בנימין זאב מארטה

רבי בנימין בן מתתיהו, המוכר בשם רבי בנימין זאב מארטה (ה'רל"ה, 1475 בערך - ה'ש"ה, 1545 בערך) היה רב טורקי-יווני, מפוסקי ההלכה והמשיבים המפורסמים בדורו, נודע על שם ספר השו"ת שלו "'בנימין זאב" שהיה ספר השו"ת הראשון שנדפס בחיי מחברו וביוזמתו.

רבי בנימין בן מתתיהו

לידה	1475 ה'רל"ה ארטה, יוון
פטירה	1545 (בגיל 70 בערך) ה'ש"ה
תקופת הפעילות	?–1545
חיבוריו	שו"ת בנימין זאב

ביוגרפיה

נולד כנראה בעיר ארטה שבאפירוס (אז חלק מהאימפריה העות'מאנית, כיום ביוון) בסביבות שנת ה'רל"ה (1475). בצעירותו למד אצל רבני ארטה: דודו הרב כלב שהיה מגדולי חכמי יוון, אצל הרב בנימין ב"ר שמריה ואצל הרב שלמה ב"ר שמואל הספרדי, שלימים נהיה חמיו. בתקופה מאוחרת יותר למד גם אצל חכמי קורפו, בהם רבי גרשון בון פאצו שהיה מראשי הפוסקים ביוון.

הוא התפרנס ממסחר ונסע לשם כך ברחבי האיים היווניים, ופסקי הלכה רבים שלו נכתבו בהיותו מחוץ לארטה. קשרים מיוחדים היו לו עם יהדות איטליה, והוא התגורר תקופה ממושכת בוונציה.

הוא נודע במספר פולמוסים הלכתיים בהם היה מעורב, הצד השווה שבהם, שרבי בנימין פרסם פסק הלכה מקל במקום שחבריו חשבו שאי אפשר להקל. מפורסם בהם הוא פולמוס עגונתו של משה סוסי, שרבי בנימין התיר אותה לפי עדותו של גוי מסיח לפי תומו. הרד"ך מקורפו התנגד להיתר זה, והפולמוס שפרץ בעקבות המחלוקת חרג מן השאלה המקורית והיו מעורבים בו רבים מגדולי הדור. שנים מעטות לאחר הפולמוס, ביקשו חכמים שונים לאסור עליו להורות הלכה בשל טענות על פסיקותיו במקרים אחרים, ואף האשימו אותו בזיוף חתימתו של רב אחר. טענה נוספת הייתה שהוא "דן יחידי כאילו לי ניתנה הארץ" ומנדה שלא כדין. לעזרתו נחלץ חתנו רבי שמואל קלעי שניהל תכתובת מול חכמי ונציה וקושטא במטרה למנוע את ביטול הסמיכה של רבי בנימין, אך ללא הועיל. בקיץ ה'רצ"א (1531) הדיחו רבני ונציה את רבי בנימין זאב ומינו תחתיו את הרב משה חנין כרבה של ארטה. בין המצטרפים להדחה היה רבי עזריאל דאיינה שכתב תשובה חריפה במיוחד בה הוא תוקף אותו בהאשמות חמורות וגוזר עליו בגזרת חרם שלא יורה הוראות, מבטל את הסמיכות שסמך תלמידי חכמים אחרים, וגוזר בחרם חמור שלא יכנו אותו יותר בתואר "מורנו הרב" בכל הארצות שסביב ארטה. רבי דוד ויטאל פרסם ספר בשם 'הצלת הרועה מיד הזאב' בו הוא מבקש לאסור על רבי בנימין לדון. בתגובה לדברים כתב רבי אליהו קפשאלי ספר בשם 'זאבים טורפים את בנימין' להגנתו של רבי בנימין.

רבי בנימין וחתנו נסעו לוונציה כדי לשכנע את חכמי העיר, כי הסנקציות נגדו ננקטו שלא בצדק וכי יד אויביו הייתה בדבר במטרה להכפישו. חכמי ונציה סירבו לדון שנית בנושא.

ספרו "בנימין זאב"

בחודש אדר ה'רצ"ט (1539) הסתיימה הדפסת ספר השו"ת "בנימין זאב". חלק מהתשובות שהודפסו בספר היו אלו שבגינן פרצו הפולמוסים שהובילו להסרת כתר הרבנות מעל ראשו של רבי בנימין.

מיד לאחר הדפסת הספר התעוררו נגדו טענות:

• מהר"ם פדובה כתב עליו השגות והערות, ולהן ניתנו שתי פרשנויות בידי חכמים שפעלו בוונציה; חכם צפתי בשם ר' יצחק גרשון ששימש כמגיה בוונציה הבין מדבריו שלא ניתן לסמוך על פסקיו בצורה גורפת, ואילו רבי אליהו קפשאלי הבין שלא מצא פגמים בספר מלבד אלו שהצביע עליהם בהערותיו.
• רבי שלמה לוריא (המהרש"ל) כתב אף הוא טענות על הספר, ומסקנתו: ”על כן אני אומר ומזהיר לרבים שלא ילך שום אדם אחר ספרו, אפילו לאיסור וקל וחומר להתיר, אלא שידקדק אחר דבריו היטב בסוגיות התלמוד והפוסקים ויהיה פשוטו. כי כל דבריו גנובים וארוכים בפלפול שאינו לצורך...”, הוא משליך מטענותיו אלו גם על מידת צדקותו של מחבר הספר: ”ושרי לי מרי [=ימחל לי אדוני (הקב"ה)] אם הוא צדיק, למה הביא הקב"ה תקלה על ידו? הלא הוא היה הכותב ונתן לדפוס הספר מידו ומפיו”.

ואולם הרמ"א מייחס לפסקיו חשיבות ואחיינו של הרמ"א מונה אותו בין גדולי האחרונים וגם מסתמך עליו בספר תשובותיו. דברי רבי בנימין היו לעיני הפוסקים מאז הדפסת הספר ועד ימינו, ובעקבות דברי הרמ"א כתב הרב אשר זיו: ”שו"ת בנימין זאב הפך להיות מספרי היסוד של ההלכה למרות זאת שהיו מתנגדים ועוררים לפסקיו”, ואולם לדעת מאיר בניהו אין למסקנה זו על מה לסמוך, לאור דברי הש"ך שהביא ראיה מספר בנימין זאב אך הוסיף: ”ואף על גב דידוע דאין לסמוך על תשובת בנימין זאב אלא בדבר שברור שדבריו נכונים, שרוב דבריו מעורבבים ומבלבל דבריו שלא במשפט ברוב המקומות, וגם בתשובה זו בלבל דבריו כמה עניינים... גם שאר דבריו מבולבלים ומקולקלים ונלאיתי להעתיקם ולהשיג עליהם...”, ומכאן שפסקיו התקבלו בהסתייגות ובתנאי מוקדם שיהיה ברור שדבריו נכונים מבלי להסתמך על סמכותו התורנית.

גם הרב חיד"א בערך "בנימין ב"ר מתתיה" בספרו שם הגדולים הזכיר בקצרה שהייתה ביקורת נגדו, ומעיר שרבי יוסף קארו אינו מזכיר אותו. בניהו מבליט נקודה זו, על רקע העובדה שרבי יוסף קארו עוסק ארוכות בפרשיית עגונת משה סוסי, ומביא את תשובותיהם של רבנים אחרים מן המעורבים בפרשה אך לא את אלו של רבי בנימין שבספרו מרוכזות תשובות רבות שנכתבו בפרשה זו

רבי מלאכי הכהן בספרו האנציקלופדי "יד מלאכי" מביא אף הוא את דברי הביקורת של מהרש"ל ודבר החרם נגדו. את העלאת הנושא הוא מנמק: ”ולא כתבתי דברים אלו אלא מפני שיש נפקותא לענין דינא היכא דפליג עם איזה פוסק רשום ומוחזק אצלנו לרב ועצום”.

פטירתו

לא ידועים פרטים על קורותיו של רבי בנימין זאב בשנים שלאחר הדפסת ספרו, ושנת פטירתו משוערת בידי מאיר בניהו לשנת ה'ש"ה, 1545.

לקריאה נוספת

• מאיר בניהו (מהדיר), זאבים טורפים את בנימין: תשובת ר' אליהו קפשאלי, הנקראת נועם וחובלים, בעניין הפולמוס על ר' בנימין ב"ר מתתיה, אוניברסיטת תל אביב, תש"נ.
• יעקב גליס, רבינו בנימין ב"ר מתתיהו, בהקדמה לשו"ת בנימין זאב, ירושלים ה'תשי"ט.

קישורים חיצוניים

• מאיר בניהו, מבוא לספר בנימין זאב מחיבורו של רבי בנימין ב"ר מתתיה מארטא, ירושלים: יד הרב נסים, תשמ"ט, באתר אוצר החכמה
• "בנימין בן מתתיה", יהודה דוד אייזנשטיין (עורך), אנציקלופדיה אוצר ישראל, ניו יורק: פרדס, תשי"ב, חלק ג, עמוד 129, באתר היברובוקס
• לוי גינצבורג, ‏בנימין בן מתתיה, במהדורת 1901–1906 של האנציקלופדיה היהודית (באנגלית)
• בנימין בן מתתיה (1475-1545), דף שער בספרייה הלאומית