בלה מולנאר (1886–1962)
בלה מולנאר עד 1901 מרמורשטיין,[1] בהונגרית: Molnár Béla; מונקאץ', 7 ביוני 1886 – בודפשט, 28 בנובמבר 1962)[2] היה דוקטור לרפואה (MD) יהודי-הונגרי, כירורג, פרופסור באוניברסיטה, דוקטור למדעי הרפואה (PHD) (1958), זוכה פרס קושוט (1958) (הפרס הממלכתי הגבוה בהונגריה, המקביל לפרס ישראל), חבר האקדמיה ההונגרית למדעים.
 | |
| לידה |
7 ביוני 1886 מוקצ'בו, אוקראינה  |
|---|---|
| פטירה |
28 בנובמבר 1962 (בגיל 76) בודפשט, הרפובליקה העממית ההונגרית |
| מקום קבורה |
בית הקברות היהודי ברחוב קוזמה |
| שם לידה |
Marmorstein Béla |
| לימודי רפואה |
אוניברסיטת פרנץ יוזף בקולוז'וואר (קלוז') (1918-1872) |
| תפקידים |
רופא, כירורג |
| פרסים והוקרה |
פרס קושוט (1958) |
  | |
קורות חייו עריכה
בלה מרמורשטיין נולד במשפחה יהודית כבנם של הסוחר איזידור מרמורשטיין ושל אתלקה וייס (1863–1925).[3] הוא סיים את בית הספר התיכון הממלכתי של מונקאץ' ולאחר מכן המשיך את לימודיו באוניברסיטה המלכותית ההונגרית פרנץ יוזף בקולוז'וואר, שם קיבל תואר דוקטורט לרפואה בשנת 1909. לאחר מכן היה מתמחה אצל הנריק אלאפי במרפאה הכירורגית מס' 1 בבודפשט. בין השנים 1911–1923 עבד במחלקה הכירורגית של בית החולים היהודי ברחוב סאבולץ' (היום שמו המרכז הרפואי הלאומי) של הקהילה היהודית של פשט, תחילה כמתמחה, לאחר מכן כרופא קליני ולבסוף בין 1923 לבין 1929 כרופא הראשי. בין השנים 1929–1941 עבד כרופא ראשי במחלקה הכירורגית של בית החולים לילדים ברודי אדל של הקהילה היהודית של פשט ומ-1941 עד תום המלחמה כמנהל המחלקה. בין 1945 לבין 1955, הוא היה הרופא הראשי של המחלקה הכירורגית של בתי החולים של הקהילה היהודית של פשט לרבות בית החולים היהודי ברחוב סאבולץ'. הוא קיבל את התואר פרופסור חבר מיוחד (לא חלק מהסגל), ולאחר מכן את התואר פרופסור מן המניין באוניברסיטה.
עם הקמת האוניברסיטת זמלווייס קיבל על עצמו את ניהול המחלקה לכירורגיה כפרופסור באוניברסיטה זו. בשנים 1945–1946 מונה למרצה בכיר פרטי (לא חלק מהסגל) באוניברסיטה.
בין היתר, הוא פיתח ניתוחי ילדים עם פעילות מעשית ותאורטית יוצאת דופן, לרבות כחלוץ בתחום הכירורגיה ההונגרית הכללית והחינוך של דור רופאים. הוא עסק גם באמנות וזכה למוניטין כאספן אמנות. בשנת 1958 הוענק לו פרס קושוט על עשרות שנות עבודתו בכירורגיה, במיוחד בתחום החינוך וההשתלמויות של מנתחים.
מולנאר היה חבר במועצה הלאומית של הצלב האדום ההונגרי ונשיא ארגון בודפשט שלו. בלה מולנאר היה גם אחד ממנתחי הספורט הראשונים, "רופא הכדורגל". הוא היה מהראשונים בהונגריה שחקרו מדעית את הסיבות לפציעות ספורט, ריפוין והזדמנויות שיקום. בשנות ה-20 ושנות ה-30 הוא זכה לתהילה בינלאומית בעולם הספורט כי ניהל את הכדורגלנים החשובים של התקופה מבחינה בריאותית: יוז'ף בראון, קרטש השני, פרנץ פלאטקו, או מתיאס סינדלר האוסטרי.
אשתו הייתה ארז'בט סֶנְדֶה, בתם של קלמן שוורץ ושל מרגיט דויטש. הם נישאו ב-24 במאי 1919.[4] התגרשו ב-1922.
פרסים והוקרה עריכה
- מדליית ההצטיינות של צלב קטן של הרפובליקה ההונגרית (1948)
- עיטור מסדר העמל (1956, 1960)
- פרס קושוט (1958)
- מדליית הזיכרון יאנוש בלשה (1960)
לקריאה נוספת עריכה
- אנדראש גרגיי: לקסיקון של רופאים יהודים הונגרים מפורסמים ומצטיינים. בודפשט, הוצאת מכבי, 2001.
- Magyar életrajzi lexikon II. (לקסיקון ביוגרפי הונגרי. עורכת ראשית אגנש קניירש).
- לקסיקון יהודי הונגרי. 1929. עורך פטר אויווארי. גישה מקוונת
- "Molnár Béla". nevpont.hu. נבדק ב-2021-07-19. (בלה מולנאר בנקודת שם)
קישורים חיצוניים עריכה
- בתי חולים יהודים בבודפשט
- בית החולים היהודי לשעבר כמוזיאון-קפה
- בלה מולנאר, באתר "Find a Grave" (באנגלית)
הערות שוליים עריכה
- ^ Az engedélyt tartalmazó BM rendelet száma/évszáma: 96062/1901. Forrás: MNL-OL 30801. mikrofilm 421. kép 2. karton. Névváltoztatási kimutatások 1901. év 23. oldal 51. sor
- ^ Meghalt Molnár Béla (1962. november 29.) Népszabadság, 20. évfolyam, 279. szám, 10. oldal
- ^ "Marmorstein Izidorné halotti bejegyzése a Budapest I. kerületi polgári halotti akv. 2046/1925. folyószáma alatt". נבדק ב-2020-05-31.
- ^ "Házasságkötési bejegyzése a Budapest IV. kerületi (belvárosi) polgári házassági akv. 94/1919. folyószáma alatt". נבדק ב-2020-05-31.
ערך זה הוא יתום, כלומר אין ערכים בוויקיפדיה שמקשרים אליו. אתם מוזמנים לתרום לוויקיפדיה ולקשר אליו מכמה מהערכים שמכילים את המונח "בלה מולנאר (1886–1962)".