בנימין זאב פון וייזל

עיתונאי ישראלי

וולפגנג יוהנס (זאב בנימין) פון וייזלגרמנית: Wolfgang Johannes Ze'ev Binyamin von Weisl ‏; 27 במרץ 189621 בפברואר 1974) היה פעיל ציוני, רופא, עיתונאי ומזרחן יליד אוסטריה, מראשוני התנועה הרוויזיוניסטית.

בנימין זאב פון וייזל
Wolfgang von Weisl
דיוקנו של פון וייזל בשנות ה-40
דיוקנו של פון וייזל בשנות ה-40
לידה 27 במרץ 1896
וינה, האימפריה האוסטרו-הונגרית עריכת הנתון בוויקינתונים
פטירה 21 בפברואר 1974 (בגיל 77)
גדרה, ישראל עריכת הנתון בוויקינתונים
מדינה ישראל עריכת הנתון בוויקינתונים
שפות היצירה עברית עריכת הנתון בוויקינתונים
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית
יד לזכרו בגדרה

קורות חיים

עריכה

ילדות ועד סוף מלחמת העולם הראשונה

עריכה

נולד לד"ר ארנסט פרנץ (יעקב) וייזל ושרלוטה לבית פופר-מיכלופ בווינה בירת האימפריה האוסטרו-הונגרית. אביו, היה עורך-דין במקצועו ומראשוני המצטרפים להרצל. וייזל האב היה מומחה למשפט צבאי, ובשנת 1915, בעת מלחמת העולם הראשונה, מונה לסגן הפרקליט הצבאי הראשי. על שירותו העניק לו הקיסר קארל ב-24 ביולי 1918, תואר אביר ואת הזכות לצרף את הקידומת האצילית "פון" לשם משפחתו[1].

את דרכו הציונית התחיל בנימין זאב בגיל 11 (1907) עם מאמר פוליטי ראשון ב"וינר הנדלסבלאט" בנושא עליית יהודי תימן לארץ ישראל. ב-1914, שירת וייזל הבן כקצין תותחנים בצבא האימפריה האוסטרו-הונגרית, זכה במדליית צלב הברזל (מדרגה שנייה) ופעל להפיץ את הציונות בין עמיתיו.

ב-1918, עם התמוטטות האימפריה, ותחת השפעת המפגש עם יהדות מזרח אירופה במהלך המלחמה, פנה פון וייזל לסוציאליזם כחבר במפלגה הסוציאל-דמוקרטית האוסטרית ובמקביל, הצטרף לתנועת "המזרחי". הוא סיים את לימודי הרפואה, והתמחה בכירורגיה ופסיכואנליזה, היה פעיל באגודת הסטודנטים "יוניטאס", ושיחק בלהקה נודדת בארצות דוברות גרמנית. במקביל, התמנה למזכיר הקרן הקיימת לישראל בווינה.

1919–1923

עריכה

בשנת 1919 הפגישה אותו עבודתו בקק"ל עם זאב ז'בוטינסקי שהיה איש מרכזי בקרן היסוד.

ב-1923, נאמן לציונות המדינית של הרצל, הוא ביקר את רכישת קרקעות ארץ ישראל בכספי קק"ל, ודרש לרכז את המאמצים "למען תענה הממשלה המנדטורית הבריטית, כפי שהוטל עליה, לתת לנו את קרקעות הממשלה..." בעקבות היכרותו עם מניה שוחט עבר לתל יוסף. שם, יחד עם אוטו האן, הדריך בקורס מפקדים של גדוד העבודה, על פי תוכנית אימונים שהכיר מימיו בצבא האימפריה האוסטרית. באותה תקופה הכין גם תוכנית צבאית להגנה על העמק שכללה נסיגה אסטרטגית מיישובים מסוימים. התוכנית נדחתה על ידי ההגנה בנימוק "לא מפנים יישובים".

1924 - 1935

עריכה

פון וייזל, נציג בית ההוצאה לאור אולשטיין (Ulstein) לעולם המוסלמי, פצח בקריירה עיתונאית. מאמריו הופיעו ברחבי העולם ותורגמו למספר שפות, והוא הוזכר בהקשרים אלו במדריך הבריטי The Stateman's Year Book בשנות השלושים והארבעים.

הוא התקבל אצל המלך החיג'אזי חוסין, אצל המלך איבן סעוד ואצל אמיר עבר הירדן, עבדאללה. הוא ביקר בהר הדרוזים בעת המרד הנודע, בתימן, אריתריאה, חג'אז, סינגפור, ציילון והודו. הוא ליווה את פואד הראשון מלך מצרים, בביקורו הממלכתי בגרמניה; הוא נפגש עם מנהיג שבט הסנוסי מקירינאייקה, ועם מנהיגים מוסלמיים בהודו, בטורקיה, מצרים ותימן.

ב-1925 היה בין מייסדי המפלגה הרוויזיוניסטית בארץ ביחד עם יעקב ואברהם וינשל, ישראל בנימין רוזוב וארתור קסטלר.

בפורים 1929 השתתף בטיסת הצפלין המפורסמת מעל המזרח התיכון. בפרעות תרפ"ט באוגוסט 1929 פון וייזל נדקר בידי ערבי ונפצע קשה. הוא שרד והעיד בפני ועדת שו.

במקביל לפעילותו העיתונאית ולמסעותיו, היה פון וייזל חבר ועד המרכזי הרוויזיוניסטי, מנהיג הקבוצה האקטיביסטית אשר דרשה לפרוש מן ההסתדרות הציונית ולעצב תוכנית חדשה למאבק. הוא היה בקשרים הדוקים עם קבוצתם של אב"א אחימאיר ואורי צבי גרינברג. ב-1931 כיהן כיו"ר מרכז הצה"ר בארץ ישראל, ניסה ליצור ברית עם איכרים וחוגים מזרחיים, ספרדים ואגו"י. הוא הוביל את המרכז לבחירות ללא הסכמת ההנהלה בלונדון, כינס ועידה מיוחדת בינואר 1931 ונבחר להנהגה העולמית. הוא ייסד את העיתון הקהירי "עיתון הנילוס וארץ ישראל" (Niel-und-Palästina Zeitung) שלא היה אלא כלי לתעמולה פרו-ציונית בין הערבים; היה עורך "דואר היום" – העיתון היומי השני בגודלו אז בארץ, ומשזה נסגר מימן חלק נכבד והוציא עיתון חדש – "העם" שהוליך קו אקטיביסטי נוקשה.

פון וייזל השתתף כציר בקונגרסים הציונים בשנים 1927, 1931 וב-1946, והרבה לבקר בתקיפות את הממסד הציוני בראשות חיים ויצמן. ב-1931 נפגש, יחד עם ז'בוטינסקי, עם קנצלר אוסטריה. הוא גייס רדיקליים מהתנועה הציונית באוסטריה, ובהם – רוברט שטריקר, ממנהיגי התנועה.

פון וייזל הרבה לנאום ולהרצות באוסטריה, גרמניה ומזרח אירופה והטיף למען עלייה המונית לארץ, נגד הציונות הסוציאליסטית, נגד הטריטוריאליזם (ביסוס היהודים במקום מושבם) ולביסוס הקשר עם החוגים הציוניים הדתיים. הוא סחף את הנוער, עורר התנגדות ומחלוקת. עוד ב-1931 הוא ניבא את עלייתו של היטלר לשלטון וקרא ליהודים "הצילו עצמכם כל עוד אפשר, אירזו חפציכם ולכו לפלשתינה, לגאלי או בלתי לגאלי, אבל לכו!". בתקופה זו פעל נחרצות נגד תוכנית החלוקה ולקידום המחאה, שבהקשרה הוא מתמנה על ידי ז'בוטינסקי להיות המורשה המיוחד לענייני המחאה בארץ, ועורר עליו את חמתו כשהוא יוצא עם פרסום הנוסח ללא אישורו.

ב-1935 היה פון וייזל פעיל בייסוד הצ"ח וחבר ההנהלה העולמית. למרות אופיו העצמאי ודרך פעילותו הבלתי פורמלית, הוא נבחר לנהל את כספי הצ"ח. היה מעורב בארגון ספינת המעפילים הראשונה, "אף על פי".

1938 עד מותו

עריכה

בפברואר 1938, בוועידה העולמית הרוויזיוניסטית, נבחר פון וייזל פה אחד לוועד הפועל ולראש מחלקת כספים ו"קרן תל חי", מחלקת ארגון ומחלקת תעמולה. עם כניסת הנאצים לווינה, נמלטו פון וייזל ומשפחתו ברגע האחרון וללא מטען, וחנו בפריז (עד תבוסת צרפת) להמשך הפעילות, אך הוא נאלץ להתפטר מנשיאות התנועה. ביוני 1940 הוא לקח את משפחתו באונייה האחרונה שיצאה ממרסיי לארץ ישראל.

ב-1942, כשרומל היה במרחק 60 ק"מ מאלכסנדריה, קיבל פון וייזל לידיו את נשיאות המפלגה הרוויזיוניסטית והגיע להסכם של שיתוף פעולה בין ההגנה והאצ"ל למקרה של נסיגת הכוחות הבריטיים.

וייזל היה בין המוני העצורים במבצע אגאתה. הוא הכריז על שביתת רעב בת 28 ימים, אך עוד ביום ה-18 החליטו השלטונות לשחררו. הוא השלים את השביתה בכל זאת. במלחמת העצמאות שימש כמג"ד בחיל התותחנים, מול הצבא המצרי בגזרה הדרומית.

לאורך כל חייו הציבוריים שאף פון-וייזל לאחדות ציונית, אך על פי עדותו המאמצים הללו נכשלו פעם אחר פעם בשל רצונו של השמאל להנות מהגמוניה שלטונית.[2]

פון וייזל קיים אורח חיים דתי[3], הוא נפטר בגדרה בשנת 1974.

בימי חייו פרסם אלפי מאמרים, הרצאות וספרים בתחומים מגוונים: פוליטיקה, צבא, רפואה, דת, פילוסופיה, פסיכולוגיה, מסעות ואפילו אסטרולוגיה.

משפחתו

עריכה

בנימין זאב וולפגאנג פון וייזל נישא לנעמי (1906–1993) בת שושנה לבית שכביץ ובנימין צוקרמן. ולהם שלושה ילדים.

בנם, הפרקליט דן פון וייזל (1929–2018), ייצג יחד עם עורכי הדין שמואל תמיר, דב לוין ושרגא בירן את מלכיאל גרינוולד במשפט קסטנר.

בתם, אלדעה קרסיקוב, היא יקירת גדרה, תרגמה מגרמנית (עם אחיה) את ספרה של סבתם שרלוטה פון וייזל, "הספר של סבתא שרלוטה: תולדות משפחה, 1934-1660", על תולדות המשפחה.

ספריו

עריכה
  • Der Kampf um das Heilige Land. Palästina von heute. Berlin: Ullstein, 1925
    • (המאבק על הארץ הקדושה, הוצאת אולשטיין, 1925, גרמנית)
  • Das Mysterium von Konnersreuth. Berlin: Vossische Zeitung, 1927
  • Zwischen dem Teufel und dem Roten Meer. Fahrten und Abenteuer in Westarabien. Leipzig: Brockhaus, 1928
    • (בין השטן והים האדום, הוצאת ברוקהאוז, 1928, גרמנית)
  • 92 ימי מאסר וצום - יומנו של אסיר ציון, ירושלים, סלע מאיר 2024 (הקדמה היסטורית: פרופ' אודי מנור)
  • גדול הוא אללה, הוצאת ורלאג וינה, 1936, גרמנית. ספר שנכתב בשיתוף עם אסד ביי (לייב נוסימבאוםhttp://www.haaretz.co.il/literature/1.1327230) ויצא ב-2002 בהוצאה מחודשת בברלין.
    • אללה הוא אכבר, תרגום לעברית: ניבה פון וייזל, הוצאת קמין, 2022[4]
  • האישלאם ואנגליה תל אביב: הוצאת א. מוזס, 1950
  • יהודים בצבא הקיסרות האוסטרו-הונגרית תל אביב: עולמנו, 1971 (בגרמנית)
  • אומה ומולדת (קובץ מאמרים בעריכת ז. פון וייזל וי. וירניק, 1946 הוצאת חזון בע"מ תל אביב)
  • תשעים ושנים ימי מעצר וצום – יומן אסיר ציון (1947 הוצאת טברסקי עברית)
  • היטלר והמרקיז דה סאד (לא פורסם)
  • קרב בגלבוע (רומן. פורסם בהמשכים בעיתון "הירדן" ב-1934)
  • חיל התותחנים בימי מלחמת הקוממיות (ארכיון צה"ל. לא פורסם. היה תחת סיווג "סודי")
  • יציאת מצרים (לא פורסם)
  • דיאטה תרפיוטית לשחפת (נכתב בשיתוף עם ד"ר גרזון)

לקריאה נוספת

עריכה
על משפחת פון וייזל

קישורים חיצוניים

עריכה

הערות שוליים

עריכה
  1. ^ Dietmar Goltschnigg (Hrsg.): Wolfgang von Weisl. Der Weg eines österreichischen Zionisten vom Untergang der Habsburgermonarchie zur Gründung des Staates Israel. Böhlau, Wien 2019. עמ' 535.
  2. ^ ארנון סגל, האיש שקיבל מהמלך פייסל את ברכתו לביצוע טרנספר של פלאחים ערבים מארץ ישראל, באתר מקור ראשון, ‏29-5-2024
  3. ^ נכדת המנהיג, להלן "קישורים חיצוניים".
  4. ^   ניבה פון וייזל, דרכי אללה לא ישוערו, באתר הארץ, 24 במאי 2022