בלה קונווארי
בלה קונווארי (במקור קונשטדטר-Kunstädter, בהונגרית: Kunvári Bella; בודפשט, 9 במאי 1895[1] – בודפשט, 19 באפריל 1979)[2] הייתה דוקטור לרפואה ורופאת שיניים, פעילת תנועת הנשים, אספנית אמנות.
 | |
| לידה |
9 במאי 1895 בודפשט, האימפריה האוסטרו-הונגרית  |
|---|---|
| פטירה |
19 באפריל 1979 (בגיל 83) בודפשט, הרפובליקה העממית ההונגרית |
| מקום קבורה |
בית הקברות היהודי ברחוב קוזמה |
| לימודי רפואה |
אוניברסיטת אטווש לוראנד |
| תפקידים |
רופאת שיניים, פעילת זכויות נשים, אספנית אמנות, נומיסמטיקאית |
  | |
קורות חייה עריכה
בלה קונשטדטר נולדה במשפחה יהודית כבתם של פילפ קונווארי (קונשטדטר) (1840–1911) שהיה מהנדס בניית כבישים ומסילות רכבת, חבר מייסד וגזבר של "האגודה הנומיסמטית ההונגרית" (נוּמִיסְמַטִיקַה היא מדע העוסק בחקר איסוף הכסף ועברו ההיסטורי, הכלכלי והגאוגרפי על צורותיו השונות), ובמשך תקופה ארוכה היה חבר בוועדת הרשות המחוקקת של בודפשט (חבר מועצת עיר), ושל מריה ארניושי (במקור גולדמן) (1864–1916). היו לה חמישה אחים/אחיות, ביניהם הפסלת ומדליסטית לילה קונווארי וג'רג'יקה קונווארי (אשתו של פאל פורו). סבה וסבתה מצד אביה היו שלמה קונשטדטר (1807–1890) עצמאי ובַּבֶּטָה טוטיש (1816–1865), סבה וסבתה מצד אמה היו בעל המסעדה יוז'ף גולדמן וקטלין קינסטלר.
לימודים עריכה
בשנת 1912 סיימה את לימודיה ואת בחינות הבגרות כתלמידה של בית הספר לבנות והגימנסיה לבנות ברובע 4 בבודפשט. לאחר מכן הפכה לסטודנטית באוניברסיטת בודפשט (שמה היום אוניברסיטת אטווש לוראנד). בקיץ 1918, היא עבדה בסנטוריום לסוכרת בקרלסבאד כעמיתה של פרופסור ינה ארני מנאג'ווארד. היא קיבלה את התואר הרפואי שלה ב-1919. לאחר מכן הועברה למכון הפסיכולוגי של המרפאה. מאוחר יותר, עבדה שנה אחת עם פרופסור אדולף סטרומפל (1853–1925), המפתח הראשון של תיאורית ה"נוירוזה טראומטית" ושל "הטראומה הפסיכולוגית". בשנים 1919–1920 למדה באוניברסיטת לייפציג. יחד עם אחותה, הם הפכו לחברים בחוג גלילאו. לאחר שחזרה הביתה, עברה הכשרה כרופאת שיניים ברפואת השיניים הצבאית של ברחוב יוז'ף בבודפשט, שם עבדה שמונה שנים. במקביל, התמחתה במרפאה ביישור שיניים, שהייתה אז עדיין חדשה יחסית.
קריירה עריכה
לאחר לימודיה המקצועיים, הוא פתחה פרקטיקה פרטית בשדרות אנדראשי. סופרים ומשוררים רבים היו בין מטופליה, עמם היה לה קשר טוב. בפברואר 1924 מצאה בסלון הספרותי של וילמה באלוג חוברת השירה של המשורר אטילה יוז'ף על השולחן בסלון, מה שהשפיע עליה עמוקות. אז החלה ידידותה וגם רומן האהבה שלה עם המשורר. בלה הייתה הנמענת של כמה שירים ומכתבים של המשורר, שמעשירים היום את אוסף המוזיאון הספרותי פטפי .
ב-1926 בילתה שלושה חודשים בארצות הברית של אמריקה, שם צברה ניסיון ובנתה קשרים. שנתיים לאחר מכן, היא ואחרות הקימה את "מועדון הנשים העובדות", מועדון הנשים ההונגרי הראשון, שבו נבחרה לנשיאה. המועדון היה ממוקם בתחילה בשדרת אנדראשי 21. לאחר מכן כמה מועדוני נשים התאחדו ועברו לאחת מדירות ששת חדרים בארמון אמיך.[3] על פי עקרונות היסוד של המועדון, החברות הייתה זמינה לכל הנשים, ללא הבדל מעמד חברתי, השתייכות דתית או השתייכות פוליטית, והמועדון רצה להיות לא פוליטי לחלוטין. העיתונות דיווחה ללא הרף על התוכניות וההרצאות האיכותיות שלו ועל הדוברים שהזמין.
ב-1930 הפכה קומווארי לחברה ב"אגודה האתנולוגית ההונגרית". היא העבירה את המרפאה שלה לרחוב Petőfi Sándor 2, לבניין שנקרא "חצר פריזאית". הצליחה לשרוד את השואה ולאחר מלחמת העולם השנייה הצטרפה למפלגה הרדיקלית ההונגרית והתמודדה כמועמדת לפרלמנט.
בין השנים 1950–1960 עבדה כרופאה הראשית של המכון לאורתודונטיה בבודפשט. היא עסקה בעיקר ביישור שיניים והפרעות בלסת. כתביה המקצועיים ומחקריה פורסמו בעיתונים מקומיים וזרים. קונווארי הייתה אספנית אמנות בולטת ותרמה את האוסף האיכותי שלה - לרבות אוסף של יותר מ-300 ציורים - למוזיאון יאנוס פאנוניוס ב-1968.[4] בלה קונווארי הובאה למנוחות בבית הקברות היהודי ברחוב קוזמה (22-11-9).
לקריאה נוספת עריכה
- יודית פוראי: ד"ר בלה קונווארי, רופאת השיניים המודרנית, אספת אמנות, פעילה תרבותית, פולימטית, מוזה . כתב העת Kaleidoscope Culture, Science and Medical History, 2019, 10 (18). 276–290. הוא.
- אנדראש גרגיי: לקסיקון של רופאים יהודים הונגרים מפורסמים ומצטיינים. בודפשט, הוצאת מכבי, 2001
- ISBN 963-05-2500-3 Magyar életrajzi lexikon III: כרך משלים (לקסיקון ביוגרפי הונגרי. עורכת ראשית אגנש קניירש).
- ISBN 963-950-132-8 Magyar orvoséletrajzi lexikon (לקסיקון ביוגרפי של רופאים הונגרים).
הערות שוליים עריכה
- ^ "Születési bejegyzése a pesti neológ izraelita hitközség születési akv. 1349/1895. folyószáma alatt". נבדק ב-2021-03-04.
- ^ "Elhunyt Kunvári Bella". Népszabadság. 1979-05-10.
- ^ "Megalakult Budapesten a Dolgozó Nők Klubja". Az Újság. 1928-06-24. p. 33.
- ^ Fencsik Flóra (1968-11-08). "Szívfájdalom nélkül – Az államé lett a Kunvári-gyűjtemény". Esti Hírlap. נבדק ב-2021-03-04.