במוצאי מנוחה קדמנוך תחילה

בְּמוֹצָאֵי מְנוּחָה קִדַּמְנוּךָ תְּחִלָּה הוא פיוט מסוג "סליחה", במבנה המכונה "פזמון" (על שם הרפרן החוזר בו). פזמון זה נכתב עבור הלילה הראשון בו אומרים סליחות במנהג אשכנז, שחל תמיד במוצאי שבת ("מוצאי מנוחה"), והיא נהוגה ביום זה בכל מנהגי אשכנז, הן המזרחי והן המערבי,[1] ואף במקומות בהם לא היה סדר סליחות קבוע לכל הימים, אמירת "במוצאי מנוחה" ביום הראשון קבועה היתה.[2] בלשון הדיבור משמש לעיתים שם הפיוט לייצג את כל אמירת הסליחות באותו ערב. מחבר הפיוט אינו ידוע, אך ככל הנראה הוא נכתב באשכנז (או באיטליה) בתקופה קדומה יחסית, עד המאה האחת עשרה.[3]

פיוט במוצאי מנוחה

בְּמוֹצָאֵי מְנוּחָה קִדַּמְנוּךָ תְּחִלָּה
הַט אָזְנְךָ מִמָּרוֹם יוֹשֵׁב תְּהִלָּה
לִשְׁמֹעַ אֶל הָרִנָּה וְאֶל הַתְּפִלָּה

אֶת יְמִין עֹז עוֹרְרָה לַעֲשׂוֹת חָיִל
בְּצֶדֶק נֶעֱקַד וְנִשְׁחַט תְּמוּרוֹ אַיִל
גְּנוֹן נָא גִזְעוֹ בְּזַעֲקָתָם בְּעוֹד לָיִל
לִשְׁמֹעַ...

דְּרוֹשׁ נָא דוֹרְשֶׁיךָ בְּדָרְשָׁם פָּנֶיךָ
הִדָּרֶשׁ לָמוֹ מִשְּׁמֵי מְעוֹנֶךָ
וּלְשַׁוְעַת חִנּוּנָם אַל תַּעְלֵם אָזְנֶךָ
לִשְׁמֹעַ...

זוֹחֲלִים וְרוֹעֲדִים מִיּוֹם בּוֹאֶךָ
חָלִים כְּמַבְכִּירָה מֵעֶבְרַת מַשָּׂאֶךָ
טִנּוּפָם מְחֵה נָא וְיוֹדוּ פִלְאֶךָ
לִשְׁמֹעַ...

יוֹצֵר אַתָּה לְכָל יְצִיר נוֹצָר
כּוֹנַנְתָּ מֵאָז תֶּרֶף לְחַלְּצָם מִמֵּצָר
לְחוֹנְנָם חִנָּם מֵאוֹצָר הַמְּנוּצָּר
לִשְׁמֹעַ...

מָרוֹם אִם עָצְמוּ פִשְׁעֵי קְהָלֶךָ
נָא שַׂגְּבֵם מֵאוֹצָר הַמּוּכָן בִּזְבוּלֶךָ
עָדֶיךָ לָחֹן חִנָּם בָּאִים אֵלֶיךָ
לִשְׁמֹעַ...

פְּנֵה נָא אֶל הַתְּלָאוֹת וְאַל לַחֲטָאוֹת
צַדֵּק צוֹעֲקֶיךָ מַפְלִיא פְלָאוֹת
קְשׁוֹב נָא חִנּוּנָם אֱלֹהִים יְיָ צְבָאוֹת
לִשְׁמֹעַ...

רְצֵה עֲתִירָתָם בְּעָמְדָם בַּלֵּילוֹת
שְׁעֵה נָא בְרָצוֹן כְּקָרְבַּן כָּלִיל וְעוֹלוֹת
תַּרְאֵם נִסֶּיךָ עוֹשֶׂה גְדוֹלוֹת
לִשְׁמֹעַ...

מבנהעריכה

הפיוט בנוי משמונה בתים, שכל אחד מהם בנוי משלוש צלעות. תחיליות הצלעות יוצרות אקרוסטיכון לפי סדר הא"ב, תוך הכנסת האות ס' ביחד עם האות נ' בצירוף "נא שגבם" (כששין שמאלית משמשת כס') כדי להגיע למספר כולל של 21 צלעות. הבית הראשון בשיר אינו כלול באקרוסטיכון.

קישוט לשון אופייני נוסף בפיוט הוא הצימוד.

תוכןעריכה

הפיוט פונה אל האל ומבקש ממנו שיקשיב לתפילת עם ישראל, יסלח להם ויושיע אותם מצרותיהם. הפזמון החוזר בפיוט הוא "לשמוע אל הרינה ואל התפילה" שלקוח מתפילת שלמה המלך לאחר בנין בית המקדש.[4]

הפיוט מדגיש במיוחד את אמירת הסליחות בלילה ("במוצאי מנוחה", "בזעקם בעוד ליל", "רצה עתירתם בעמדם בלילות", ומשקף את המנהג לומר סליחות, ובפרט את הסליחות הראשונות, בשעות הלילה דווקא, מנהג הקיים גם היום.[5]

קישורים חיצונייםעריכה

הערות שולייםעריכה

  1. ^ הסליחה במנהג פולין; במנהג ליטא; במנהג פיהם ואונגארן; במנהג פוזנא; במנהג פרנקפורט; במנהג אלזס; במנהג וורמייזא; במנהג שווייץ.
  2. ^ יוזפא שמש, מנהגים דק"ק וורמיישא (מכון ירושלים, תשמ"ח), סי' קל"א.
  3. ^ אברהם ויונה פרנקל, תפילה ופיוט במחזור נירנברג (ירושלים, שבט תשס"ח), עמ' 114.
  4. ^ ספר מלכים א', פרק ח', פסוק כ"ח.
  5. ^ דניאל גולדשמידט, סדר הסליחות: כמנהג ליטא וקהילות הפרושים בארץ ישראל (מוסד הרב קוק, תשכ"ה), עמ' כה.