פתיחת התפריט הראשי

מזיד

מזיד הוא כינוי לאדם שעבר על אחת ממצוות ה'לא תעשה', בכוונה. שידע שהמעשה שעושה הוא מעשה עבירה, וידע שזמן זה הוא זמן האסור בעשיית המעשה. בניגוד לשוגג שלא ידע שמעשה זה הוא מעשה אסור, או שלא ידע שזמן זה הוא זמן אסור.

מי שעבר במזיד על אחת מהעבירות, עונשו תלוי בסוג העבירה שעבר, וכן תלוי אם היו עדים והתראה. עונש העובר במזיד שונה מעבירה לעבירה, ישנם עבירות שהעובר עליהם חייב מיתת בית דין, ויש עבירות שחייב עליהם מיתה בידי שמים, או כרת. עונש רוב העבירות קל יותר וחייב עליהם מלקות בלבד.

תוכן עניינים

הגדרת מזידעריכה

בהלכות תערובות בדין ביטול איסור לכתחילה נערכו דיונים וניתנו גדרים לשוגג (וכתוצאה מכך גם למזיד):

  1. אם לא הבחין כלל שבפעולה שהוא עושה הוא מבטל את איסור.
  2. אם טעה בדין, כלומר שחשב שמותר לבטל איסור - לפי הט"ז[1] אף זהו בכלל שוגג, וכך הסכימו רוב הפוסקים.[2]
  3. ידע שהאיסור שייך במקרה הנדון, אך שכח מכך ועבר עליו. לפי פמ"ג[3], ערוך השולחן[4], כה"ח (מא) ועוד אחרונים ומוסכם למעשה.

עדים והתראהעריכה

  ערך מורחב – התראה (הלכה)

העובר במזיד על אחד מהלוואים מתחייב בעונש, ישנם לאווים שהעונש עליהם מיתה, וישנם לאוים שהעונש עליהם הוא מלקות. אך ישנם שני תנאים הנצרכים, על מנת שבית הדין יוכלו להעניש את החוטא באחד מהעונשים הללו, הראשון הוא שני עדים שאכן האדם עבר על העבירה במזיד. ותנאי שני הוא שהתרו בו קודם שעבר את העבירה (או תוך כדי דיבור לאחר העבירה), תוכן ההתראה היא שידע שהמעשה זו שעושה הוא עובר על אחת מהעבירות שבתורה, ועונשו הוא במלקות או מיתה. במקרה ואחד מתנאים אלו חסר, אין בית הדין רשאים לעונשו.

עונשיםעריכה

  ערכים מורחבים – מיתה בידי שמים, כרת, מיתת בית דין

כאמור כאשר העבירה נעשית במזיד ישנם עושנים שונים, בהתאם לחומרת העבירה.

בספרו משנה תורה מפרט הרמב"ם 43 חטאים שהמזיד חייב כרת או מיתת בית דין.

ישנם קצת לאווים שאף שהאדם העובר עליהם חייב אך אין עליהם עונש בידי אדם של כרת או מיתת בית דין, אף שעבר עליהם במזיד ובעדים והתראה. והעונש עליהם הוא 'בידי שמים' בלבד, בכלל לאווים אלו ניתן למנות את האוכל מאכל.

שוגג, אונס ומתעסקעריכה

במקביל למזיד, ישנם עוד אפשריות נוספות לעבור עבירה: .

  • שוגג - אדם שלא ידע שהמעשה אסור, או שלא ידע את פרטיו.
  • אונס - אדם שהוכרח ונכפה עליו לעבור את המעשה, דוגמה: אדם שאיימו עליו במוות לאכול מאכל אסור, אדם שחייב לאכול משום סכנת נפשות (בולמוס - שלא אכל זמן רב, או חולה שהמאכל היחיד שהוא מסוגל לאכול מצד מרקמו וצורתו הוא מאכל שאינו כשר) - אותו אדם יודע שאסור לו, מכיר בחומרת המעשה אך לעיתים אין בידו ברירה אחרת, אלא לאכול את המאכל המדובר.
  • מתעסק - במקרה והאדם חשב שהמעשה לפניו הוא מעשה מותר, כגון החותך ירק שחשב שהוא חתוך, והתברר שאינו חתוך. דין המתעסק שפטור מלבד המתעסק באיסורי ערווה ואיסורי אכילה.

קישורים חיצונייםעריכה

הערות שולייםעריכה

  1. ^ יו"ד צט ט.
  2. ^ כך כתבו הרב אליעזר מלמד בפניני הלכה שבת כו ז ובהרחבות ובספר הצבא כהלכה לג, 12; שכל שידוע לאדם שלא בירר היטב את ההלכה אינו נחשב שוגג. ולכן חילוני שיודע שהמעשה שעושה אסור לפי התורה, ודאי נחשב מזיד. ורק אם לא שמע כלל שמעשה מסוים אסור אצל שומרי המצוות דינו כשוגג. ובכל מקרה שיש מקום לחשוש שאם אחרים יהנו ממעשיהם אזי שוב יעשו את העבירה בעתיד, אסור להנות משום לפני עיור.
  3. ^ משב"ז יו"ד צט ט.
  4. ^ יו"ד צט כג.

הבהרה: המידע בוויקיפדיה נועד להעשרה בלבד ואין לראות בו פסיקה הלכתית.