור את היצירה.
הציור מוצג כיום בגלריה הלאומית שבלונדון, ונחשב לאחת מהמפורסמות ביצירותיו של טיציאן.
תיאור היצירה
עריכההיצירה מבוססת על כתביהם של המשוררים הרומיים קטולוס ואובידיוס. ביצירה מתוארת אריאדנה שהושארה על האי נקסוס לאחר שאהובה תזאוס זנח אותה. האל בכחוס (דיוניסוס) מגלה אותה על החוף, ומזנק להצילה משני נמרים המתקרבים אליה. לפי פרשנות אחרת, בכחוס, המתאהב באריאדנה מזנק ממרכבתו אליה היו רתומים שני נמרים.
במחצית התמונה העליונה מופיעים השמים הים תיכוניים שצוירו בלפיס לזולי (צבע יקר באותה עת), ואילו במחצית התחתונה מתואר האי ותהלוכה מתושביו בצבעי ירוק/חום.
קיימת גם פרשנות המתייחסת לפרטים קטנים המופיעים בציור (דוגמת פרח הצלף בתחתית התמונה) הטוענת שלהעמדה של הדמויות בציור יש הסבר אחר. טיציאן השתמש בהומור בתי שימוש בתיאור גיבוריו.[1]
שיקום היצירה
עריכההבד עליו צוירה היצירה גולגל פעמיים במהלך המאה ה-16. גלגול זה הזיק ליצירה, ובמהלך המאה ה-19 החל הצבע להתקלף ממנה. מספר ניסיונות לשקם את היצירה כשלו, ובשנת 1967 נערך ניסיון נוסף לשקמה על ידי הסרת הציפוי שמעל הצבע - הסרה שהובילה להורדת חלק מהצבע ודרשה שחזור נוסף בשנת 1968. מבקרי אמנות ביקרו עבודת שיקום זו וטענו כי הציפוי נוסף ליצירה על ידי טיציאן שהתכוון שיראו את הצבעים מבעדו (ולכן הצופה בצבעים רואה אותם מעומעמים יותר).
קישורים חיצוניים
עריכה