פתיחת התפריט הראשי

בל תוסיף ובל תגרע הן שתי מצוות לא תעשה מהתורה שמקורן בפסוק: "את כל הדבר אשר אנכי מצוה אתכם, אתו תשמרו לעשות, לא תוסף עליו ולא תגרע ממנו" (דברים, י"ג, א'). בפסוק זה כלולים שני איסורים: האיסור להוסיף על המצוות, והאיסור לגרוע מהן.

בל תוסיף ובל תגרע
(מקורות עיקריים)
מקרא ספר דברים, פרק י"ג, פסוק א'
משנה תורה ספר שופטים, הלכות ממרים, פרק ב', הלכה ט‎"‎
ספרי מניין המצוות ספר המצוות, לאו שי"ג, לאו שי"ד
ספר החינוך, מצווה תנ"ד, מצווה תנ"ה
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית OOjs UI icon info big.svg

תוכן עניינים

איסור הוספה על המצוותעריכה

פרטי האיסורעריכה

שיטת הרמב"ם היא שכל מצווה, איסור או דין שאדם מוסיף על המצוות הכתובות בתורה, בין על המצוות שבתורה שבכתב ובין על המצוות שבתורה שבעל פה - עובר באיסור זה (וכגון שיאמר שיש איסור בתורה לבשל עוף עם חלב, בעוד שאיסור זה הוא רק מחז"ל).

רוב המפרשים חולקים על הרמב"ם (ראו ספר החינוך מצווה תנ"ד) וסוברים שאיסור זה הוא רק במצוות עשה. עוברים על האיסור רק כאשר מוסיפים על מצווה קיימת, כגון המניח ב' זוגות תפילין או היושב בסוכה שמונה ימים (במקום שבעה).

העושה את אותה מצווה כמה פעמים (כגון תוקע בשופר כמה פעמים או נוטל ארבעת המינים כמה פעמים) אינו עובר על איסור זה מכיוון שלא הוסיף על המצווה אלא רק קיים אותה מספר פעמים.

המקיים מצווה שלא בזמנה (כגון היושב בסוכה ביום השמיני) לא עובר על איסור בל תוסיף, אלא אם כן כיוון בדעתו שהוא מקיים מצווה (מצוות ישיבה בסוכה).

דיני האיסורעריכה

איסור זה נאמר לכל איש ואשה בכל מקום ובכל זמן. העובר על איסור זה במזיד מתחייב במלקות. אך זה בתנאי שיהיו עדים בדבר ושתהיה התראה.

המפרשים נחלקו האם האיסור הוא דווקא בכוונה לשם מצווה, או אף בלא כוונה[1].

מצוות דרבנןעריכה

לחכמים, ניתן כוח להוסיף מצוות על התורה ולשנות דינים בשעת הצורך (רק בסנהדרין).

דוגמאות:

  • דוגמה למצווה שהוסיפו חכמים - החיוב להדליק נר חנוכה.
  • דוגמה לאיסור שאסרו חכמים - בישול ואכילה של עוף בחלב
  • דוגמה למצווה ששינו חכמים - ביטול מצוות שופר וארבעת המינים כאשר חל בשבת.

נחלקו המפרשים, האם כוח זה של חז"ל סותר את איסור בל תוסיף ובכל זאת ניתן להם כח זה, או שכח זה אינו כלול באיסור, ומה שכלול באיסור - נאסר גם על החכמים להוסיף (שתי הדעות מובאות במנחת חינוך במצווה תנד, אות ב').

טעם האיסורעריכה

טעם האיסור הוא מפני שהאל ציווה לנו תורה שלמה ללא חיסרון ולכן החושב שניתן להוסיף על המצוות ובכך להשלים את התורה, מראה שיש בה חיסרון והיא איננה שלמה. מחשבה זו היא פגם באמונה ולכן אסר האל בתורתו להוסיף עליה[2].

איסור גריעה מן המצוותעריכה

פרטי האיסורעריכה

כל המחסיר מן המצוות או מן האיסורים שבתורה עובר בלאו זה. מבואר בספר החינוך שדווקא כאשר מחסיר בשיעור המצווה, עובר בלאו זה (כגון המניח תפילין עם שלוש פרשיות במקום ארבע). אך הרמב"ם סובר שדווקא אם יאמר שמותר מן התורה לעשות דבר מסוים - והוא אסור - עובר בלא תגרע (כגון האומר שמותר מן התורה לאכול בשר בחלב).

דיני האיסורעריכה

כמו בבל תוסיף, איסור זה נוהג בכל איש ואשה בכל מקום ובכל זמן. העובר עליו בעדים ובהתראה - חייב מלקות.

טעם האיסורעריכה

טעם האיסור כטעם איסור בל תוסיף - פגיעה בשלמות תורת האל.

ראו גםעריכה

קישורים חיצונייםעריכה

הערות שולייםעריכה

  1. ^ ראו ישועות יעקב תרנא; ארצות - החיים להמלבי"ם סימן י; שו"ת דברי-יהודה, להרי"ל גורדון סימנים כ וכא, ועוד.
  2. ^ ספר החינוך מצווה תנ"ד

הבהרה: המידע בוויקיפדיה נועד להעשרה בלבד ואין לראות בו פסיקה הלכתית.