בנו רוסו

בנו איסָאק רוּסוֹסרבו-קרואטית: Beno Isak Ruso, במקדונית: Бeно Исак Русо; ‏20 בינואר 1920, ביטולה, ממלכת הסרבים, הקרואטים והסלובנים18 ביוני 2006, סקופיה, מקדוניה) היה פרטיזן יוגוסלבי ממוצא יהודי, חבר במפלגה הקומוניסטית של יוגוסלביה וגנרל-מאיור בצבא העממי היוגוסלבי.

בנו איסאק רוסו
Beno Isak Ruso
Beno-Russo-1.jpg
בנו רוסו (1947)
לידה 20 בינואר 1920
ביטולה, ממלכת יוגוסלביהממלכת יוגוסלביה ממלכת הסרבים, הקרואטים והסלובנים
פטירה 18 ביוני 2006 (בגיל 86)
סקופיה, מקדוניהמקדוניה  מקדוניה
כינוי קיקי
השכלה Higher Military Academy of YPA עריכת הנתון בוויקינתונים
השתייכות הצבא העממי היוגוסלבי
תקופת הפעילות 19411970 (כ־29 שנים)
דרגה גנרל-מאיור
תפקידים בשירות
קומיסר של קורפוס בצבא הפרטיזנים של טיטו
פעולות ומבצעים
מלחמת העולם השנייה עריכת הנתון בוויקינתונים
עיטורים
  • מסדר האחווה והאיחוד
  • עיטור ההצטיינות של העם היוגוסלבי
  • Order of the War Banner עריכת הנתון בוויקינתונים
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית OOjs UI icon info big.svg

קורות חייועריכה

בנו רוסו נולד בשנת 1920 במשפחה יהודית בעיר ביטולה שבממלכת הסרבים, הקרואטים והסלובנים (כיום במקדוניה). סב המשפחה נמלט משטחי האימפריה הרוסית ככל הנראה לאחר פרעות הסופות בנגב והגיע דרך חצי האי קרים לשטחים העות'מאניים בבלקן. אביו של בנו רוסו, יצחק נולד במונסטיר ב-1887. הם זכו לכינוי לוֹס רוּסוֹס (מלאדינו: הרוסים) וכך התקבע שם משפחתם.

בנו רוסו התחנך בעירו, הצטרף לקן תנועת הנוער השומר הצעיר[1] ובהמשך התגייס לצבא ממלכת יוגוסלביה (אנ'). באפריל 1941, במהלך מלחמת העולם השנייה, תקפה גרמניה הנאצית את יוגוסלביה והכניעה את צבאה תוך ימים אחדים. רוסו נפל בשבי הגרמנים, אך הצליח להימלט ממחנה המעצר שבו הוחזק. הוא הצטרף למפלגה הקומוניסטית של יוגוסלביה.

לאחר סיפוח מקדוניה לממלכת בולגריה החל רוסו לאגור כלי נשק ותחמושת בביתו לקראת התקוממות חמושה נגד השלטון הבולגרי.[2] הוא ארגן קבוצת לוחמים חמושים יהודים ולא-יהודים, והם מצאו מסתור בבתי בני הקהילה היהודית בביטולה.[3] ב-1942 הצטרפו רוסו ואנשיו לכוחות הפרטיזנים של טיטו. הוא שירת במספר יחידות פרטיזנים. בהמשך מונה לקומיסר של גדוד והתקדם עד לתפקיד קומיסר של קורפוס פרטיזנים. לאחר המלחמה שירת בשורת תפקידים, וב-1960 הועלה לדרגת גנרל-מאיור. ב-1970 פרש משירותו הצבאי. כשנפטר מנהיג יוגוסלביה יוסיף ברוז טיטו ב-1980, היה רוסו אחד מנושאי ארונו במהלך הלווייתו.

משפחתועריכה

רוסו היה נשוי לרוזה קָמחי, אחייניתו של רפאל קמחי. רוזה קמחי כיהנה כשרת המסחר והתעשייה של מקדוניה תחת הרפובליקה הפדרלית הסוציאליסטית של יוגוסלביה. אחיו הבכור של בנו רוסו, דוד דָריוֹ רוסו (1913 - 1985) שירת כטייס בצבא ממלכת יוגוסלביה ונפל בשבי הגרמנים. ב-1951 עלה לישראל והשתקע בכפר סירקין. אימו וידה ואחיו הצעיר אלברט בֶּרְטוֹ רוסו (1924, ביטולה - 2021, רייקה, קרואטיה) הוגלו למחנה לעבודות כפייה בבולגריה. בעת שהייתו במחנה העבודה הבריח ברטו נשק לכוחות הפרטיזנים. לאחר המלחמה שירת כקצין בצבא יוגוסלביה, השתחרר בדרגת קולונל ובהמשך השתקע בקרואטיה.

קישורים חיצונייםעריכה

  מדיה וקבצים בנושא בנו רוסו בוויקישיתוף

הערות שולייםעריכה

  1. ^ שלמה אלבוחר, קהילת מונסטיר (ביטולה), מקדוניה, ירושלים: הספרייה הציונית, 2005, עמ' 117.
  2. ^ "הקהילה היהודית בביטולה", בתוך: צבי לוקר (עורך), פנקס הקהילות: יוגוסלאוויה, הוצאת יד ושם, ירושלים, 1988, עמ' 54.
  3. ^ שלמה אלבוחר, קהילת מונסטיר (ביטולה), מקדוניה, עמ' 105.