בל הוקס

בל הוקס (באנגלית: bell hooks;‏ ספטמבר 1952 – 15 בדצמבר 2021) היה שם העט של גלוריה ג'ין ווטקינס (Gloria Jean Watkins), שהייתה פמיניסטית, פעילה חברתית, ופרופסור אפרו-אמריקאית ללימודים אפריקאיים ואפרו-אמריקאיים. כתיבתה נסבה על אודות הקשרים שבין גזע, מעמד ויכולתם לייצר מערכות הנצחה של דיכוי ושליטה. היא פרסמה מעל לשלושים ספרים, מאמרים אקדמיים רבים והופיעה במספר סרטים תעודיים. הוקס כותבת על גזע, מעמד ומגדר בחינוך, אמנות, מיניות, תקשורת המונים ופמיניזם. ספריה במקום של גזע מגדר בתרבות העכשווית.

בל הוקס

לידה	25 בספטמבר 1952 הופקינסוויל, מחוז כריסטיאן, ארצות הברית
פטירה	15 בדצמבר 2021 (בגיל 69) בריה, מחוז מדיסון, ארצות הברית
שם לידה	Gloria Jean Watkins
השקפה דתית	בודהיזם
מקום לימודים	אוניברסיטת סטנפורד, אוניברסיטת קליפורניה בסנטה קרוז, Hopkinsville High School
מוסדות	אוברלין קולג' אוניברסיטת העיר ניו יורק אוניברסיטת ייל בריה קולג' אוניברסיטת דרום קליפורניה אוניברסיטת המדינה בסן פרנסיסקו
תחומי עניין	לימודי מגדר, אתניות, מגדר, פמיניזם, אקטיביזם, תרבות המדיה, פעילות ספרותית, ביקורת תרבות, תאוריה ביקורתית של גזע, הצטלביות
עיסוק	פילוסופית, מרצה באוניברסיטה, סופרת
מדינה	ארצות הברית
יצירות ידועות	Ain't I a Woman?, Feminist Theory: From Margin to Center, We Real Cool: Black Men and Masculinity, All About Love: New Visions, Bone Black: Memories of Girlhood
פרסים והוקרה	פרס הספר האמריקאי (1991)

בל הוקס טענה בעיקביות לסולידריות בין המינים, בין הגזעים ובין המעמדות. היא סבורה שרגשות האנטי-גבריים מחזקים את האידאולוגיה שהפמיניזם שואף לשנות. הוקס קובעת כי בשינוי מעמדן של נשים בחברה, גברים חייבים גם לקחת חלק במאבק לחשיפה, להתעמת, להתנגד, ולשנות סקסיזם.

ביוגרפיה

שנותיה הראשונות

גלוריה ג'ין ווטקינס נולדה בהופקינסוויל שבקנטקי, שם הייתה הפרדה גזעית וגדלה בקהילה שחורה ענייה אך תומכת. היא גדלה במשפחה ממעמד הפועלים ולה חמש אחיות ואח אחד. אביה, וודיס ווטקינס, עבד בסניף דואר מקומי ואמה, רוזה בל ווטקינס, הייתה עקרת בית. לאורך כל ילדותה הייתה בל הוקס קוראת נלהבת. חינוכה המוקדם של הוקס התקיים בבית ספר ציבורי המופרד גזעית, והיא כתבה על מצוקה גדולה שחוותה כשעברה לבית ספר משולב, בו המורים והתלמידים היו ברובם המכריע לבנים. לאחר שסיימה את לימודיה בבית הספר התיכון "קריספוס אטקס" בהופקינסוויל, קבלה מלגה מלאה והשלימה תואר ראשון באנגלית באוניברסיטת סטנפורד בשנת 1973, ותואר שני באנגלית באוניברסיטת ויסקונסין–מדיסון בשנת 1976. בשנת 1983, לאחר מספר שנים של כתיבה והוראה היא השלימה את הדוקטורט שלה במחלקה לספרות של אוניברסיטת קליפורניה בסנטה קרוז. עבודת הדוקטורט שלה עסקה בסופרת טוני מוריסון. הוקס עבדה כטלפנית על מנת לתמוך בעצמה כלכלית במהלך הלימודים, ועבודה זו סיפקה לה קהילה של נשים שחורות, דבר שלא מצאה באוניברסיטה.

גלוריה ג'ין ווטקינס שינתה את שמה לבל הוקס כהכרה והוקרה לסבתא רבתא שלה מצד אמה ותוך דגש השושלת הנשית שהיא צאצאית שלה. היא בחרה להשתמש באותיות קטנות באנגלית כדי להדגיש את כתיבתה. היא מספרת גם שהשם הלא קונבנציונלי מדגיש את הדבר החשוב ביותר בעבודתה "תוכנם של הספרים, לא מי אני".

קריירה

בל הוקס החלה את קריירת ההוראה והמחקר שלה בשנת 1976 כמרצה לאנגלית וללימודים אתניים באוניברסיטת דרום קליפורניה. במהלך שלוש שנותיה שם פרסמה הוצאת Golemics את הספר השירים הראשון פרי עטה And There We Wept (ושם בכינו) (1978).

הוקס לימדה במספר מוסדות להשכלה גבוהה בשנות השמונים המוקדמות, בכללם אוניברסיטת קליפורניה בסנטה קרוז ואוניברסיטת המדינה בסן פרנסיסקו. היא החלה לכתוב את עבודתה הגדולה הראשונה "האין אני אישה? נשים שחורות ופמיניזם" (Ain't I a Woman?: Black Women and Feminism), בעודה סטודנטית. כתיבת הספר ארכה שש שנים ובתחילה הוקס התקשתה למצוא מוציא לאור. הוצאת סאות' אנד פרס פרסמה את הספר בשנת 1981. בעשורים שחלפו זכה "האין אני אישה?" להכרה רחבה כתרומה רבת השפעה לדיון על גזענות וסקסיזם.

כותרת ספר "האין אני אישה?" הוא גם כותרת הנאום שנשאה סוג'ורנר טרות' זמן מה אחרי ששוחררה מעבדות בשנת 1827. הספר בוחן את השפעת הגזענות והסקסיזם על נשים שחורות, תנועת זכויות האזרח והתנועה הפמיניסטיות משנות השבעים. הוקס טוענת כי החיבור בין סקסיזם וגזענות החל מתקופת העבדות הובילה נשים שחורות לתחתית הסולם המעמדי בחברה האמריקנית. הספר בוחן מספר סוגיות החוזרות ונשנות בעבודתה המאוחרת יותר: ההשפעה ההיסטורית של הסקסיזם והגזענות על נשים שחורות, הפחתת הערך של הנשיות השחורה, תפקידי התקשורת ופעולתם, מערכת החינוך, המערכת הקפיטליסטית הפטריארכלית אצל הנשים השחורות; וההתעלמות מסוגיות של גזע ומעמד בתוך הפמיניזם.

בספר זה, הוקס בחרה להוריד את הערות השוליים במטרה שנשים שחורות שאינן אקדמאיות יקראו אותו. היא הייתה מודעת לכך שהקהילה האקדמית עשויה לא לקבל את הספר בגלל בחירתה להוריד את ההערות, אך בחרה בדרך זו מתוך תפיסתה הפוליטית. בספר שכתבה יחד עם קורנל וסט Breaking Bread: Insurgent Black Intellectual Life שפורסם ב-1991, הוקס מספרת: "קיבלתי עשרות מכתבים בשבוע, בהם, לדוגמה, אישה שחורה מעיירה קטנה, באמצע שום מקום, ספרה לי שקראה את הספר שלי בספרייה הציבורית וזה שינה את חייה." מאז פרסומו של "האם אני אישה?" יצא שמה של הוקס כהוגה פוליטית פוסטמודרנית וכמבקרת תרבות בולטת.

ב-1984 התפרסם לראשונה ספרה Feminist Theory: From Margin to Center (תאוריה פמיניסטית: מהשוליים למרכז). בספר היא טוענת כי התאוריה והפרקטיקה הפמיניסטית המוקדמת היו מצומצמות בהיקפן, ולתנועה הפמיניסטית יש פוטנציאל לשפר במידה ניכרת את חייהם של גברים ונשים כאחד, וכי יותר מתמיד התנועה הפמיניסטית היא הכרחית. עד כה התנועה הפמיניסטית לא הצליחה לבנות תנועה המונית שתפעל נגד הדיכוי המיני משום שהיסודות של התנועה לשחרור האישה לא כללו את המורכבות והגיוון של החוויה הנשית.

בשנת 1994 פרסמה הוקס את הספר הראשון שלה שעסק בחינוך, Teaching to Transgress, בו היא טוענת שתהליך ההוראה צריך להוביל תלמידים לחשוב בצורה ביקורתית, תוך שאילת שאלות קשות על הנושא הנלמד. היא מקשרת את הפדגוגיה הביקורתית למחשבה הפמיניסטית, ומסיקה שהמטרה החשובה ביותר של המורה היא לעורר אצל התלמידים עניין לחצות את הגבולות הגזעיים, המגדריים והמעמדיים על מנת להשיג שחרור ממקובעות רעיונית.

הוקס פרסמה ספר זיכרונות על ילדותה בשנת 1996, Bone Black: Memories of Girlhood (שחור פחם: זיכרונות של ילדות (bone black הוא שם של פיגמנט שנוצר על ידי שריפת עצמות של בעלי חיים, ושימש היסטורית למטרות אמנות, ובעידן המודרני לעיבוד סוכר; השם הוא גם משחק מילים לביטוי "שחורה עד העצם")). הספר מתחיל מזיכרונותיה האישיים אך למעשה מנתח את חוויות הילדות של ילדה שחורה בעידן של הפרדה גזעית, ומדגים את יחסי הכוחות בין גברים לנשים ובין צעירים למבוגרים.

ספרה של הוקס We Real Cool: Black Men and Masculinity משנת 2004 עוסק במקומם של גברים שחורים בחברה האמריקאית. הוקס טוענת כי גברים אפרו-אמריקאים הם קבוצה דחויה על ידי נשים שחורות, נשים לבנות וגברים לבנים. ואין זה פלא, היא טוענת, שהם עצמם אינם מרגישים רצויים בחברה האמריקאית. כותרת הספר מתכתבת עם השיר של המשוררת האפרו-אמריקאית גוונדולין ברוקס , שכתבה על חייהם של שחורים בארצות הברית. ברוקס פרסמה שיר בכותרת We Real Cool ב-1959.

למעלה משלושים ספרים פרי עטה של הוקס ראו אור, שנושאיהם משתרעים החל מגברים שחורים, עליונות הגבר, פדגוגיה פמיניסטית ועד לזיכרונות אישיים ומיניות (בהתייחס לפמיניזם ופוליטיקה של תרבות חזותית). נושא השכיח לאחרונה בכתיבתה הוא האפשרות שקהילות אוהבות יתגברו על פערי גזע, מעמד ומגדר. בשלושה ספרים שנויים במחלוקת וארבעה ספרי ילדים, היא מדגימה שתקשורת וספרות (היכולת לקרוא, לכתוב ולחשוב באופן ביקורתי) הם האופנים הטהורים והטובים ביותר על מנת לפתח קהילות בריאות וקשרים אישיים שאינם נפגמים מחמת חוסר שוויון גזעי, מעמדי או מגדרי.

הוקס החזיקה במשרות של פרופסור ללימודים אפריקאיים ואפרו-אמריקאיים וכפרופסור לאנגלית באוניברסיטת ייל, פרופסור חבר ללימודי נשים וספרות אמריקאית באוברלין קולג' שבאוהיו וכמרצה בכירה לספרות אנגלית בסיטי קולג' של ניו יורק.

בשנת 2002 נשאה הוקס נאום פתיחה מעורר מחלוקת באוניברסיטת סאות'ווסטרן. היא נמנעה מנוהל הבעת הברכות המסורתי של נאומי הפתיחה, היא דיברה במקום זאת על הענישה הממשלתית האלימה והדיכוי, ונזפה בסטודנטים שהלכו עם הזרם. הנאום זכה לקריאות בוז מצד רבים בקהל, זאת על אף שמספר בוגרים חלפו על פני נשיא האוניברסיטה על מנת ללחוץ את ידה של הוקס, או להעניק לה חיבוק.

מקורות השפעה

הוקס הושפעה מסוג'ורנר טרות', אפרו-אמריקאית פמיניסטית שדגלה בביטול העבדות (אשר נאומה "האין אני אישה?" העניק להוקס השראה לכתוב את ספרה רחב היריעה הראשון), מן המחנך הברזילאי פאולו פריירה (היא אימצה את השקפתו החינוכית וכללה אותה בתאוריה שלה על החינוך), מן התאולוג גוסטבו גוטיירז, הפסיכולוג אריך פרום, הנזיר הבודהיסטי טיך נהאט האן, הסופר ג'יימס בולדוין, הלאומן השחור מלקולם אקס, וממנהיג זכויות האדם מרטין לותר קינג (המתאר כיצד כוח האהבה מלכד קהילות).

השפעת הוקס על התרבות האמריקאית

הספר "האין אני אישה?" השפיע על פמיניסטיות של צבע וחיזק את הדיון הציבורי על הקשר שבין אנטי-גזענות ואחוות נשים והקשר בין פוסט-קולוניאליזם ופמיניזם. הוקס ביקרה את הפמיניזם הליברלי כזירה נוספת של היררכיה והשתקה שיטתית של קבוצות נשים שאף סייע לחזק העליונות המערבית.

בקריאה היסטורית של התנועה הסופרג'יסטית והתנועה לזכויות האזרח, הוקס הראתה כי, נשים שחורות לעיתים קרובות מצאו את עצמם בקונפליקט מובנה. בתמיכה בזכות ההצבעה לנשים, הן נדרשו להתעלם מההיבט הגזעני של תנועת הנשים, ואם הן תמכו בתנועה לזכויות האזרח, הן נותרו כפופות לאותו סדר פטריארכלי שפגע בכל הנשים. בהמשך לכך, היא מזהירה מפני דיכוטומיה פשטנית בין נשים וגברים, שהיא, פוגענית מנקודות מבט גזעיות ומעמדית, אך בעייתית באותה מידה בדיון על לבנים.

הוקס הייתה מההוגות הראשונות שהתייחסה להומופוביה בתרבות השחורה והראתה את מקורותיה במסורת הדתית והלאומנית האפרו-אמריקאית.

ביקורת

מספר הוגים מתחו ביקורת על משנתה של הוקס. דייוויד הורוויץ פקפק בדבריה, וכתב ש"קשה שלא לשמוע בשפה האנגלית את קול הטבח והכיבוש". פיטר שווייצר האשים אותה בצביעות בהגותה הסקסיסטית, וג'יימי גלאזוב טען שהיא "בת שכונת עוני מלאת חימה".

גלאזוב והורוויץ התנגדו באופן מיוחד לדיון בפרק הראשון בספרה Killing Rage, בו מצהירה הוקס כי היא "יושבת בסמוך לגבר לבן אלים שהיא משתוקקת להורגו". היא מסבירה כי המניע לכך הוא כתוצאה מריב על כרטיס טיסה למטוס בו הייתה מעורבת חברתה השחורה. עבור הוקס סימל הריב את תפקיד הגזענות ועליונות הגבר בחברה האמריקאית. התקרית המדוברת הייתה ויכוח על מקום ישיבה במטוס. הוקס וחברתה השתמשו בתלושים על מנת לשדרג את מקומן ממחלקת תיירים למחלקה הראשונה. אולם אירעה טעות וחברתה של הוקס קיבלה כרטיס ישיבה שגוי והושבה במקום זאת במחלקת תיירים. על אף זאת היא התיישבה במושב הסמוך להוקס, ברגע שהאיש שהחזיק בכרטיס הטיסה הנכון הגיע, הוא מצא את חברתה של הוקס יושבת במקומו וביקש ממנה לקום. היא סרבה והוא ביקש מהדיילת להזיז אותה, דבר שהיא אכן עשתה. הוקס כותבת: "אני לטשתי בו מבט מלא זעם, אמרתי לו שאיני רוצה להאזין להתנצלויות הליברליות שלו, ולהתנצלותו הנשנית כי "אין זו אשמתו". צעקתי עליו שאין זו שאלה של אשמה, כי הטעות הייתה מובנת, אולם הצורה בה הוא התייחס לחברתי הייתה בלתי מתקבלת על הדעת לחלוטין ומשקפת הן גזענות והן שוביניזם." הוקס כתבה את הפרק הפותח של ספרה בזמן שישבה לצידו. "לא העלית אפילו דעתך לוותר על המושב, זו הייתה עבורך הזדמנות להסביר פנים לאשה שחורה צעירה שסבלה מאפליה כל חייה ואתה בוחר בנוחיות הפרטית שלך ועושה זאת בכפיות הטובה ובחוסר כנות..." היה זה המשך של רצף של תקריות גזעניות שבהם היו מעורבות נשים שחורות, שהעלה את חמתי אל מול האדם הלבן היושב לצידי. חשתי "זעם להרוג". רציתי לדקור אותו בעדינות, לירות בו באקדח שהצטערתי שאינו מצוי בתיקי. כשהתבוננתי בכאבו אמרתי לו ברכות: "הגזענות פוגעת".

אותות כבוד ומינויים בהם זכתה

• Yearning: Race, Gender, and Cultural Politics: פרסי הספר האמריקאי של קרן לפני קולומבוס (1991)
• Ain’t I a Woman?: Black Women and Feminism: "אחד מעשרים ספרי הנשים המשפיעים ביותר של העשרים שנים האחרונות" על ידי "פבלישרס ויקלי" (1992)
• Bell Hooks: פרס הסופר של קרן ואלאס (1994)
• Happy to Be Nappy: מועמדת לפרס NAACP Image‏ (2001)
• Homemade Love: פרס ספר הילדים של השנה על ידי בנק סטריט קולג' (2002)
• Salvation: Black People and Love: מועמדת לפרס המורשת הרסטון-רייט (2002)
• אחת מ"מאה אנשי החזון שיכולים לשנות את חייך" של Utne Reader
• לפי The Atlantic, "אחת מהאינטלקטואלים הציבוריים המובילים של עמנו"

מבחר מכתביה

• 2000 - פמיניזם זה לכולם

• Ain’t I a Woman?: Black Women and Feminism (1981)
• Feminist Theory: From Margin to Center (1984)
• Talking Back: Thinking Feminist, Thinking Black (1989)
• Yearning: Race, Gender, and Cultural Politics (1990)
• Breaking Bread: Insurgent Black Intellectual Life (1991) (with Cornel West)
• Black Looks: Race and Representation (1992)
• Sisters of the Yam: Black Women and Self-recovery (1993)1-
• Teaching to Transgress: Education As the Practice of Freedom (1994)
• Outlaw Culture: Resisting Representations (1994)
• Art on My Mind: Visual Politics (1995)
• Killing Rage: Ending Racism (1995)
• Bone Black: Memories of Girlhood (1996)
• Reel to Real: Race, Sex, and Class at the Movies (1996)
• Hooks, bell (1997), "Sisterhood: political solidarity between women", in McClintock, Anne; Mufti, Aamir; Shohat, Ella (eds.), Dangerous liaisons: gender, nation, and postcolonial perspectives, Minnesota, Minneapolis: University of Minnesota Press, pp. 396–414, ISBN 978-0816626496
• Wounds of Passion: A Writing Life (1997)
• Happy to be Nappy (1999)
• Remembered Rapture: The Writer at Work (1999)
• All About Love: New Visions (2000)
• Feminism is for Everybody: Passionate Politics (2000)
• Where We Stand: Class Matters (2000)
• Salvation: Black People and Love (2001)
• Communion: The Female Search for Love (2002)
• Homemade Love (2002)
• Be Boy Buzz (2002)
• Rock My Soul: Black People and Self-esteem (2003)
• The Will to Change: Men, Masculinity, and Love (2003) -
• Teaching Community: A Pedagogy of Hope (2003)
• We Real Cool: Black Men and Masculinity(2004)
• Skin Again (2004)
• Space (2004)
• Soul Sister: Women, Friendship, and Fulfillment (2005)
• Witness (2006)

קישורים חיצוניים

מדיה וקבצים בנושא בל הוקס בוויקישיתוף

• בל הוקס, ברשת החברתית אקס (טוויטר)
• בל הוקס, ברשת החברתית Goodreads
• בל הוקס, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)
• פנינה מוצפי-האלר, בל הוקס, באתר הקשת הדמוקרטית המזרחית

• All About Bell (אורכב 22.04.2008 בארכיון Wayback Machine) (biography, interviews, articles, and book information)
• Bell Hooks and the Politics of Hate(הקישור אינו פעיל) (criticism of Hooks)
• Crossing Boundaries, Reaching Out: The Public Scholarship of Bell Hooks (article by Alice Marwick)
• Ejournal website (several critical resources for Bell Hooks)
• Real Change News (interview with Hooks by Rosette Royale)
• Shambhala Sun (articles by Hooks published in Shambhala Sun Magazine)
• South End Press (books by Hooks published by South End Press)
• University of California, Santa Barbara (biographical sketch of Hooks)
• "Postmodern Blackness" (article by Hooks)
• Whole Terrain (articles by Hooks published in Whole Terrain)
• Z Magazine - Challenging Capitalism & Patriarchy (interviews with Hooks by Third World Viewpoint)