בניין המשרדים של הסנאט הארט

בניין משרדים בארצות הברית
Disambig RTL.svg המונח "בניין הארט" מפנה לכאן. לערך העוסק במבנים אחרים בשם זה, ראו בניין הארט (פירושונים).

בניין המשרדים של הסנאט הארטאנגלית: Hart Senate Office Building) או בשמו המלא בניין המשרדים של הסנאט פיליפ א. הארט (באנגלית: Philip A. Hart Senate Office Building) הוא בניין המשרדים השלישי של הסנאט של ארצות הברית[1]. הבניין הוא ממוקם ברחוב 2 צפון מזרח (2nd Street NE) בין שדרת החוקה (צפון מזרח) לבין רחוב C צפון מזרח בוושינגטון בירת ארצות הברית.

בניין המשרדים של הסנאט הארט
HartSenateOfficeBuilding.jpg
מידע כללי
סוג מבנה אדריכלי עריכת הנתון בוויקינתונים
על שם פיליפ הארט עריכת הנתון בוויקינתונים
מיקום וושינגטון די. סי. עריכת הנתון בוויקינתונים
מדינה ארצות הבריתארצות הברית  ארצות הברית
קואורדינטות 38°53′35″N 77°00′15″W / 38.893055555556°N 77.004166666667°W / 38.893055555556; -77.004166666667
האתר הרשמי
(למפת וושינגטון די. סי. רגילה)
Location map Washington, D.C. central.png
 
בניין המשרדים של הסנאט הארט
בניין המשרדים של הסנאט הארט
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית OOjs UI icon info big.svg
מפה של מתחם הקפיטול. בניין הארט, (צבוע בצבע אדום כהה) ברביע הימני העליון של המפה.

הבנייה החלה בינואר 1975, והסתיימה בנובמבר 1982.

באוגוסט 1976 הבניין נקרא על שם פיליפ הארט, ששירת 18 שנים כסנאטור מטעם מדינת מישיגן[1].

המבנה מקושר אל יתר מבני הקונגרס באמצעות הרכבת התחתית של קפיטול ארצות הברית[1].

תכנון המבנה ובנייתועריכה

בניין המשרדים של הסנאט דירקסן אמור היה להשתרע על כל המתחם המצוי בין רחוב 1 צפון מזרח (1st Street NE), שדרות החוקה צפון מזרח, רחוב 2 צפון מזרח ( 2nd Street NE) ורחוב C צפון מזרח (C Street NE).

ואולם, בשל המשאבים המוגבלים ומחסור בכספים בשל מלחמת קוריאה, הוקטן בניין דיקרסן המתוכנן, והמבנה נבנה על מחצית השטח המערבי מהמתחם שיועד לו[1].

 
הנחת אבן הפינה של בניין הסנאט הארט ב-5 בינואר 1976. בתמונה עוזר אדריכל הקפיטול מריו קמפיולי (משמאל) ואדריכל הקפיטול ג'ורג' וייט (מימין).

בשנת 1969, הקונגרס הצביע על רכישת מחצית השטח המזרחי של המגרש, על מנת לבנות "בניין משרדים חדש עבור הסנאט". בתחילה התכוון הסנאט לבנות אך ורק מגרש חנייה תת-קרקעי באתר (והוקצה לכך סכום של 21 מיליון דולרים (שוויים נכון לשנת 2018 הוא 129.9 מיליון דולרים) בהצבעה שנערכה ביוני 1971.

בעת שהוקם בניין דירקסן, כלל צוות הסנאט 2,500 עובדים. הצוות גדל ובשנת 1982 הגיע מספר העובדים ל-7,000, בהיעדר מקום הסנאט שכר משרדים במבנים סמוכים, ואף חדרי מלון על מנת שימשו כמשרדים. לעיתים צוות של סנאטור אחד נאלץ לעבוד במשרדים במספר בניינים שונים - דבר שהבהיר את הצורך בהקמת בניין משרדים נוסף[1].

במאי 1972 ועדת משנה של הסנאט (ועדת משנה של ועדת הסנאט לעבודות ציבוריות), אשרה הקמת מבנה משרדים מעל החניין התת-קרקעי. עלות המבנה הוערכה ב-48 מיליון דולרים ביוני 1972 (השווים, נכון לשנת 2018, 296.5 מיליון דולרים). הסנאט הצביע ואישר את התוכנית בספטמבר 1972 - בשל עליה בהערכות עלות הבנייה אושרו 53.5 מיליון דולרים (ששוויים 320 מיליון דולרים נכון לשנת 2018).

באפריל 1973 בחר אדריכל הקפיטול באדריכל ג'ון קארל וורנקה[1][2], אדריכל ידוע שעבד במחוז קולומביה שעזר לתכנן מחדש את כיכר לאפייט ותכנן את אתר הקבר של ג'ון קנדי.

תוכניתו של וורנקה אושרה על ידי ועדת הסנאט לעבודות ציבוריות ב־8 באוגוסט 1974[1][2]. לוורנקה ניתנו כשבועיים בלבד להעריך את אומדן עלות הבנייה, (לימים טען אדריכל הקפיטול שהיה מעט מדי זמן לייצר תחזית עלות מדויקת) ובסוף השנה עלות ההקמה המשוערת עלתה ל -69 מיליון דולרים.

עבודות העפר באתר החלו בינואר 1975; בעת שהסתיימו עבודות פינוי השטח - בחודש אפריל - עלתה הערכת עלות הבנייה ל־84 מיליון דולרים. איכות העפר שבאתר, והעדר הומוגניות בסוג העפר ובפני השטח, האריכו את משך חפירת השטח (לצורך בניית היסודות, וקומות המרתף), והעלו את עלויות הבנייה.

לאחר סיום בניית היסודות, התגלה כי חלקם נבנו במיקום שגוי - והיה צריך להרסם ולהחליפם - דבר שהעלה אף יותר את עלויות הבנייה.

ב־30 באוגוסט 1976 הצביע הסנאט לקרוא לבניית המשרדים החדשה בבניין המשרדים של הסנאט של פיליפ א. הארט לציון פרישתו של הסנאטור פיליפ הארט (נציג המפלגה הדמוקרטית - ממדינת מישיגן). הארט נפטר ב־26 בדצמבר 1976 ממלנומה, שבעטייה בחר לפרוש מבית הנבחרים, ולא לעמוד לבחירות נוספות.

באוגוסט 1978, הגיעו עלויות הבנייה ל-85 מיליון דולרים, והוערך כי הן יגיעו ל-122 מיליון דולרים עד סיום הבנייה. הסנאט אישר להשקיע סכום נוסף של 54 מיליון דולרים במבנה (וכך העלות הכוללת המאושרת הייתה 135 מיליון דולרים). בתחילה בית הנבחרים אישר את ההשקעה, אולם לאחר מכן בית הנבחרים הפך את ההחלטה.

בשנת 1979, הערכת עלויות הבנייה הגיעה ל-179 מיליון דולרים, והערכה אחרת הייתה של 230 מיליון דולרים.

ביולי 1979 הסנאט אישר סכום כולל של 137.7 מיליון דולרים (לאחר דיון סוער, במהלכו הציעו סנטורים להפסיק את הבנייה ולהרוס את מה שנבנה), והורו לאדריכל הקפיטול לשנות את תוכניות המבנה על מנת לעמוד בסכום המאושר. שינוי התוכניות כלל:

  • ביטול התוכנית לבנות חדרי אוכל בקומת הגג של המבנה[1];
  • ביטול הוצאות ריהוט חדר כושר בשווי של 906,000 דולרים[1];
  • ביטול ציפוי עץ אלון בחדרי הסנאטורים, ותאורה משתנה (באמצעות עמעמים) בחדרים;
  • ביטול התוכנית להקים גלריה ליצירות אמנות בשווי 400,000 דולרים;
  • ביטול התקנת תריסים בעלות של 167,700 דולרים;
  • ביטול ריהוט בחדר דיונים בשווי של 1.2 מיליון דולרים.

המבנה הושלם בספטמבר 1982, בעלות כוללת של 137.7 מיליון דלרים. אדריכל הקפיטול הסביר את העלויות הגבוהות והגלישה מהתקציב, בקשיי הקמת היסודות, ובטעויות ביסודות, וכן בדרישות שינויו התוכניות של הסנאט, אשר משמעותם הייתה הכפלת שטח המבנה מ-60,000 מ"ר ל-100,000 מ"ר. אדריכל המבנה ג'ון קארל וורנק טען כי העלויות היו סבירות ביחס לאינפלציה בשנת בניית המבנה.

השימוש בבניין החל ב־22 בנובמבר 1982. במבנה היו משרדים ל־50 סנאטורים (מחצית מחברי הסנאט), אולם 25 מהם סירבו לעבור למבנה. כדי לחסוך בעלויות, הבניין נתן לכל אדם תא בחדר ולא משרד, דבר שהרגיז מאוד את צוות הסנאט. כדי לפתור את הסוגיה, סנאטורים זוטרים (שבדרך כלל לא היו מסוגלים לבחור אילו משרדים הם רוצים, וגם לא להשיג משרדים מרווחים ומאובזרים) הצליחו לתבוע את המשרדים הגדולים והמודרניים בבניין המשרדים של הסנאט הארט.

תיאור המבנהעריכה

 
חדר טיפוסי (שגובהו 4.9 מטרים) שמשמש משרדו של סנאטור בבניין הארט.

במבנה 9 קומות מעל הקרקע[1], המכילות 93,000 מטרים רבועים של שטחי רצפה, מהם 30,900 מטרים רבועים בהם ניתן להשתמש.

בשונה מהסגנון הנאו-קלאסי בו נבנו בניין משרדי הסנאט על שם דירקסן, ובניין משרדי הסנאט על של ראסל, בנוי בניין הארט בסגנון מודרני[1]. כדי להתאים במראו לבנייני המשרדים האחרים של הסנאט (על אף הסגנון האדריכלי השונה) צופה בניין הארט בשיש לבן ובוהק ממדינת ורמונט, כל חלקי המבנה חופו בשיש (גם המסדרונות הפנימיים), ובכלל זה גם חלקים ממבנה אשר על פי רוב אינם מחופים (כמו מבניים טכניים על גג הבניין)[1]. לצורך עבודות החיפוי נעשה שימוש ב-8,129 טונות שיש.

על מנת להזכיר את בנייני דירקסן וראסל, בהם מצויה חצר פנימית, בבניין הארט נבנה אטריום ובו תקרת זכוכית גדולה[1]; קירות האטריום חופו אף הן בשיש לבן מוורמונט, כאשר שאר חלקי אותה קומו חופו בשיש בצבע ורוד ממדינת טנסי.

בשונה ממשרדי הסנאט האחרים, בהם לסנאטור משרד, ולצוותו משרדים אחרים, לעיתים במקומות מרוחקים, בבניין הארט תכנן אדריכל הקפיטול בניין משרדים משולבים[2]. לכל סוויטת משרדים כניסה ציבורית בקומות האי זוגיות של המבנה, וכניסה פרטית עבור צוות הסנאטור, בקומות הזוגיות של מבנה[2]. גובהה של כל סוויטה 4.9 מטרים[2].

כל סוויטה כוללת משרד עבור הסנאטור, וחדר עבודה ובו תאים עבור צוותו, שכולל שתי קומות עבודה, שגובהה של כל אחת מהן 2.4 מטרים[2], בין התאים מפרידות מחיצות עץ אלון, המחופות בבד אקוסטי, הסופג קולות), כמו כן, בכל סוויטה יש חדר שירותים פרטי.

דלתות מעליות המבנה עשויות ברונזה.

מכסי פתחי הביוב במדרכות ברחובות הסמוכים למבנה שהיו עשויים ברזל, הוחלפו בפתחי ביוב העשויים ברונזה, כדי למנוע מראי מכסי ביוב חלודים מחלונות המבנה. חלודה מכוערים כתמי מסורתי ברזל מכסה הביוב (כרגיל חומר).

חדר הקפיטריה בבניין דירקסן (בקומת המרתף שלו), הוכפל בגודלו (כאשר השטח הנוסף מצוי בבניין הארט)[1], דבר שאפשר לציבור לאכול בקפיטריה (קודם לכן היא שמשה רק את צוותי הסנאט).

מתחת למבנה חניון ובו מקום ל-350 רכבים[1].

בעת הקמת המבנה, הוא נבנה סביב בית בלמונט-סיוול הסמוך, המהווה אתר מורשת היסטורי, מטה של מפלגת הנשים הלאומית של ארצות הברית, ומכיל מוזיאון על בנושא תנועת זכות הבחירה לנשים[1].

חדר השימועים המרכזיעריכה

 
חדר השימועים המרכזי, בבניין הארט

בניית וריהוט חדר השימועים המרכזי (The Central Hearing Facility) הושלמה באוקטובר 1987; בחדר נעשה שימוש לראשונה בינואר 1988. החדר ממוקם בקומה השנייה של בניין הארט, וגובהו שתי קומות. החדר מותאם לשידורי טלוויזיה מבחינת האקוסטיקה בו, והתאורה. בקירות החדר נבנו מרפסות עבור צוותי צילום וטלוויזיה, בהם יכולים לשבת כתבי חדשות, ולשדר מבלי להפריע להליכי השימוע[1].

קירות החדר מחופות עץ, ומאחורי הקתדרה שבמרכז החדר, קיר מחופה אבן[1].

הציבור יכול להיכנס לחדר השימועים באמצעות שני מסדרונים ציבוריים. לחברי הקונגרס מסדרונות פרטיים באמצעותם הם יכולים להיכנס לחדר השימועים[1].

מאחורי חדר השימועים מצוי חדר המתנה קטן, בו יכולים העדים להתכונן לעדותם.

גישה לרכבת תחתיתעריכה

במהלך בניית בניין הארט, נבנתה שלוחה חדשה של הרכבת התחתית של קפיטול ארצות הברית, המקשרת את הבניין לקו הרכבת שמקשר בין בניין דירקסן ובניין הקונגרס[1].

בשנת 1989 אישור הסנאט תוכנית לשדרוג מערכת הרכבת התחתית המקשרת לשני בניינים אלה. במסגרת התוכנית נרכשו ארבעה קרונות חדשים, בהם מקום ל-25 נוסעים (בקרונות היישנים היה מקום ל-18 נוסעים בלבד). כמו כן במסגרת השדרוג הונגשו הרציפים והרכבות למוגבלים בתנועה[1].

השדרוג קיצר את זמן ההתנה לרכבות מ-4 דקות ל-2 דקות.

לאדריל הקפיטות הוקצו 2 מיליון דולרים לצורך תכנון מערכת הרכבות החדשה, ועלות הרכבות שנרכשו מ-"קבוצת טרנספורטיישן בע"מ" (Transportation Group Inc) מאורלנדו שבפלורידה הייתה 15.8 מיליון דולרים.

האטריוםעריכה

גובהו של האטריום שבמרכז המבנה 27 מטרים, ולו חלון תקרה המורכב מ-18 חלונות תקרה סמוכים, שבכל אחד מהם 9 פנלים.

בשנת 2014 הוחלפה תקרת האטריום. החלונות דלפו ונדרשה החלפתם. במסגרת שיפוץ גג המבנה שנערך, הותקנו על הגג לוחות תרמו-סולאריים, המסוגלים להפיק 148 קילוואטים באמצעות אנרגיה סולרית.

הרים, ענניםעריכה

 
המרפסות המקיפות את האטריום מאפשרות גישה למשרדים, ותצפית לעבר האטריום והפסל.

במרכז האטריום מצוי פסל מעשה ידי אלכסנדר קלדר בשם "הרים ועננים". החלק העניין של הפסל הוא מובייל נייד, המייצג את ה-"עננים", ועשוי מאלומיניום; גודלם של העננים 13.1 על 9.8 מטרים ומשקלו הכולל של המובייל 2,000 קילוגרמים. תוכנת מחשב שולטת בתנועת החלקים. חלק זה של הפסל ניצוק על ידי חברת קריסטלייזיישן סיסטמס בע"מ (Crystallization Systems, Inc) ממדינת ניו יורק.

החלק התחתון של הפסל הוא חלק משולש סטטי, העשוי לוחות פלדה צבועים בצבע שחור מהנתמך על ידי שתי חצובות. גובה החלק של הפסל הוא 16 מטרים, ומשקלו 34 טונות.

הפסל ניצוק על ידי חברת סגרה (Segré Foundry) מהעיר ווטרברי שבמדינת קונטיקט.

"הרים ועננים" הייתה העבודה האחרונה של קלדר שהושלמה. קלדר ביקר בוושינגטון, ב-10 בנובמבר 1976, כדי להראות את הדגם הסופי של הפסל לאדריכל הקפיטול ג'ורג' וייט. וייט אישר את התקנת הפסל וקלדר טס לבקר את ביתו בניו יורק, שם נפטר עקב התקף לב ב-6:00 בבוקר ב-11 בנובמבר.

הפסל הוא ייחודי מבין יצירותיו של קלדר, שכן הוא הפסל היחיד המכיל גם חלק נייד וגם חלק נייח.

בעקבות רעידת האדמה בווירג'יניה בשנת 2011 התעורר החשש כי חלקו הנייד של הפסל (התלוי מתקרת המבנה) הפך לא יציב. בשל כך הורד החלק הנייד של הפסל (ה"עננים") בשנת 2014 ונבדקה יציבותו. החלק הנייד הוחזר למקומו בשנת 2015.

מתקפת האנתרקסעריכה

ב-15 באוקטובר 2001, במסגרת מתקפת טרור - מתקפת האנתרקס, מספר סוויטות בבניין זוהמו בנגיף אנתרקס שנשלח במעטפת דואר אל מנהיג הרוב בסנאט טום דאשל הבניין נסגר ב-17 באוקטובר, ומאות אנשי צוות נותרו בלא משרדי עבודה.

הבניין עבר חיטוי באמצעות כלור דו-חמצני בחודשים נובמבר עד דצמבר 2001.

הבניין נפתח מחדש לשימוש ב-23 בינואר 2002[3].

וועדות הסנאטעריכה

משרדי שלוש מוועדות הסנאט ממוקמת בבניין הארט:

קישורים חיצונייםעריכה

הערות שולייםעריכה